״הייתה סיבה מספיק טובה שאני אהרוג אותם״ | תחקיר

ב-20 בינואר 2024, חמישה עשר שבועות לתוך מלחמת ״חרבות ברזל״, נשלח לחברי קבינט המלחמה מכתב מטעם ״פורום מפקדים ולוחמים במילואים״. תחת הכותרת ״ממשיכים עד הניצחון״ הגדירו החותמים – ״למעלה ממאה ושלושים קצינים ומפקדים בכירים במילואים״, כלשונם – את תנאיהם לניצחון, ובהם השלמת פינוי התושבים מהעיר עזה, ואי-חזרתם לבתיהם כל עוד החטופים בשבי. ״אין שום סיבה שאחמד ישוב לביתו בעיר עזה לפני שזיו וגלי (ברמן, א״פ) ישובו לביתם בכפר עזה״.

הסעיף המשמעותי במכתב נגע לסיוע ההומניטרי שהועבר לרצועה: ״אנו מצפים מכם״, דרשו החותמים מחברי הקבינט, ״לעשות כל אשר בידכם כדי לוודא כי צה״ל אינו מאפשר אספקה הומניטרית והפעלת בתי חולים בתוך העיר עזה״. בין החותמים: אל״ם (במיל׳) נוחי מנדל, החתום בנספח כ״רמט 933״: ראש המטה של חטיבת הנח״ל, מי שמפעיל את האש מהמפקדה החטיבתית. כחודשיים וחצי לאחר מכן, בליל ה-1 באפריל, הורה מנדל למפעילי כטמ״ם חמוש מסוג ״זיק״ לתקוף בטילים שלושה כלי רכב של ארגון הסיוע ״המטבח המרכזי העולמי״ (World Central Kitchen) על כביש החוף בדיר אל-בלח.

בארבע דקות, בין 23:09 ל-23:13, נפגעו שלושת רכבי הארגון, ושבעה עובדי סיוע נהרגו: אנשי צוות האבטחה מחברת Solace Global שליוו את השיירה: ג'ון צ'פמן (57), ג'יימס הנדרסון (33) וג'יימס קירבי (47) מבריטניה. מלבדם היו עובדי הארגון עצמו – זומי פרנקום (43) מאוסטרליה, עבדה עם ה-WCK משנת 2019 ולשם כך עברה לארה"ב וממנה למחנות עקורים ברחבי העולם, היא עזרה להוביל מזון הן לצוותי חירום והן לעקורים במהלך שריפות הקיץ השחור באוסטרליה בשנים 2019–2020.

לצידה עבד גם דמיאן סובול, בן 35 מפולין. סובול עבד עם WCK מאז 2022, ועסק במאמצי הסיוע לאוקראינה לאחר פלישת רוסיה. בפברואר 2023, הוא נסע לאלביסטן בטורקיה וסייע לקורבנות רעידת האדמה. בספטמבר 2023, הוא סייע לקורבנות רעידת האדמה במרוקו. כשפרצה המלחמה הגיע למצרים וסייע לפליטים עזתים שברחו למצרים, עד שהגיע לעזה עצמה. איתו עבדו גם ג'ייקוב פליקינגר בן ה-33, בעל אזרחות אמריקאית-קנדית; וסייף א-דין עיסאם עיאד אבו טאהא, נהג פלסטיני בן 26 מרפיח. על גג אחד הרכבים נפער חור עצום בצמוד לסמל ה-WCK שהוטבע עליו, על מנת שיזוהה כרכב סיוע גם מהאוויר.

עדיפים על אונר״א

המטבח המרכזי העולמי הוקם בשנת 2010 על ידי המסעדן הספרדי-אמריקני חוזה אנדרס, ופעילותו הראשונה הייתה ברעידת האדמה בהאיטי. הארגון עובד בשיטה שמאפשרת לספק מזון לאזורי אסון במהירות בלי אופרציה מורכבת: באמצעות שיתופי פעולה עם שפים מקומיים, מסעדות וחברות קייטרינג מגיע הארגון ישירות לזירות השונות, ומספק ארוחות מיד עם פרוץ המשבר במימונו המלא. מאז הקמתו חילק הארגון ארוחות באסונות ברפובליקה הדומיניקנית, בניקרגואה, בזמביה, בפרו, בקובה, באוגנדה, באיי הבהאמה, בקמבודיה, באוקראינה, ברצועת עזה ובארצות הברית.

את דרכו במלחמה החל הארגון בכלל בצד הישראלי, כבר בשבוע השני למלחמה. תחת פיקודה של השפית רותי רוסו, נציגת הארגון בארץ, ובאמצעות שיתוף פעולה עם למעלה מ-20 מסעדות ו-8 חברות קייטרינג, חילק ה-WCK למעלה מ-2 מיליון ארוחות כשרות לישראלים מפונים בדרום ובצפון המדינה, כולל מפונים שפונו מיוזמתם ולא היו זכאים לסיוע ממשלתי, מבקשי מקלט וקהילות בדואיות. במקביל החלו אנשי הארגון להקים מטבחים ברצועת עזה, כמו גם לנסות לשנע מזון לרצועה ממצרים, מהאוויר ומהים.

