טייק אווי ליאיר נתניהו

בפרקים הקודמים:

"בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם" (בראשית פרק א')

"אֲנִי אסמס לָהּ לטייקאווי לָבוֹא אֵלַי אַחי… הִיא בָּאָה אֵלַיי בטייקאווי" (י. נתניהו)

אז אלוהים בורא את העולם בשבעה ימים, שם גז איפשהו בים, שם בני אדם על היבשה ושם פופקורן במיקרו.

אלוהים כותב להם ספר כדי שיידעו מה עושים ומה לא עושים, ונותן להם אותו מתנה לחג. הספר מאד פופולרי ונמצא בראש רשימת רבי המכר 6,000 שנה אנד קאונטינג.

אלוהים מאוד מרוצה. אלוהים רוצה לנוח. נמאס לו לעשות את כל הקטע היחצ"ני של יד חזקה וזרוע נטויה. הוא נותן את הספר למשפחה שמבטיחה לעשות יח"צ בן **** ונותן לה שם – משפחת נתניהו.

הבורסה ברמת גן. צילום: עוברי אורח

אלוהים מרוצה מהעבודה ונותן להם מלא מתנות ופינוקים. הוא לא יכול להתאפק, אז הוא מגלה לחברים שלהם איפה הגז. הם מוצאים את הגז ומאוד שמחים, אז גם הוא שמח והוא מוציא את כולם לבלות על חשבונו עם סמים ואלכוהול וזונות וכל מה שמוצא חן בעיניו.

סתם, את הפסקה האחרונה המצאתי. אלוהים מסיט את המבט מהמיקרו רגע לפני שהפופקורן מוכן ומגלה מה משפחת נתניהו עושה עם הספר כשהוא לא מסתכל. אלוהים כועס מאוד. הוא לא מגלה להם שהוא יודע ומחליט להעניש אותם לאט. הוא משחרר לעם ישראל פרשה אחר פרשה, שיכעסו גם הם שרימו אותם ככה בקשר לספר. אלוהים מתיישב על הכורסה ופותח את הפופקורן.

יאיר היקר

כולנו הטייק אווי של משפחת נתניהו, ודור ה-Y הוא הטייק אווי במנה אישית של יאיר נתניהו והחברים שלו.

אני, כמו כולכן, לא מעוניינת להיות חלק מהטייק אווי של יאיר, אז חשבתי להגיד לו כמה מילים:

יאיר, מותק, אני מבינה שבדיוק מעדכנים אותך שעל השקית של הטייק אווי יש חשבון. לכל מה שהעמסת.

ואם אתה כזה גבר אז תקום ותשלם אתה הפעם.

אתה בן פאקינג 26. אין לך קיום משל עצמך. נפלת כי אתה לא עצמאי. אתה לא תקום לבד כי אתה לא יודע מה זה לעשות משהו בעצמך. אתה לא מכיר את העולם שמחוץ לטייק אווי.

אתה לא יכול לצאת מהבית של ההורים. פיזית ופרקטית, אתה ילד.

אתה וחברים שלך משחקים בלהיות גברים, מנסים לכבוש חשפניות. אתה רחוק שנות אור מלכבוש מישהי בלי לתקוע לה שטרות בחזייה או בלי לומר 'אבא שלי אבא שלי'.

לא ילד יותר? צא מהבית של ההורים ותתחיל לעבוד.

 יאיר לא לבד – גם התנהגתי כך כלפי נשים (אבל אז התבגרתי)

 זונות ומיליגרמים של חומר מסתורי – החומרים שנערכו החוצה מהכתבה על יאיר נתניהו

דרך בגין בתל אביב צילום: עוברת אורח

יאיר לא עונה

אויש נו. על מי אני עובדת. יאיר נתניהו לא יעבוד בחיים במשהו שמתקרב למה שהדור שלנו עושה כדי להתקיים כאן.

מבחינתו להתחיל לעבוד יהיה לקבל כרטיס ביקור עם השם שלו וטייטל מאיזה ג'יימס פאקר.

משום מה אני לא מצליחה לדמיין אותו מתחנן לבעל הבית שיתקן את הדוד או שיחכה רגע עם הצ'קים, או מסביר לבנק שהוא צריך עוד מסגרת, או לאוניברסיטה שאין לו לשלם את כל שכר הלימוד ושיתנו לו להיבחן בכל זאת.

הרשימה הדימיונית הזאת יכולה להמשך לנצח. אני צריכה תכף לצאת להתחנן לבעל בית בדרך לבנק.

אבל לא בא לי שיאיר יזלול אותי.

