איור: עובדיה בנישו
ערב לפני תחילת שנת הלימודים, בנה בן השש של א' יצא לשחק באחד השבילים הסמוכים לבניין מגוריו בביתר עילית, מקום מוכר ובטוח. "אנחנו רואים את השביל מהחלון בסלון, ופתאום לא ראיתי אותו", סיפרה, "אז ירדתי לחפש אותו. הוא רץ אלי, וסיפר לי שגבר מבוגר נגע לו בבולבול והוא נבהל ובעט בו והצליח לברוח ממנו. הבן שלי היה נסער ולא הבין מה קרה שם, הוא היה בסטרס מוחלט גם בגלל הפגיעה בגוף הפרטי וגם בגלל התגובה שלו עצמו. היה לי ברור שאין מצב שאני עוברת לסדר היום אלא עושה כל מה שביכולתי כדי לטפל בילד וכדי לתפוס את המנוול שעשה זאת".
למחרת עשתה א' דבר שנחשב לחריג בקהילה שלה, והגישה תלונה במשטרה. "התושבים כאן מפחדים ולא מעלים על דעתם לגשת למשטרה במקרים של הטרדה מינית, מכורח 'המוסר' – הם רואים בכך הלשנה והסגרתו של יהודי לכוחות האופל, המשטרה. הסברתי להם שמדובר בחיי אדם, בחיי הילדים שנפגעים ואין כאן בכלל את הלכת 'מוסר'. אם לא נסגיר את הפושע למשטרה וננסה לתפוס אותו ולהוקיע אותו מהקהילה, הוא ימשיך ויפגע בילדים אחרים" אומרת א'.
כשהייתה א' נערה היא הקימה מדרשה בעיר, בה היא מעבירה כיום שיעורים המעניקים כלים בסיסיים להתמודדות עם הטרדות מיניות בקהילה. "תמיד הייתי אדם בולט וחריג בקהילה החרדית כי אני אישה שפותחת את הפה ומזיזה דברים כשצריך, אני גם לא מתלבשת כמו חרדית ומאוד פתוחה בראש ומבינה שבעידן שלנו הקהילה החרדית צריכה לצעוד קדימה. אבל את הצעד האקטיביסטי הראשון שלי עשיתי בעקבות מותה של חברתי הטובה שנרצחה בפיגוע ירי ב-2001. המקרה הזה מוטט אותי והבנתי שהחיים קצרים וצריך לקום ולשנות את מה שאנחנו לא מאמינים בו. העולם החרדי הוא גזען הרבה יותר מהעולם החילוני ויש הפרדה ברורה בין זרמים שונים, אשכנזים, ספרדים וכו'. אני החלטתי להקים מדרשה שויונית שתקבל את כולן ללא קשר לחסידותן ומוצאן. לא היה מקובל עלי שיש אפליה בין נשים ולכן החלטתי לשנות את זה".
"אנחנו רואים את השביל מהחלון בסלון, ופתאום לא ראיתי אותו". צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק
כיום היא פועלת למען הבנות "הנושרות" בקהילתה, "כמו בכל קהילה חרדית, גם כאן יש ילדים נושרים, ילד שמחליט שהוא חוזר בשאלה או מחליט למרוד בנורמה, ואז הוא מוגדר אוטומטית ע"י הקהילה בתור 'ערס' או 'פרח'. למעשה לא היה להם כל מענה בקהילה, והם היו הולכים לאיבוד. לכן בגיל 17 יזמתי תכנית שבועית שבה הבנות הנושרות באות למדרשה שלי ומקבלות תכנים בהתאם לבקשתן – גם אם זה תכנים כביכול חילונים כמו למשל שיעורים על סרטים או מוזיקה. העיקר שהן ירגישו רצויות ושיש מקום אחד שאוהב אותן. ברגע שיש לפחות מישהו אחד שמאמין בך, אתה לומד להאמין בעצמך".
"הורה חרדי שבנו או בתו נפגע מינית חושש מאוד משמו הטוב"
הקהילה החרדית של ביתר עלית ידעה במשך השנים מקרים רבים של פגיעות והטרדות מיניות, המתוקשרת הן נחשפה בפברואר 2013 כשמורה תושב העיר, משה אהרון ליסון, הורשע בתקיפה מינית של נערים בעיר, א' מספרת שמאז היו בעיר עשרות מקרים של פגיעה בילדים, מהטרדה ועד לאונס. "ברוב המקרים מדובר בגבר מבוגר, מוכר היטב בקהילה, שהולך לחצרות וגני משחקים, וצד שם את הטרף שלו", היא מספרת. "למשל היה מקרה של רב ידוע שהציע לילדים לבוא ולראות את פינת החי שלו, ואחד הילדים הלך איתו לשביל צדדי כשהוא ראה שהגבר מפשיל מכנסיו ונוגע בעצמו. מבירור שערכתי כאן זה קרה לכמה משפחות בעיר שכמובן מסרבות לדבר על זה, ובטח שלא ניגשות למשטרה. היה מקרה שאף תועד במצלמות אבטחה בו גבר מהקהילה ליטף ישבן של ילדה, ושום דבר לא נעשה עם זה. מקרה חמור נוסף התרחש לאחרונה, כשילדה בת חמש נאנסה ונפגעה באופן רציני ביותר והפסיקה לדבר, היא ממש נכנסה למצב של קיפאון ולמרות זאת ההורים שלה סרבו לגשת למשטרה בעצת הרבנים כמובן, ולא העניקו לה את הטיפול הראוי עד שאני התערבתי".