העובדה שהארגון פועל בשיטת ״פיונים״ תחת פיקוחו של אנדרס ייצרה הרבה ביטחון אצל שרשרת הפיקוד בישראל, שתיעדפו את הארגון על פני ארגוני סיוע מנוסים וותיקים יותר כדוגמת אונר״א או האו״ם. ב-26 בינואר 2024 האשימה ישראל 12 עובדי אונר"א בהשתתפות בטבח ה-7 באוקטובר. ב-31 בינואר אמר נתניהו לשגרירי האו"ם ש"אונר"א חדורה לחלוטין בחמאס" ושצריך "לגרום לסוכנויות או"ם אחרות ולארגוני סיוע אחרים להחליף את אונר"א". ב-24 במרץ הודיעה ישראל לאו"ם שלא תאשר עוד שיירות מזון של אונר"א לצפון הרצועה, ובאפריל אמר השגריר גלעד ארדן במועצת הביטחון ש"הגיע הזמן להפסיק את המימון לאונר"א", ושקיימות "אלטרנטיבות".

במקביל, נתוני משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים מראים כי בשבועיים הראשונים של ינואר 2024, מתוך 29 משימות מתוכננות לצפון הרצועה רק 7 בוצעו – 69 אחוז דחייה. במשימות שכללו דלק או תרופות, 18 מ-19 נדחו. במרץ 2024, מתוך 263 משימות מתואמות 85 אושרו ו-189 נדחו או שובשו, ובמשימות של אספקת מזון באזורים שדרשו תיאום צה"לי רק 26 אחוז אושרו.

ב-7 במרץ 2024 הכריז נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן כי הורה לצבא ארצות הברית להקים מזח זמני שיאפשר להכניס כמות גדולה של סיוע הומניטרי לרצועת עזה מדי יום, הכולל מים, מזון, תרופות ואוהלים. ב-16 במרץ, לפני הקמת המזח האמריקני, קלטו אנשי ה-WCK את המשלוח המושט הראשון שהגיע לעזה, דרך מזח זמני שנבנה במימון הארגון ומספר ממשלות. המשלוח הבא שנקלט אחרי המשלוח המוצלח של ה-16 היה זה של ה-1 באפריל, במסגרתו נהרגו עובדי הסיוע.

״פגיעה לא מכוונת״

הרג עובדי ה-WCK הייתה התקרית הראשונה במלחמה שגבתה את חייהם של עובדי סיוע שאינם פלסטינים – והתגובות במערכת הצבאית והפוליטית היו בהתאם. הרג עובדי הסיוע גרר גינויים מרחבי העולם, ובהתאם גם שורת התנצלויות רשמיות מראש הממשלה, מנשיא המדינה ומהרמטכ״ל דאז, הרצי הלוי. נתניהו הגדיר את התקרית כ״פגיעה לא מכוונת של כוחותינו באנשים חפים מפשע ברצועת עזה״, והבטיח: ״נעשה הכל כדי שהדבר הזה לא יישנה שוב״. יומיים אחרי התקרית הכריז הרמטכ״ל הלוי שמדובר ב״טעות חמורה״, והתחייב: ״נלמד מהמסקנות וניישם אותן באופן מיידי״.

ארבעה ימים אחרי התקרית פורסם התחקיר הראשוני של צה״ל לאירוע, שבוצע על ידי מנגנון התחקור המטכ"לי בראשותו של אלוף (במיל') יואב הר-אבן. מהתחקיר עלה כי כוחות צה"ל זיהו חמוש אחד על אחת ממשאיות הסיוע, ולאחר מכן סברו כי ישנו חמוש נוסף. ״לאחר שהרכבים עזבו את המחסן בו נפרק הסיוע, אחד המפקדים סבר בטעות כי החמושים נמצאים ברכבי הליווי וכי מדובר במחבלי חמאס״, נכתב. ״הגורמים שאישרו את התקיפה היו משוכנעים כי הם תוקפים פעילי חמאס חמושים ולא את פעילי ארגון ה-WCK״.

בעקבות התחקיר החליט הרמטכ״ל להדיח מתפקיד את מפקד הסיוע החטיבתי, קצין בדרגת רס״ן, וכן את רמ״ט החטיבה, אל״ם (במיל׳) נוחי מנדל – הקצינים הראשונים שהודחו מצה״ל אחרי ה-7 באוקטובר. איתם ננזפו פיקודית אלוף פיקוד הדרום דאז ירון פינקלמן, מח״ט הנח״ל דאז אל״ם יאיר צוקרמן ומפקד אוגדה 162 דאז תא״ל איציק כהן, שהיו אחראים לפקח על יישום הפקודות.

