אותיות קידוש לבנה

מתחלק ל3

כמעט הכל בחיים מתחלק ל3,
תיירים ביזניס וראשונה,
התחלה אמצע וסוף,
דסטניז צ’יילד,

אמא ואבא, הם2,
אבל אני יכול להבטיח שהחיים שלהם מחולקים ל3 שלבים עיקריים
רווקות, הורות, ואתה ילד גדול אז יאללה צא לי מהבית,

רובנו די תוקעים אותם בין השלב השני לשלישי
והדבר היחיד שמפריד אותנו לחלוטין מהבית זה האוכל של שישי.
שבת שלום.

ביונסה

ביונסה אמרה פעם
we run the world,

אחותי גם חושבת ככה.

כפרה עליה.

RGB

לקחתי אותה לקולנוע,
האולם מלא בנשים,
כולן עם דמעות בעיניים וחיוכים פעורים,
על המסך עדיין פרסומות,

מתיישבים, מתחיל.
50 גוונים של אפור,
אהבה ותשוקה ותאוות בשרים והכל מתערבב ביחד,
יוצר משהו כל כך טוב,
שבא לך לבכות.

1997

כשהייתי בכיתה ג’, הייתי הולך הביתה מבית הספר ותופס חרצית תועה,
מקלף עלה עלה,
ומשחק את המשחק הידוע: “אוהב לא אוהב”

אהובתי אז, הגברת מכלוף הראשונה,
הייתה כבובה בתיאטרון הפרחים הנודד שלי,
ועד שהגעתי הביתה נשארתי, מה שנקרא
עם הגבעול ביד.

ברגע שנכנסתי הביתה, המשפט הראשון שנורה אליי כשאני גם ככה מרוסק מתוצאות החרצית הוא
“חולות ואזזזזזזזז”

לוקח צעד אחורה, מרוקן את החול מהנעליים, ונכנס.

היהודים

למי יש יותר,
זאת השאלה שרודפת אותי כל חיי.

יותר כסף,
יותר בית,
זה רלוונטי בכלל? לא לימדו אותנו שאהבה הכי חשוב?
או בריאות?
איך אפשר בכלל לספור אהבה או אושר?

גם אני כמו כל היהודים
עסוק במספרים
עשרים וארבע, שבע,
שתיים עשרה חודשים.

אחר כך

אני תמיד דוחה דברים לאחר כך
זה לא זמן מוגדר, ה”אחר כך” הזה,
אולי בגלל זה אני לא מצליח למצוא אותו אף פעם,

נראה לי שזה אנטי של המשפחה שלי,
כי אצלנו בבית
אין אחר כך.
הכל דחוף! עכשיו! תביא רגע! נו תביא

הכל מעכשיו לעכשיו,
בלי תכניות קדימה, בלי סבלנות
בלי אחר כך.

אנרציה

בפיזיקה, עקרון האנרציה קובע כי כל גוף נוטה להישאר במצב בו הוא נמצא.
בגלל זה רכבים לא בולמים במקום,
כי הרכב רוצה להמשיך לנסוע

בגלל זה מקבלים מכה כשנופלים,
כי הגוף רוצה להמשיך ליפול והרצפה נתקעת בו

בגלל זה יש קינוחים,
כי הפה רוצה להמשיך לאכול אבל נגמר הדג

בטוח שגם אתם, בדיוק כמוני,
בטוחים שאתם קוראים אנשים ממש טוב,
ורואים מעבר לכל המסכות והחארטות שהם משדרים החוצה.

די, אין סיכוי שהיא כזאת נחמדה ואין לה סיבוב,
אין מצב שהוא גם חתיך וגם מצחיק וגם חכם..

בדרך כלל ערמות של אלכוהול חושפות את הפנים האמיתיות של האנשים,
כשהם כל כך מרוכזים בללכת ישר אין להם פנאי גם לשחק את המשחק היומיומי שלהם,
ופתאום הקליפות שלהם נושרות,
אחת אחת,
מתפזרות על הרצפה,
כמו טדי אחרי דרבי.

לשמח את אמא זה לא מורכב.
תחזיר קופסאות של אוכל
תבוא בשישי
תבוא בחגים
תביא נכדים

אם זה גדול עליך… מעבר לזה שאתה ילד חרא
אתה יכול במינימום לגמור את הצלחת
ולהגיד לה, שוב, אחרי כל ארוחה
שאתה אוהב אותה,
ותודה,
ולקנח ב”אמאל’ה, איזה טעים”
ותזכה לראות את אמא שלך מאושרת.