הטיעון המרכזי שבגינו היינו צריכים להמתין ולהתמתן לבקשת ההסתדרות היה שעיני הבטיח מפורשות להשבית את המשק. עד "סוף 2007", הם אמרו לנו בתחילה. "רק עוד שלושה-ארבעה חודשים, עופר עובד על זה", הבטיחו אחר כך. ואנחנו, חסרי ניסיון שכמותנו, לא תמיד הסכמנו, אבל גם לא לגמרי ידענו מה האפשרויות האחרות שעומדות לפנינו. לא קיבלנו גיבוי ציבורי. פייסבוק לא היה אז, וגם לא הארגון "כוח לעובדים". המאבק שלנו, שממילא התרכז בשתי חזיתות במקום אחת (בשל היותנו עובדי קבלן, עמדנו גם מול מקום העבודה הפיזי, וגם מול המעסיק החוקי), אילץ אותנו עכשיו להתמודד עם חזית שלישית – ההסתדרות.
אחטא לאמת אם אספר שההסתדרות פעלה לרעתנו, אבל בוודאי שהמדיניות שלה והתקנונים המיושנים שעל פיהם פעלה, לא עבדו לטובתנו. עיני, לא ידע ואולי גם לא רצה, להתמודד עם החיה החדשה הזאת בדמותם של עובדי קבלן מאורגנים, שבסך הכל דורשים את זכויותיהם.
בהמשך המאבק, הצלחנו לסייע בהקמתם של ועדי מאבטחים נוספים ברחבי הארץ, ונכשלנו באינספור פעמים אחרות. כאשר ביקשנו לקחת חלק בשיחות על ההסכם הקיבוצי החדש בענף השמירה והאבטחה – כי גם אנחנו הבנו שהגיע הזמן לעבור מלירות ארץ ישראליות לשקלים חדשים – נדחינו על הסף, וההסתדרות עשתה זאת במקומנו. עד שכבר יש מאבטחים מאוגדים, גם אז ההסתדרות מתעלמת מהם ומגיעה להסכמות שנוחות לה ושנוחות לחברות הקבלן, מבלי לשאול את העובדים לדעתם.
במרוצת השנים שכח עיני את ההבטחה להשבית את המשק במסגרת המלחמה בתופעת עובדי הקבלן. חלפו ארבע שנים, הגיע סופה של שנת 2011, ואתה נפתח קמפיין הבחירות להסתדרות. לפתע עיני הבין שעליו לצבור נקודות, והחל בניסיון חיובי לרתום את ראשי הוועדים למען עובדי הקבלן בישראל, אלא שבתום שביתת הסרק שההסתדרות קיימה בסופו של דבר, התברר שכבר עדיף היה להישאר עם ההסכמים הקודמים. והרי יותר מאשר הבעיה עצמה ויותר מתוכן ונוסח ההסכמים, היתה הבעיה של היעדר אכיפה שלהם על ידי ההסתדרות – והרי רק לשם כך שילמנו להם דמי החבר.
נדמה שהגידול הניכר במספר העובדים המתארגנים במדינה קרה בזכות ההתחזקות של ארגון "כוח לעובדים" מצד אחד, והעבודה המאומצת של הדור הצעיר בהסתדרות – אנשי דרור ישראל, שביחד עם חניכי הנוער העובד והלומד הגישו ומגישים את הסיוע הנדרש לעובדי קבלן. וכל זאת למרות עיני, ולא בזכותו.
התקווה שקיננה בלבם של עובדים רבים לעתיד תעסוקתי טוב יותר שיוביל אליו עופר עיני, יו"ר ההסתדרות הראשון שמגיע מתוך ועדי העובדים ולא מהפוליטיקה, נמוגה לאטה, והגבירה את הייאוש. עיני היה שבוי בפוליטיקה הפנימית של ההסתדרות ובצורך להעדיף את הוועדים החזקים והגדולים על פני אלה שנאבקים על קיומים בכל יום. אין בי צער על לכתו של עיני, וכך צריכים לדעתי להרגיש כל אלה התומכים בעבודה המאורגנת בישראל.
יואב לוי הקים והיה יו"ר ועד המאבטחים בבית החולים קפלן