בשבוע שעבר, שנתיים וארבעה חודשים אחרי התקרית, פרסמה הפרקליטות הצבאית תקצירי החלטות בחמישה תיקים שנבחנו בעקבות חשדות לפשעי מלחמה בעזה: לצד החלטה לפתיחת חקירת מצ״ח בתיק הרג הילדה הינד רג'אב ובתיק הרג הפרמדיקים בתל א-סולטן, הוחלט לסגור את תיק ה-WCK וכן שני תיקים נוספים, שניהם של רופאים ללא גבולות, בלי חקירה פלילית. ״החלטות המפקדים לא חצו את הרף הפלילי, וזאת לנוכח רצף הסימנים המחשידים ומכלול הנסיבות המבצעיות״, נכתב בהודעה על תקרית ה-WCK.

מספר חודשים לאחר התקרית, במסגרת שיתוף פעולה בין המקום הכי חם בגיהנום ול-ABC האוסטרלי, ערכנו ראיון פנים אל פנים עם נוחי מנדל, בו הוא משחזר בקולו את תהליך קבלת ההחלטות שהוביל לירי בעובדי הסיוע.

ימי ביזה

כמעט כל מה שידוע על אותן שעות מנקודת מבטו של צוות ה-WCK מגיע ממקורות צבאיים ישראליים או מממצאי הדוח של הרמטכ״ל האוסטרלי בדימוס מארק בינסקין, מי שמינתה ממשלת אוסטרליה לבחון את התקרית אחרי מותה של פרנקום, אזרחית המדינה. בינסקין קיבל גישה הן לתחקיר צה״ל והן ל-90 דקות התיעוד הגולמי והלא-ערוך ממצלמת כלי הטיס. תמליל של הקשר הפנימי של הארגון איננו, כמו גם תיעוד של מה שידעו או העריכו העובדים בזמן אמת. איש משבעת אנשי הצוות לא נשאר בחיים כדי לספר.

בשונה מרוב סוכנויות הסיוע, WCK בחר לפעול ברצועה בערוץ ישיר מול מנהלת התיאום והקישור (מת״ק, א״פ) של עזה במתפ״ש (מתאם פעולות הממשלה בשטחים). בקשות התיאום של הארגון נחשבו למפורטות במיוחד: הן כללו את תמונות אנשי הצוות, את פרטי הרכבים ומסלול תנועה מוגדר.

כאשר ניסו גורמים מקומיים, ראשי חמולות ואנשי עסקים לארגן חלוקה עצמאית של מזון בתיאום עם ארגונים בינלאומיים וגורמים ישראליים כדי לעקוף את מנגנוני חמאס, חמאס הגיב ביד קשה

הרכבים סומנו בלוגו הארגון על הגגות ובצדדים, והמשימה של אותו לילה – פריקת 400 טונות מזון שהגיעו מקפריסין במימון איחוד האמירויות – תואמה מראש והייתה מוכרת היטב במת״ק. בסביבות 20:30, עם סיום העמסת שמונה משאיות ושני רכבי ליווי במזח, נרשם עיכוב משמעותי בשל קשיי תקשורת מול המת"ק ופעילות צבאית סמוכה, עד שאושרה התנועה דרומה. נקודת המפנה התרחשה כשהשיירה הגיעה למתחם ה-Welcome Centre של הארגון, שם עלו על המשאיות מאבטחים מקומיים שהארגון שכר.

הימים הם ימי ביזה קשה ואלימות מצד מחבלי חמאס, שבזזו את משאיות הסיוע שנכנסו לתוך רצועת עזה המורעבת. ההשתלטות על שיירות הסיוע וביזתן לא נותרה תופעה תיאורטית, אלא עמדה במוקד כמה מהאירועים המדממים ביותר במלחמה. כך נסללה גם הדרך להשתלטות של כנופיות חמושות וחמולות מקומיות כמו חמולת דורמוש שגבו דמי חסות וכך שלטו באספקה.

במרץ 2024 דווח כי חמאס הוציא להורג את ראש חמולת דורמוש בעיר עזה, בטענה לגניבת סיוע ולמגעים עם ישראל סביב חלוקתו

ההשתלטות יצרה מאבקים פנימיים אלימים בתוך הרצועה. כאשר גורמים מקומיים, ראשי חמולות ואנשי עסקים ניסו לארגן חלוקה עצמאית של מזון בתיאום עם ארגונים בינלאומיים וגורמים ישראליים כדי לעקוף את מנגנוני חמאס, חמאס הגיב ביד קשה: במרץ 2024 דווח כי חמאס הוציא להורג את ראש חמולת דורמוש בעיר עזה, בטענה לגניבת סיוע ולמגעים עם ישראל סביב חלוקתו. בני החמולה הכחישו, וחמאס פרסם אזהרות מפורשות לחמולות אחרות שלא לפעול עצמאית. המשמעות בשטח הייתה שחמאס המשיך להחזיק במונופול על הסחורה, ומשאיות שלמות של אספקה מלאות שקי קמח וסיוע הומניטרי שנכנסו בחינם נמכרו לתושבי עזה הרעבים בשווקים במחירים מופקעים של מאות ואלפי שקלים לשק.

