כאשר ת', מבקשת מקלט מאריתריאה, היתה בהיריון שהוגדר בסיכון גבוה עם התאומות שלה – היום בנות שנתיים – היא הפסיקה לעבוד כחדרנית בבית מלון ונשארה בבית. במהלך תקופה זו היא אספה תמונות של ידוענים ממגזינים והדביקה אותן על אחד הקירות בדירת החדר שבה היא מתגוררת עם בעלה, א', גם הוא מבקש מקלט מאריתריאה. הדירה הזעירה, שכוללת גם מטבחון, היא חלק מדירה שפוצלה למספר יחידות.
א' הגיע לישראל ב-2008 לאחר מסע שערך כתשעה חודשים. הוא ברח מאריתריאה לאתיופיה, שהה שם במחנה פליטים, חצה את הגבול לסודאן, הגיע לסיני ומשם לישראל. שנה מאוחר יותר ניסה אחיו לעשות את אותה דרך ונהרג. תמונתו של האח תלויה במקום מרכזי בחדר, בתוך שקית מסמכים, ולידה תלוי צלב מעץ.
ת' הגיעה לישראל בדרך דומה, כשנה לאחר א'. יש לה שבעה אחים ושניים מהם נהרגו במהלך המלחמה עם אתיופיה.
שניהם עובדים – א' במוסך ות' במשק בית. התאומות עדיין אינן מדברות. במהלך היום הן נמצאות בגן שבו כ-50 ילדים בגילים שונים, ממספר חודשים ועד ילדים שמגיעים אחרי בית הספר. החורף הן סבלו משיעול טורדני שנמשך חודשים ארוכים, והגישה של המשפחה לשירותי רפואה מוגבלת.
עקב המרחק מהמשפחות התפתחה בקהילה האריתראית סולידריות חברתית חזקה. לקראת אירועים חגיגיים (כמו חתונה, הטבלה או יום הולדת), למשל, נרתמים החברים נרתמים לעזור בהכנות, ואלה אורכות לעתים יום שלם ואף יומיים. הטקסים נערכים בדרך כלל באחת הכנסיות שהוקמו באולמות ששימשו בעבר לתעשייה זעירה. טקס ההטבלה של הבנות התקיים באולם כזה, מספרים ההורים, והשתיים הוטבלו בשני דליי פלסטיק פשוטים.
פעם שאלתי את א' מה יקרה אם יחזור היום לאריתריאה. אהפוך לשווארמה, הוא ענה לי.
