דוחות שירות בתי הסוהר (שב"ס) לרבעון הרביעי של שנת 2025 מציגים שימוש נרחב בהליכי כליאה ללא הליך של עשרות אזרחי סוריה. הדוח מציג שלושה מנגנוני כליאה נפרדים: מעצר מנהלי, כליאה מכוח חוק הלוחמים הבלתי חוקיים, וכליאה ביטחונית במסגרת הליך פלילי. מעיון בנתוני הכלואים הביטחוניים בולט זה הנוגע לסיווג "לוחמים בלתי חוקיים" (לב"חים) – סטטוס משפטי המאפשר החזקת אנשים שאינם מוגדרים כשבויי מלחמה ואינם זוכים להליך פלילי רגיל.
נכון לחודש דצמבר, ישנם בישראל סך הכל 1,235 לב"חים כאשר רובם המכריע, 1,189, מרצועת עזה. עציר אחד בלבד מתוקף חוק הלב״חים מגיע מיהודה ושומרון. הדו״ח חושף קבוצה המקוטלגת תחת הכותרת העמומה "ארצות ערב", שם מסתררים הלב״חים הסורים. בחודשים אוקטובר ונובמבר 2025 עמד מספרם על 37 בני אדם. בדצמבר המספר עלה ל-45 בני אדם. המשמעות היא שישראל ממשיכה לפעול כל העת ולעצור אזרחים בשטח סוריה.
אמנם ההגדרה "ארצות ערב" עמומה, ולא לחינם, אך הדו"ח מפריד באופן מפורש בין אזורים שונים: תושבי הגולן מופרדים לקטגוריה עצמאית, בה רשומים 4 כלואים לא-ישראלים, כולם על רקע פלילי. פעילי טרור מלבנון מסווגים בנפרד תחת הארגון "חיזבאללה" (38 כלואים). ירדן ומצרים מקיימות יחסי שלום עם ישראל ולא נעצרים בשטחם אזרחים כלוחמים בלתי חוקיים, שכן החוק תקף רק על שטחי לחימה. שלילת אזור רמת הגולן, לבנון ורצועת עזה מותירה את סוריה כמדינת המוצא של אותם 45 לוחמים בלתי חוקיים הנעצרים מעבר לגבול ומועברים לכליאה בישראל זאת בהינתן הנוכחות הישראלית הקבועה בעומק סוריה מאז נכבש הגולן הסורי ועבר דה פקטו לשליטה ישראלית ב-2024. את הדברים אישרו גורמים בצבא ובשב״ס, וגם את מניין העצורים הסורים.
שנים בכלא ללא משפט
על פי הנתונים, כ-22,000 בני אדם מוחזקים כיום מאחורי סורג ובריח, כאשר מתוכם למעלה מ-9,000 מוגדרים כאסירים ועצורים ביטחוניים. חוק הלוחמים הבלתי חוקיים מאפשר למערכת הביטחון להחזיק עצורים מבלי להביאם למשפט ומבלי להעניק להם מעמד של שבויי מלחמה. מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל" הוראת השעה שנקבעה לצדו שונתה והוארכה ארבע פעמים, וכעת עומדת בפני הארכה חמישית. לאורך תיקונים אלה הורחבו באופן משמעותי הסמכויות והוארכו פרקי הזמן שנקבעו בחוק המקורי.
בעוד שבאגפים הפליליים ישנם כ-8,025 אסירים שפוטים המרצים עונש לאחר הליך חלוט, מתוך למעלה מ-9,000 הכלואים הביטחוניים – רק 1,274 הם שפוטים. הקבוצה הגדולה ביותר מבין הכלואים הלא-שפוטים היא קבוצת העצורים המנהליים, המונה 3,247 בני אדם
בעוד שבאגפים הפליליים ישנם כ-8,025 אסירים שפוטים המרצים עונש לאחר הליך חלוט, מתוך למעלה מ-9,000 הכלואים הביטחוניים – רק 1,274 הם שפוטים. הקבוצה הגדולה ביותר מבין הכלואים הלא-שפוטים היא קבוצת העצורים המנהליים, המונה 3,247 בני אדם. ניתוח משך השהות במעצר מנהלי מעלה כי 327 מוחזקים במעצר כשנה, 238 מוחזקים כשנה וחצי, ו-290 עצורים מנהליים מוחזקים במשך שנתיים ויותר, ללא הגשת כתב אישום. פילוח משך השהות במעצר מנהלי מראה כי 126 עצורים שוהים במעצר עד 6 חודשים, 327 שוהים במעצר כ-12 חודשים, 238 במעצר כ-18 חודשים, 161 שוהים במעצר שנתיים (24 חודשים), ו-129 עצורים מוחזקים מעל לשנתיים ברציפות.
