בלי פרסומות. בלי בעלי הון. בלי בולשיט
משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך
למה אחראי ועד עובדים? אם נשאל את רוב העובדים בישראל, הם יגידו שתפקידו של הוועד הוא לשפר את תנאי העובדים ולדאוג לרווחתם. התשובה הזאת נכונה, אבל היא מתעלמת מעניין מהותי שוועד העובדים אחראי לו – שוויון במקום העבודה.
ועד העובדים אמור לדאוג שעובדים שמועסקים באותה משרה ובאותם השכלה וכישורים, ירוויחו את אותו שכר. זה ההיגיון מאחורי קיומם של הסכמים קיבוציים, משום שבלי התנאי היסודי הזה כל עובד עומד לבדו מול המעסיק, ונאלץ להיאבק לבדו על תנאי העסקתו. אם יודעים מראש מה כולם מרוויחים, אין צורך במיקוח, והכוח של הקבוצה גדל.
ועדי עובדים בארץ הקפידו כל השנים לשאוף לשוויון בין עובדים בתפקידים זהים. אפילו השיטה המעוותת של עובדי דור א' ודור ב' (לפיה עובד ותיק מרוויח יותר מעובד חדש) הקפידה על שכר זהה בין עובד דור א' לעובד דור א' ובין עובד דור ב' לעובד דור ב'. רק סוג אחד של עובדים מעולם לא נהנה משוויון בשכר, גם אם עבד באותה משרה כמו עובדים אחרים: נשים.
הנשים בישראל מופלות בשכר ברמה שנעה בין 30% ל-40% (תלוי בתחום ובמקום העבודה). זה יישמע נורא, אבל הדרך הכי טובה למרק את מצפוננו היא לומר שככה זה בדארוויניזם הכלכלי שנהוג בישראל ב-15 השנים האחרונות. שבגלל כוחות השוק, נשים פגיעות יותר במהלך המשא ומתן על תנאי העסקתן ולכן הן נאלצות להסכים לחוזים גרועים יותר. למה למרק את המצפון? כי הקפיטליזם אשם. למה זה יישמע נורא? כי אנחנו מניחים שנשים הן עובדות שנקודת הפתיחה שלהן היא גרועה יותר בגלל סיבות כלשהן הנוגעות להן.
אבל זה פשוט לא נכון.
המגזר הציבורי בישראל מאוגד כולו בהסתדרות, חלקו עוד מימי המנדט הבריטי. העיריות, משרדי הממשלה, החברות הממשלתיות, יחידות הסמך – בכולם יש ועד עובדים, ברובם המכריע (כמעט בכולם) יש גם הסכם קיבוצי. ובכולם יש פער שכר של 30% עד 40% בין גברים לנשים.
בכל מקומות העבודה המאוגדים האלה נשים מרוויחות פחות מעמיתיהן הגברים עם אותה רמת השכלה וכישורים ובאותה המשרה.
זה כנראה לא מעניין את ההסתדרות. דימוי: שאטרסטוק
רשמית אין שום אפליה בין גברים לנשים. החוק למניעת אפליה אוסר על המעסיק (במקרה הזה מדינת ישראל, על זרועותיה השונות) להפלות בתנאי ההעסקה. אז איך נוצר הפער? הסיבה, יסבירו לכם מיד כל הידענים, היא אחוזי משרה. נשים נוטות לעבוד פחות שעות נוספות, למשל, בגלל שבחברה הישראלית עדיין מצפים מהן (ולא מהגברים) להוציא את הילדים מהמסגרות החינוכיות, ולהיות איתם בשעות אחר הצהרים.
הן גם בדרך כלל יהיו אלו שמפזרות את הילדים לגן ולבית הספר בבוקר, דבר המביא לאובדן נוסף של שעות. למעסיקים שלהן נוח המצב בו הם משלמים פחות לחלק מהעובדים, ויש עוד תילי תילים של הסברים מניחים את הדעת יותר או פחות להיווצרותו של פער השכר, אבל יש שאלה אחת שמרחפת באוויר ודומה שאיש לא שואל: איפה הוועד?
איך זה שוועדים שמצליחים לארגן לעובדים תוספות מתוספות שונות (חלקן לעתים מגוחכות), לא מצליחים למצוא – יחד עם המעסיקים – פתרון יצירתי שיביא לשכר זהה לגברים ונשים? איך זה שההסתדרות, שיושב הראש שלה מנפנף בימים אלה בכל הישג או חצי הישג כמשהו דרמטי לשוק העבודה, מעולם לא דרשה שוויון שכר דה פאקטו בין גברים לנשים? איך זה שלא נשמע קולה?
התשובה, בפשטות, היא שזה כנראה לא מעניין את ההסתדרות. ההסתדרות תשבות בשביל למנוע הפרטה (בצדק), בשביל למנוע פיטורים (בצדק) ובשביל למנוע הורדת שכר (בצדק) – אבל היא לא נוקפת אצבע עבור שוויון שכר לנשים. אם נקבל את דבריו של יושב ראש ההסתדרות אבי ניסנקורן על הצלחתו בכל מאבק שהוביל בשנים האחרונות, הרי שאם גוף כמו ההסתדרות היה משתמש בכוחו כדי לדרוש שוויון שכר לנשים, היה שוויון שכר לנשים.
מי שמדברים על שוויון וסולידריות בין עובדים לעובדים, צריכים לדאוג באותה המידה לשוויון וסולידריות בין עובדים ועובדות.
את קולה של ההסתדרות לא שומעים כמעט לגבי השוויון המגדרי, וכששומעים משהו זה בדרך כלל מגיע מכיוון ארגון המשנה נעמ"ת, שגם שם – כך אומרים יודעי דבר – משתכרות העובדות שכר נמוך יותר מזה של עובדי ההסתדרות. אולי אם יהיו יותר יושבות ראש ועדים במקום יושבי ראש ועדים (או יושבת ראש הסתדרות במקום יושב ראש הסתדרות), נראה סוף סוף את נציגות העובדים לוקחת אחריות על השוויון לעובדות.