״לבנות את המטוס בזמן טיסה״

לתוך שדה הקרב הזה נכנסו עובדי הסיוע של ה-WCK, נטולי הכשרה צבאית והכשרה לעבודה באזורי מלחמה. תחקיר של אתר החדשות ההומניטרי Devex שהתבסס על שיחות עם 14 עובדים בארגון בהווה ובעבר, תיאר תרבות ארגונית שדוחקת את הבטיחות לשוליים ונוטה ״לבנות את המטוס בזמן טיסה״, כהגדרתם. ״זו לא הייתה שאלה של האם מישהו יהרג. זו הייתה שאלה של מתי״, אמרה למגזין מנהלת הפעילות הקולינרית לשעבר, אליס קפלן. פחות מחודש לפני התקרית התריע מנהל תפעול החלוקה בארגון, בראק ווטרס, במייל להנהלה שכותרתו ״דחוף: חששות לבטיחות אנשי הצוות״ על זלזול מתמשך בנהלי הבטיחות; ההכשרה הרשמית לעבודה בסביבה עוינת נקבעה לצוות רק לאמצע מאי, בוושינגטון. בפועל, לאותה משימה נשכרו מאבטחים מקומיים – ולפחות אחד מהם נשא נשק.

בין 20:30 ל-22:28 נרשם עיכוב בתנועת המשאיות. ארגון הסיוע המתין לאישור צה״לי על מנת להתחיל לנוע דרומה עם הסיוע. לבסוף האישור הגיע – כך על פי דוח בינסקין – מכוחות צה״ל. באותה נקודה שני כטמ"מים הוסבו ממעקב על שיירת סיוע אחרת, כ-4 ק"מ מזרחה, לכיסוי שיירת WCK. המעקב מתחיל כשהשיירה בדרכה ל-Welcome Centre.

ביציאה מהמתחם הצטרפו מספר אנשי אבטחה מקומיים שהארגון נקשר איתם, וב-22:28 מפעיל הכטמ"ם ראה מאבטח שישב על גג הנגרר של המשאית השלישית יורה באוויר – ירי הרתעה נגד בוזזים. בינסקין ציין בדוחו כי מאבטחי WCK מעולם לא היו חמושים, בגלוי או בסתר, וכי נוכחות חמושים לא תואמה מול צה״ל – ואילו התבקשה, הייתה נדחית. אותה פעולה שנועדה להגן על המזון הפכה את השיירה למטרה.

״אנחנו רואים בוודאות שעולים מחבלים חמושים על המשאית ויורים ממנה״, אמר מנדל. ״ראינו את האנשים של ה-WCK מתערבבים עם המחבלים. הם הגיעו לנקודה שבה הם צריכים להכניס את הסיוע, ובדרך הגיע רכב שלא היה מתוכנן. אנחנו רואים אותם ביחד והם לא מנסים להיבדל אחד מהשני. ממש רואים את ההתרחשות שהם יחד, יש תקשורת ביניהם ויש חיבור ביניהם״.

בהמשך הריאיון הוא תולה את האשמה בארגון עצמו: ״ה-WCK נכנס באמצע לכאורה כארגון ניטרלי, אבל באמת הוא לא ניטרלי, בגלל שאת רואה אותם מסתובבים עם המחבלים ביחד. שיחק אותה כארגון נקי עד שבאנו… הבנו שממש היה להם חיבור לחמאס והיו אנשי חמאס שעובדים, ואז הפסיקו לעבוד איתם״.

כמה חודשים לאחר מכן, בדצמבר 2024 צה״ל הרג שלושה עובדים נוספים של מטבח הסיוע המרכזי, אחד מהם, עאהד עזמי קדיח, מחבל שהשתתף בטבח ב-7 באוקטובר בקיבוץ ניר עוז. בעקבות התקרית צה״ל ערך בדיקת רקע ביטחונית ל-500 העובדים של המטבח, ו-62 מהם פוטרו. ״הרגשנו כי צעד זה היה נחוץ להגן על הצוות והפעילות שלנו״, מסר הארגון בתגובה לפניית ynet. ״אנחנו מאמינים שהיו לנו שתי אפשרויות: לסגור את הפעילות בעזה או להיענות לבקשתם״.

שבעה עובדים בארבע דקות

בעקבות הירי פנה תא התקיפה למת"ק בחשש שישנם חמושים על הכלים. במת"ק ניסו להשיג את WCK בעזה, ראשית עם השיירה עצמה, לאחר מכן ניסו מול גורמים בינלאומיים, ומשלא צלחו הניסיונות הגיעו למטה הארגון בארצות הברית. משם, לאחר ניסיונות חוזרים, אותר איש קשר של הארגון שנסע מראש למחסן, וזה השיב כי למאבטחים יש ״נשקים מזויפים״. המטה בארה״ב מסר למת״ק כי יטפל בנושא מול הצוות בסיום המשימה.

