בכל שנה הריטואל הזה חוזר על עצמו. הם צמים לזכר החורבן של בית המקדש, ההם האחרים הולכים לאכול בכוונה, אבל הכל סגור כי תשעה באב אז הם כועסים עליהם, ואז הם מקללים, ואז יש ריבים ואחד אומר "שנאת חינם – הנה בדיוק!" וההוא עונה "לא, זה לא! תכף אני אראה לך מה זה שנאת חינם," ורודף אחריו עם כפכף או משהו.

הקטע שתשעה באב וכל הסיפור של חורבן הבית זה מאוד ישן ובחופש הגדול אז ההם שצמים חושבים שאולי דבר מה זה או אחר אבד בדרך בת האלפיים, ויש שמנסים להסביר את התחושה שלהם עם כמה דוגמאות קרובות יותר לזמננו אנו.

לדוגמה, אחד אומר: "כן? אוקיי, ומה אם לא נציין את יום הזכרון לפסטירבין שלכם?"
ואחד אחר עונה בזלזול, "ובכן, מתי זה?"
וההוא: "אוקיי ויום השואה ויום הזיכרון?"
והשני: "באמת שלא אכפת לנו מאף יום ממלכתי".
וההוא :"תיכף אני אראה לך מה זה שנאת חינם!"
ורודף אחריו עם כפכף.