וידוי: אני לודאית. כבר שלושה עשורים שאני לא חיה שם ולוד כבר שונה לגמרי מהעיר שעזבתי, אבל היא עדיין קרובה ללבי. יכול להיות שהעובדה הזאת הופכת אותי לצרכנית חדשות רגישה יותר בכל מה שקשור אליה, ואולי היא הופכת אותי לצרכנית תקשורת רגישה יותר בכלל. אני לא חושבת שהיתה לי ברירה.
ערב הבחירות לרשויות המקומיות נורה ונפצע באורח קשה מועמד למועצת העיר לוד. עו"ד עאבד אזברגה, יו"ר ועד ההורים העירוני בלוד, מס' 2 ברשימה "אל נידא אל ערבי" למועצת העיר. הוא הוזמן לחוג בית ונורה בבטנו וברגלו על ידי רעול פנים שנכנס לתוך הבית. על פי הפרסומים החשד העיקרי הוא שזהו ניסיון לרצח פוליטי. ניסיון לרצח פוליטי, כמה שעות לפני שהקלפיות נפתחו. העניין עדיין בחקירה, אבל בהנחה שזה באמת מה שקרה בלוד, איפה הצעקה?
כלי התקשורת הארציים לא הזדעזעו מהסיפור. בראש סדר היום עסקו בחדשות החשובות בעיניהם: ההתמודדות הצמודה בירושלים, הלא צמודה בתל אביב, ורק אחר כך התפנו לציין באייטם קצר את ארוע הירי. זה היה אייטם חבוי בין רבים אחרים על הבחירות, הוא לא נצבע אחרת, לא רמז על סכנה, על כרסום ערכי, הטון היה מסויג וברוב הדיווחים אפילו לא קראו לארוע בשמו: חשש לירי על רקע פוליטי. היו כלי תקשורת שהגדילו והוסיפו ל"אייטם" מקבץ אירועים פליליים: שתי גופות של ערבים שנמצאו ברכב בוער בטייבה ורצח בכיר בארגון הפשע של זאב רוזנשטיין. בכך הועבר עו"ד אזברגה הפצוע סופית מתחום הבחירות והדמוקרטיה אל חיסולי חשבונות במחלקה הפלילית.
לוד, עיר שעבור רבים היא חוץ לארץ ולא בגלל קרבתה לשדה התעופה, היא העיר שבה קורים הדברים המוזרים האלה: סחר בסמים, יריות בין חמולות, פשע ברחובות. בחשיבה העיתונאית המקובלת ירי בלוד, ועוד במועמד ערבי, לא באמת מעניין את הצופים, לא משפיע על חייהם באופן ישיר, ומה שלא מעניין את ציבור הצופים ולא קשור אליו לא אמור לתפוס מקום נכבד בליין-אפ החדשותי. קורס מבוא לעיתונות, שיעור ראשון.
אז חשוב לי להסביר כאן למה זה כן קשור אלינו, לכולנו, גם ליהודים, גם לאלה שגרים במרכז. תל אביב, למרות התלונות כלפיה, אינה באמת בועה. 20 דקות של נסיעה לא יכולות ליצור בועה אמיתית: לא בועת סמים ופשע בלוד, לא בועת סנוביזם, סלבז ותרבות אירופית בתל אביב. ישראל קטנה וצפופה במעגליה מכדי לאפשר בועות בלתי חדירות. הערים לוד ותל אביב נמצאות על אותו רצף גיאוגרפי, תרבותי דיפוזי: דברים שקורים שם יגיעו לכאן ולהיפך. המעגלים הנוצרים קרובים זה לזה הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, ולכן הירי הזה משפיע על חיינו.
הירי בעו"ד אזברגה התרחש בתוך המערכת הדמוקרטית שלנו, שמתפקדת לפי אותם כללים ונאכפת באותם אמצעים בלוד, באר שבע ובתל אביב. כשמנסים להשפיע על תוצאות הבחירות באמצעות ניסיון לרצח באחד המקומות הללו כולנו אמורים להתחיל לחשוש, ולכל הפחות לחוש שוב את הרעד הזה בעמוד השדרה, את הכאב. חלפו 18 שנים מטראומת רצח רבין – איך זה שאנחנו לא מספיק פוסט-טראומטיים כדי להזדעזע כשנוגעים לנו באיבר הפגוע?
עורכי חדשות אמיצים עם אג'נדה ברורה צריכים לראות את זה עוד לפני הציבור. הם אלה שצריכים לפתוח את המהדורה ולהגיד בקול רם וברור: זה הסיפור הראשון שלנו היום. בעיר שההנהגה הארצית מזניחה כבר שנים, שמנקזת אליה כל מה שלא רוצים להתמודד אתו, נפל דבר. ניסו לרצוח מועמד למועצת העיר, אדם שפעל בתוך המערכת ולפי הכללים. הירי שם, ערב הבחירות, פגע לא רק בבטנו של עו"ד אזברגה, ולא רק בחגיגה הדמוקרטית בלוד. הוא פגע בגוף החגיגה הדמוקרטית של כולנו.
רונית סלניקיו –גפן היתה עורכת בחדשות הוט, היא מייעצת לגופי תקשורת ומלמדת עיתונות במכללת ספיר