בשעה 22:46 נכנסו המשאיות לפריקה במחסן בדיר אל-בלח. שלושת רכבי ה-WCK המלווים חנו בחוץ לצד רכב האבטחה המקומי, ובמשך כעשר דקות נעו במתחם 15 עד 20 בני אדם, בהם שניים עד ארבעה חמושים. בתא התקיפה ראו בכך עירוב מוחלט בין עובדי סיוע לחמאס, אך בקשת תקיפה ראשונית נדחתה בשל הקרבה לשיירה.

בעת שהצוות חזר לרכבים, זיהה מפעיל הכטמ"ם את אחד הנהגים כמכניס ״נשק״ לקדמת הרכב. על פי דוח בינסקין, מפקד הסיוע החטיבתי ורמ"ט החטיבה מסווגים את החמושים כחמאס, אך מפקד האוגדה מורה ש"לא יבוצעו עוד תקיפות סביב שיירות הומניטריות באותו לילה". "לא נמסר כיצד ניתנה ההוראה והאם נחשבה פקודה פורמלית״, כתב בינסקין, ״אולם אושר שמפקד החטיבה כן העביר את הפקודה הזו לראש המטה שלו״.

באותו הערב היה מנדל בקשר ישיר עם כטמ״ם מסוג ״זיק״ שמחזיק גם ביכולות תקיפה

14 הדקות הבאות היו הקריטיות ביותר בתקרית. ביציאה מהמחסן פנה רכב האבטחה צפונה, ושלושת רכבי ה-WCK פנו מערבה לחוף. בשל העיכובים המוקדמים החליטו בשטח לנסוע ישירות לאכסניה ברפיח במקום בחזרה ל-Welcome Center דרך הנתיב שתואם.

ב-23:09 פגע טיל ראשון ברכב הממוגן המוביל, ושני שורדים עברו לרכב הממוגן השני. ב-23:11 פגע טיל ברכב השני, ושני שורדים נמלטו ממנו לרכב השלישי, הלא-ממוגן. ב-23:13 פגע טיל שלישי ברכב האחרון, וממנו לא שרד איש. למרות טענת צה"ל כי הטעות זוהתה מיד, בינסקין חושף כי בצבא הבינו שפגעו באנשי סיוע רק כשעה לאחר מכן, בעקבות תמונות שעלו ברשתות החברתיות. על פי דובר צה״ל, הרכב השני והשלישי הותקפו אף שלא היה מידע על חמושים בהם, "בלי סיבה אמיתית".

״הבית הזה מופלל״

כדי להבין איך התקבלה ההחלטה, צריך לחזור אל המפקדה. תחת מנדל היו בה באותו יום כ-120 חיילות וחיילים. חלקם אחראים על תיאום עם הכוחות הקרקעיים וחלקם עם הכוחות האוויריים. משימתה המרכזית של המפקדה – שבאותם ימים שכנה בבסיס שדה תימן – היא ״לנקות״ את השטח עבור הכוחות שנמצאים בו. החיילים והקצינים במפקדה אחראים על הפללת מבנים, על תיאום התקיפה ועל הפיקוד על התקיפה בפועל באמצעות הזרועות השונות. ״אני יודע מפה להגיד: הבית הזה מופלל – ואז אני מוריד עליו פצצת קרב״, תיאר את העבודה מהמפקדה. ״הכל בזמן אמת״.

את הניסיון המבצעי שלו הוא צבר ב-35 שנה כלוחם ומפקד תחילה בגדוד 12 של חטיבת גולני, ולאחר מכן כקצין במגלן, כמג"ד חרוב, כמפקד בא"ח נח"ל, כמח"ט ירושלים (16), כמח"ט הבקעה, כסגן מפקד אוגדת עזה, ומאז שנת 2017 כרמ״ט חטיבת הנחל. במקביל לתפקידו הצבאי במילואים, בשנת 2018 הוא מונה לראש היחידה להתיישבות ותשתיות לאומיות במשרד הביטחון. במסגרת תפקידו הוא נמצא בקשר ביטחוני עם 67 רשויות אזוריות ומקומיות ומסייע להם לחזק את מערכי ההגנה שלהם – הן באספקת ציוד ביטחון ולחימה, והן בסיוע של ניהול כוח האדם בכיתות הכוננות.

באותו הערב היה מנדל בקשר ישיר עם תא התקיפה בבסיס פלמחים, ובו מפעילי כטמ״ם מסוג ״זיק״ שמחזיק גם ביכולות תקיפה. בזמן שהוא מנהל קו פתוח עם המפעילים, הוא מקבל ישירות אליו את התמונות מכלי הטיס, שבהן ניתן לראות בבירור את הרכבים נעים על הצירים וחורגים מהסיכומים שנעשו עמם מבעוד מועד. החומרים הוויזואליים מהכטמ״ם לא הועברו לאף גורם חיצוני, למעט לבינסקין – היחיד שצפה בחומרי הגלם מאותה תקרית. ובכל זאת, אומר מנדל, הוא בחר שלא לתקוף את השיירה בנקודת הזמן ההיא. ״לא רצינו לתקוף את המשאיות של הסיוע וידענו שהיה תיאום עם ה-WCK, למרות שהם היו עם המחבלים. כבר אז הייתה סיבה מספיק טובה שאני אהרוג אותם״.