"אני מראה לאמהות שהקב"ה נתן להן כלים להתמודד עם כל דבר". צילום אילוסטרציה: Robert Hoetink / Shutterstock, Inc
לאחר שבנה הקטן הותקף, החליטה א' לשבור את קשר השתיקה הקיים סביב נושא ההטרדות המיניות בעיר, ופנתה להורים רבים בנסיון לגרום להם להוציא את הסיפורים שלהם החוצה. "הורה חרדי שבנו או בתו נפגע מינית חושש מאוד משמו הטוב ומהבושה שתגרם למשפחתו, והוא יעשה הכל כדי להגן על שמו, גם על חשבון הקורבן. הוא מפחד שהפגיעה תפגע בסיכוי לקבל שידוך טוב וראוי עבור ילדיו, בטח כשמדובר באונס חלילה. הרי מה יקרה אם בתו נאנסה והיא כבר לא בתולה? ההורים כאן לא רואים מולם את טובת הילד, וכמובן שזה נובע בעיקר מגישת הרבנים בעיר, שרובם מנחים את ההורים להעלים את הפרשה ולהמשיך הלאה. נוצר מצב שבו מטרידים רבים בקהילה יכולים להסתובב באין מפריע ולהמשיך ולפגוע, כי הם יודעים שאיש לא ילין על כך".
"אני נלחמת כדי להצעיד את הקהילה החרדית קדימה בנושא ההטרדות המיניות ומניעתן"
א' לקחה על עצמה את תפקיד הדון קישוטית שתלחם בטחנות הרוח של ההדחקה וההכחשה. "אני נלחמת כדי להצעיד את הקהילה החרדית בעיר קדימה בכל נושא ההטרדות המיניות ומניעתן, ולמגר את הבורות שקיימת סביב נושא זה. הקהילה כאן באמת ובתמים לא יודעת את ההגדרות השונות של הטרדה, פגיעה, אונס, ובטח שאין לה את הכלים להתמודד עם זה. מה עושים כשהילד שלי מותקף? למי פונים? איך עוזרים לו? אלה שאלות שהקהילה לא יודעת לענות עליהן".
"הרווחה והשירות הפסיכולוגי בעיר ובארץ צריכים לעשות ימי עיון להורים, ולהסביר להם את המינוחים, ומה צריך לעשות בכל מקרה. בנוסף צריך להנחות את ההורים איך לחנך את הילדים בעניין, האם כשמישהו נוגע בי מותר לי להרביץ לו? מתי זו אלימות ומתי מדובר בהגנה על גופי? ההורים כאן חייבים לדעת שבמידה והילד שלהם נפל קורבן הם חייבים לערב בכך גורמים מקצועיים. חובה לטפל בנפשו של הילד משל היה חולה שזקוק לתרופה כדי להבריא".
"הורה חרדי שבנו או בתו נפגע מינית חושש מאוד משמו הטוב". צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק
"לדבר עם הילד, להבין מה עובר עליו ולזעוק את כאבו החוצה"
בשנה האחרונה, מאז הפגיעה בבנה, א' פנתה למספר משפחות שילדיהם הותקפו וסייעה להם להתנהל מול הרשויות השונות, ולקבל סיוע נפשי עבור ילדם. בימים אלו היא פועלת להרחבת התכנים וההרצאות הנוגעים בפגיעות מיניות, והכל ברוח החסידות. "החוכמה היא להבין באיזו סביבה אני חיה, ולהתאים את התוכן לדורש. יש כאן קהילה חרדית, ואם אני רוצה להטמיע בה כלים להתמודדות עם נושא נפיץ כמו הטרדות ופגיעות מיניות, אני חייבת לייצר הזדהות", היא מספרת.
"מצאתי דרך להעביר הרצאות ברוח חסידית, שיש בהן טפטופים של התמודדות עם פגיעה מינית. למשל, על פי משנתו של הרבי מלובביץ', שאומר שיש לגדל ילד סביב התורה ותפילה, ולהכניס בו ערכים של דרך ארץ. דרך משנתו אני מסבירה להורים שלפעמים קורים מצבים לא נעימים לילד, ושצריך לדבר איתו עליהם גם אם זה נראה קשה ולא נעים. אני מראה לאמהות שהקב"ה נתן להן כלים להתמודד עם כל דבר, ולכן הן צריכות לדבר על כל דבר שקורה, להוציא החוצה ולא להחביא. אני כל הזמן מנסה להעביר את המסר שילדים זה הדבר הכי יקר לנו, ולכן חובה לדבר עם הילד, להבין מה עובר עליו ולזעוק את כאבו החוצה. בשלב הבא, בשיעורים שיתקימו כאן בחודשים הקרובים, אני מקווה להעביר להם את המסר שברגע שהילד כבר נפגע אז חובה להתגאות בו לתת לו הרגשה טובה ולא תחושה שהוא אשם ושהוא הכי הכי בעולם הזה".
***
א' יודעת למה חובה להתגאות בילד: "אנחנו לקחנו פסיכולוג ילדים שהסביר לנו איך להתנהג ומה להגיד, כדי לעזור לו להתגבר על הטראומה שחווה. כל הזמן הסברנו לו כמה שהוא ילד מקסים, ואיזה גיבור הוא שהוא בעט בתוקף והצליח לברוח ושבאנשים כאלה מותר לנהוג באלימות". תחושת הגבורה שנטעו ההורים בילד עזרה. "זמן לא רב אחרי התקיפה, כשחזרנו באחד הימים הביתה, הבן שלי ראה את האיש המבוגר ולחש לי שזה האיש שנגע בו. הזמנו את הביטחון של העיר, עד שהמשטרה הגיעה ועצרה אותו".