בחינת הרקע הגיאוגרפי של הכלואים מעלה כי אזור יהודה ושומרון מהווה את מוצא הכלואים המרכזי. כ-6,783 כלואים ביטחוניים הם תושבי יו"ש, ואליהם מתווספים עוד כ-2,474 כלואים פליליים מהאזור. בנוסף, מרצועת עזה ישנם 1,450 כלואים ביטחוניים ו-28 כלואים פליליים. אזרחים ישראלים הם 9,628 כלואים פליליים ו-508 כלואים ביטחוניים. מזרח ירושלים: 534 כלואים פליליים ו-292 כלואים ביטחוניים וארצות חוץ (שאינן מדינות ערב): 216 כלואים פליליים ו-2 כלואים ביטחוניים.
רק אסיר בטחוני יהודי אחד
במערכת הפלילית עצמה בולטת עבירת “שהייה בלתי חוקית” כקטגוריה הדומיננטית, עם כ־1,789 כלואים. מנגד עבירות אחרות כמו עבירות מין, שוד ותעבורה נותרו בהיקפי אכיפה זניחים יחסית עם מספר כלואים דו־ספרתי. הדו"ח מציג גם 508 אזרחים ישראלים הכלואים באגפים הביטחוניים. מנגד, במהלך הרבעון האחרון של השנה צוין בדו"ח אסיר אחד בלבד המקוטלג תחת שיוך ארגוני של "יהודי לאומני".
לפי תחקיר המקום הכי חם בגיהנום מנובמבר 2025, למעלה מעשרה אסירים יהודים שהורשעו בעבירות טרור ואלימות לאומנית חמורה, ובהם יעקב (ג'ק) טייטל, עמירם בן־אוליאל, נועם אלימלך, נפתלי אלמקייס, חנוך עקיבא רבין, יוסף חיים בן דוד, נתנאל בנימין מוחזקים במתקני שב״ס. חלקם מרצים עונשי מאסר ממושכים, וחלקם אף נידונו למאסרי עולם. נוסף על כך, לפי המידע שנמסר לבית הנשיא, הוגשו למעלה מ-30 בקשות חנינה מצד אסירים יהודים המכונים "לאומיים".
בקמפיין למען שחרורם שיזם ארגון "חוננו" דיברו על "כמה עשרות". כלומר, גם אם בטבלה הרשמית מופיע אסיר יהודי אחד בלבד, בפועל מדובר בקבוצה רחבה בהרבה של מורשעים יהודים בעבירות טרור, שהמדינה אינה מציגה באופן שקוף או עקבי, כאשר חברי כנסת מקפידים לבקרם באופן תדיר וחלקם אף הצהירו כי הם שואפים לשנות את הסיווג הכליאתי שלהם, ביניהם השר הממונה על שירות בתי הסוהר, איתמר בן גביר.
מערכת עוקפת ראיות
ֿהדו"ח מספק גם חלוקה מדויקת של הכלואים הביטחוניים לפי שיוך ארגוני. תנועת הפת"ח היא הארגון בעל מספר הכלואים הגבוה ביותר במערכת עם 3,996 בני אדם. אחריה נמצא ארגון חמאס עם 2,840 כלואים, וארגון הג'יהאד האסלאמי עם 679. החזית העממית מונה 267 כלואים. 1,064 כלואים מוגדרים ללא שיוך ארגוני מובהק.
כאשר רוב השוהים מאחורי סורג ובריח באגפים הביטחוניים אינם מרצים עונש על עבירה שהוכחה בכלים משפטיים בבית משפט, נוצרת למעשה מערכת עוקפת-ראיות המייתרת את הוראות הדין.
המסקנה הבולטת מהדוח היא שבישראל פועלת מערכת כליאה שהרוב בה לא מוחזקים בעקבות הרשעה פלילית אלא מכוח מנגנונים מנהליים. זו עדות לשינוי הייעוד העמוק שעברה מערכת הכליאה, ממוסד עונשי המהווה תחנה סופית של הליך משפטי סדור, למתקן החזקה מניעתי הנשלט ברובו על ידי צווים. כאשר רוב השוהים מאחורי סורג ובריח באגפים הביטחוניים אינם מרצים עונש על עבירה שהוכחה בכלים משפטיים בבית משפט, נוצרת למעשה מערכת עוקפת-ראיות המייתרת את הוראות הדין.
מנגנונים מנהליים, דוגמת מעצרים וחוק הלוחמים הבלתי חוקיים, מאפשרים לשלול את חירותם של אלפי בני אדם לתקופות ממושכות, ללא משפט פומבי וללא יכולת אמיתית של החשוד להתגונן מול ההאשמות. מציאות זו מטשטשת לחלוטין את הגבול ההיסטורי והמשפטי שבין אדם שחזקת החפות עומדת לו לבין אסיר מורשע, והופכת את שלילת החירות המנהלית מחריג קיצוני המופעל במשורה – לסטנדרט המרכזי שעל פיו מנוהלת מערכת האכיפה בישראל. אם צריך להכריז על מהפכה משפטית ומשטרית בישראל, הרי שהנתונים הללו מספקים קרקע מוצקה לכך.
משירות בתי הסוהר לא הכחישו את הדברים ומטעמם נמסר – ״אנחנו לא מתייחסים לזהות הכלואים שלנו״.