״ויתרתי הרבה פעמים על לתקוף כי לא רציתי לפגוע באנשי ה-WCK״, הוא מדגיש. ״בכל מהלכי ההלוך לא הרגתי מחבלים, כי לא רציתי לפגוע באנשי ה-WCK״.

במקביל, לדבריו, נעשה ניסיון להשיג את הארגון. ״אנחנו מנסים לדבר עם ה-WCK להבין אם יש חמושים שמאבטחים אותם. אחרי הרבה זמן מישהי עונה לנו בחו״ל ואומרת שלא אמורים להיות מאבטחים חמושים. באותה נקודה אנחנו רואים רכב אחד שעולים עליו מחבלים חמושים נוסע לכיוון צפון, ועוד רכבים שעולה עליהם מישהו עם נשק נוסעים לכיוון דרום״. את הראשון, אומר מנדל, ניסו לתקוף ולא הצליחו ״מכל מיני סיבות מקצועיות״. את השני תקפו.

לאורך חודשי הלחימה החזיק מנדל בתפיסה מבצעית מוצהרת שבאה לידי ביטוי גם במכתב שעליו חתם. בריאיון הסביר כי כדי להכריע את חמאס חייבים לשבור את מנגנון הסיוע ההומניטרי, שאותו תפס כצינור חמצן המאפשר לארגון הטרור לגייס לוחמים חדשים ולשלוט באוכלוסייה. התפיסה הזו התעצבה בתקופה שבה שלטה חטיבת הנח״ל בפרוזדור נצרים, וראתה בכל תנועת סיוע פלטפורמה להשתלטות עוינת מצד חמאס.

״חשוב להבין שמה שקרה, קרה בניגוד לכל התיאום המקדים שהיה איתם, שהם יחזרו צפונה למלון, והם נסעו דרומה ועוד עם מישהו חמוש ברכב, ובניגוד לתיאום״

את נקודת המוצא הזאת הוא מנסח בריאיון בפשטות, כשהוא מתאר את מה שהחל אחרי עסקת החטופים הראשונה: ״מאותו יום התחלנו להכניס סיוע לחמאס, מהעסקה והלאה. לכאורה זה לא לחמאס אלא לאוכלוסייה העזתית״. גם בינסקין עצר על הנקודה: בדוח ציין כי הקצין הבכיר בדרג החטיבה שהיה מעורב בתקיפה (והתכוון למנדל) נמנה עם החותמים על המכתב שקרא להגביל את הסיוע לעזה, וקבע כי זו סוגיה שעל הפרקליטות הצבאית לתת עליה את הדעת.

אלפי משאיות

הביזה עצמה איננה שנויה במחלוקת, וגם לא היקפה. בין 19 במאי ל-5 באוגוסט 2025 אספו סוכנויות האו״ם ברצועה נתונים לפיהם מתוך 2,604 משאיות סיוע, 2,309 – שהם 88 אחוז – שלא הגיעו ליעדן. ביוני 2025 לבדו לא הגיעו ליעדן 1,048 מתוך 1,155 משאיות, כ-91 אחוז. בשבועיים הראשונים של ספטמבר נבזזו יותר מ-77 אחוז מ-12,500 הטונות שנכנסו. מדובר בלא פחות מאלפי משאיות שנבזזו.

כבר בפברואר 2024, עוד קודם לאירועי WCK, התריעו ארגוני הסיוע על התמוטטות הסדר הציבורי ברצועה, כאשר ישראל הורידה את מספר המשאיות היומי בשליש – מכ-150 בינואר לכ-99 בפברואר. ב-27 במרץ 2024, חמישה ימים לפני התקיפה על שיירת ה-WCK, השעתה אונר״א את האספקה דרך מעבר מרכזי אחרי שאחת משיירותיה הותקפה. השיא הגיע ב-16 בנובמבר 2024: מתוך שיירה של 109 משאיות שיצאה מכרם שלום, 98 נבזזו בדרך, הביזה הגדולה ביותר של שיירה בודדת במלחמה מבחינת נפח. במהלך קיץ 2024 העריכו האו״ם וארגוני הסיוע את שווי הסחורה שאבדה לביזה ב-25.5 מיליון דולר.

עיתונאית עזתית, הכותבת בשם בדוי, תיארה בכתבה שפרסמנו באוגוסט 2025 את מה שהיא רואה מסביבה: ״החוק היחיד ששולט הוא ׳החזק שורד׳. מיעוט קטן מצליח לשים יד על מזון, אחרים, חמושים בסכינים או בנשק קר, משתמשים באיומים ובכוח תוך התנהגות המזכירה כנופיות פשע: הם שודדים את הסיוע, משתלטים עליו, ואז מוכרים אותו במחירים מופקעים״. עוד כותבת אותה עיתונאית, ״כשאנחנו רואים תמונות של סיוע ומוצרי מזון שמגיעים לעזה, בפועל הם עוברים מידיהם של סוחרי מלחמה מקומיים שמוכרים אותם במחירים שרק 10 אחוז מהאנשים יכולים להרשות לעצמם״.

אם כן, ההיגיון של מנדל ושל חותמי המכתב לא היה מופרך בעיקרו, ההפך. אולם, ובשאלה הזו היו צריכים להעמיק גורמי המשפט הצבאיים, לצד חוסר בהירות באשר להימצאות החמושים בין האזרחים הזרים עובדי ארגון הסיוע, דבר אחד היה ברור – והוא עובדת הימצאותם של עובדי סיוע זרים חפים מפשע.

כאן המקום להזכיר כי לשליטת חמאס בסיוע היו חלופות על השולחן – ואף אחת מהן לא הבשילה בממשלת נתניהו. את מעורבות הרשות הפלסטינית פסל ראש הממשלה על הסף. מתווה של שר הביטחון דאז יואב גלנט, שלפיו גורמים פלסטיניים מקומיים שאינם עוינים לישראל ינהלו את העניינים האזרחיים ברצועה, לא זכה אפילו לדיון – נתניהו ביטל את ישיבת הקבינט שנקבעה בנושא בשל התנגדות השרים סמוטריץ' ובן גביר; והניסיון לעקוף את חמאס דרך חמולות וסוחרים מקומיים נגמר כפי שתואר לעיל – בהוצאות להורג ובאזהרות. לפרקים היה נדמה שהאינטרסים של חמאס ושל בנימין נתניהו אחד הם.

״אולי אחד, ואולי לא״

״חשוב להבין שמה שקרה, קרה בניגוד לכל התיאום המקדים שהיה איתם״, מסביר מנדל. ״שהם יחזרו צפונה למלון, והם נסעו דרומה ועוד עם מישהו חמוש ברכב, ובניגוד לתיאום. אני מקבל במפקדה מאנשי המקצוע ומהצוותים בפלמחים תמונה ברורה לפיה יש מישהו חמוש על הרכב הזה, ותתקוף אותו״.

נהרגו מחבלים בתקיפה?

״אולי אחד, ואולי לא נהרגו. אנחנו לא יודעים להסביר בדיוק למה היה שם נשק. מורכב. גם אני לא יודע, גם הם לא ידעו״.

מצאו את הנשק המופלל?

״לא הגענו לאזור התקיפה, אנחנו תוקפים את זה מהאוויר. לא היה שם כוח צה״ל״. ההתרחשות כולה, לדבריו, ארכה שעה ורבע.

כשנשאל אם הם היו חמושים הוא בנחרצות: ״כן. נכון״, ומלין על הסיקור: ״לא סופר שהם חרגו מהתיאום ושהיה שם נשק, ושכל הערבוב הזה עם אנשי חמאס לא מסופר. כאילו הם היו ברכב נפרד ותקפנו את הרכב. לא מציירים את כל הסיטואציה של הערבוב ביחד שראינו מישהו עם נשק עולה על הרכב״.

בסך הכל, בכיסו של מנדל שלושה נימוקים מרכזיים להצדקת התקיפה הקטלנית: הרכב סטה דרומה בניגוד לתיאום המוקדם, זוהה עליו חמוש, ונציגי ארגון WCK הודיעו כי לא אמורים להימצא במקום מאבטחים חמושים. אולם הרשומה הרשמית – המורכבת מתחקיר מנגנון בדיקת המטכ"ל (FFAM) ומדוח החקירה של בינסקין – מפריכה ומנטרלת לחלוטין את שלושת הטיעונים הללו בזה אחר זה.

בינסקין מצטט את ראש ה-FFAM המבהיר כי עובדת הסטייה מהמסלול המקורי כלל לא זוהתה בזמן אמת, אלא התגלתה רק בשלבים מאוחרים של התחקיר הצבאי. ההחלטה לתקוף התקבלה עוד בטרם בוצעה הפנייה הזו, ולכן לא היה לה משקל בשיקולי הפתיחה באש

בסוגיית הסטייה מנתיב הנסיעה, קובע בינסקין מפורשות כי רכבי הארגון פנו אמנם דרומה על כביש החוף לעבר רפיח במקום לחזור למתחם ה-Welcome Centre, אך ההחלטה לתקוף התקבלה עוד בטרם בוצעה הפנייה הזו, ולכן לא היה לה כל משקל בשיקולי הפתיחה באש. יתרה מזאת, בינסקין מצטט את ראש ה-FFAM המבהיר כי עובדת הסטייה מהמסלול המקורי כלל לא זוהתה בזמן אמת, אלא התגלתה רק בשלבים מאוחרים של התחקיר הצבאי. הגיאוגרפיה מחדדת את הנתק: רכבי WCK יצאו מהמחסן מערבה לכיוון החוף בעוד רכב האבטחה המקומי, שעליו נצפו החמושים, נסע בכלל צפונה; הפנייה דרומה נולדה רק בשל העיכובים שחייבו נסיעה ישירה לאכסניה ברפיח.

גם טענת זיהוי הנשק קרסה במבחן העובדות. קביעת מנגנון התחקור המטכ״לי, כפי שהובאה בדוח בינסקין, חדה: זיהוי איש WCK כמכניס נשק לרכב היה שגיאה מקצועית, שהוכרה ככזו כבר בבוקר שלמחרת, בעקבות בחינה מחודשת של הווידאו. בתדריך רשמי לעיתונאים ב-4 באפריל 2024 הודו נציגי צה״ל כי מה שנראה על מסכי השליטה כרובה על כתפו של אדם הנכנס לרכב היה תיק, וכי אין ראיה להימצאות חמוש ברכבי הסיוע.

באשר לשיחת הבירור מול מטה WCK, בעוד מנדל טוען כי התשובה שלפיה אין מאבטחים חמושים התקבלה לפני התקיפה וחיזקה את ההפללה, בינסקין משרטט ציר זמנים הפוך. מנהלת התיאום והקישור ניסתה להשיג את השיירה, פנתה לגורמים בינלאומיים, ולבסוף יצרה קשר עם מטה הארגון בארצות הברית, שפנה בוואטסאפ לאיש צוות ששהה במחסן וקיבל ממנו את התשובה שלמאבטחים יש ״נשקים מזויפים״. בינסקין מציין כי על אף הקושי בשחזור מדויק של הדקות, ניכר שחילופי ההודעות התנהלו כשרכבי WCK כבר הותקפו והושמדו בזה אחר זה – עדות לנתק של קציני הקישור מהמתרחש בזמן אמת.

ארגון אכזרי וציני

על פי דוח בינסקין ההימנעות מתקיפה במתחם המחסן לא הייתה החלטה של זהירות מצדו: בקשה לתקוף את רכבי הליווי מחוץ למחסן הוגשה לדרג הממונה ונדחתה במפורש בשל הקרבה לשיירת המזון. חמור מכך: לאחר הגעת המשאיות למחסן הורה מפקד האוגדה במפורש שלא לבצע עוד תקיפות סביב שיירות הומניטריות באותו לילה – פקודה שהועברה ישירות ממפקד החטיבה לראש המטה שלו, מנדל.

ההחלטה לתקוף אחרי שהרכבים יצאו מהמחסן התקבלה בדרג המטה החטיבתי מתוך פרשנות שגויה של הפקודה – שלפיה שינוי המיקום הפך את הרכבים לברי-תקיפה. התקיפה התרחשה בתוך ״אזור בקרת אש הומניטרי״ שחייב אישור מוקדם ממפקד האוגדה. תחקיר צה"ל קבע כי זיהוי החמושים נעשה בצורה בלתי מקצועית שנשענה על תפיסת עולם שגויה, וכי המשך הירי לעבר הרכב השני והשלישי לאחר הפגיעה ברכב הראשון היה הפרה של נהלי הפעלת האש והוראות הפתיחה באש, והביא לפגיעה באנשי סיוע ללא הצדקה מבצעית.

לא היה לנו שום עניין לפגוע ב-WCK, וגם בסיוע לא היה לנו עניין לפגוע. היה לנו עניין לפגוע במחבלים. שהאוכלוסיה תקבל את הסיוע, ואנחנו נפגע במחבלים עצמם״

בראיון מתעקש מנדל על נקודה אחת, וכאן קשה לחלוק עליו: ״אנחנו נמצאים במורכבות שצריך להבין. אף אחד לא אומר לך ׳אני מחבל׳, ׳אני לא מחבל׳. היו הרבה אירועים בלחימה שסיכנו את הכוחות שלנו והרבה אירועים שסיכנו את עצמנו. לא היה לנו שום עניין לפגוע ב-WCK, וגם בסיוע לא היה לנו עניין לפגוע. היה לנו עניין לפגוע במחבלים. שהאוכלוסיה תקבל את הסיוע, ואנחנו נפגע במחבלים עצמם״. אבל השאלה שהריאיון הזה מותיר פתוחה אינה שאלת המורכבות. היא צרה בהרבה: איך נורו שלושה טילים בתוך אזור שבו נאסרו באותו לילה תקיפות סביב שיירות – ולמה איש לא יידרש לתת על כך את הדין.

למה צה״ל מאשים אותך?

״את צריכה לשאול את הרצי (הלוי – הרמטכ״ל בעת האירוע, א״פ)״, משיב מנדל. ״אני המפקד, ואני נתתי את הפקודה לבצע. לא ברחתי מהסיטואציה. אמרתי: אני נתתי את הפקודה, אל תחפשו אף אחד אחר. אני עומד מאחורי העשייה שלנו. מלחמה זה מורכב, חמאס זה ארגון אכזרי וציני, וצריך לדעת לגבות אותנו״.