מצאתי. אני סטודנטית לאמנות בשנקר. קיבלתי תרגיל בשיעור צילום לעשות סדרת צילומים בעקבות צלם, וביקשתי מהמורה כיוון לצלמת שמצלמת נשים, כי בדיוק הבנתי שכמעט כל צילומי הנשים שאנחנו צורכות מצולמים על ידי גברים. יאיר והחברים שלו באו לי בזמן.

אלנבי 40. צילום: עובר אורח

פוטו יאיר

החלטתי לעשות צילומי אילוסטרציה לטייק אווי של יאיר. בשתיים עשרה בלילה יצאתי בבגד ים ומצלמה לאלנבי 40 וביקשתי משתי חברות שפגשתי באזור שיעשו כמה תמונות. אחר כך הן היו צריכות ללכת והבחורים שם התעניינו אז העברתי להם את המצלמה. הצלחתי לעצור נהג מונית אחד שהסכים שאני אשב רגע להצטלם במונית שלו, ואמרתי לו שזה בשביל יאיר נתניהו. הוא חייך.

אחרי שנפתחנו מספיק אחד מהם הודה שגם הוא היה מדבר ככה על נשים והיה ממשיך אם לא היו לו שתי בנות. ריגש אותי לשמוע את זה. הרעיון ההזוי והלא מגובש שלי הפך לשיחה שלא הייתי מגיעה אליה בדרך אחרת. וכנראה שגם הוא והבחורים האחרים שם.

תודה לנהג המונית. צילום: חברה

בבוקר למחרת עברתי לקריית הממשלה מול מגדלי עזריאלי. האווירה שם פחות מתאימה לבחורה בטייק אווי. תוך שנייה היו יכולים להעיף אותי מאבטחים של המדינה, שבאותה מידה יכלו לעבוד לילות עם יאיר, ואז העבודה שלהם הייתה להגן על הרגעים הקסומים של נתניהו ושלי, לקחת אותנו לטייל, לשתות, להתארגן על מיליגרמים… הנזילות של המאבטחים היא בדיוק הנזילות שלנו כחברה.

בבוקר זה הרגיש כל כך מוזר. עמדתי בבגד ים בדרך מנחם בגין והיה לי קר. בעצם זה מוזר אם זו אני. מאחורי הייתה מרוחה על בניין שלם בחורה בביקיני עם עורב על היד ולא נראה שזה הפריע לה.

לאנשים היה אכפת. מוכרת בחנות התחילה לצלם אותי ורצתה לקחת לי את המעיל שלא יהיה על המדרכה ולשים את התיק שלי מאחורי הקופה. היא לא הסתדרה עם הפוקוס האוטומטי ובזמן שהייתי עם השקית על הראש ניגש מישהו להחליף אותה. הוא קרא לי אחרי כמה תמונות כדי לשאול איך משנים את ההגדרות כי זה היה לו בהיר מדי.

המשכתי לשנקר. ישבתי בהרצאה עם בגד ים מתחת למעיל כאילו הכל רגיל. טייק אווי, יו נואו. היה לי קר, הייתי רעבה והיה לי קרייב לסושי, כנראה בגלל השקית ששמתי על הראש. רציתי להזמין והיה כתוב שבסניף הבורסה יש רק טייק אווי אז הבנתי את הרמז והזמנתי סושי על שמו של יאיר נתניהו. אני שילמתי, כמובן. כתבתי בהערות שמישהי באה לאסוף את זה בשבילו. התקשרו ליאיר לומר שאין היום טונה. אמרתי שהוא מבקש עוד סלמון כפיצוי. השיחה הצחיקה את שני הצדדים. נכנסתי לסניף ואמרתי למארחת שאני אוספת הזמנה. 'בשביל מי?' 'יאיר נתניהו'. לא היה לה מה לומר אז ביקשתי עוד מפיות.

יצאתי עם שקית ביד ושקית על הראש, ונשכבתי בחוץ על המדרגות. חברה מהלימודים ציפתה אותי בסושי וצילמה. בגלל השקית על הראש כל מה ששמעתי זה את העובדים בבורסה שיצאו ללאנצ' נקרעים מצחוק סביבי, חלק ביקשו לצלם.

סושי. צילום: עובר אורח

ואז הגיע מאבטח מאחד המגדלים לגרש אותנו. התווכחתי איתו שזה שטח ציבורי, התעקש שזה שטח פרטי של המגדלים. הוא המשיך לומר שאנשים מתלוננים אז קילפתי מעצמי את הסושי ואמרתי לו שאנחנו מסיימות לאכול והולכות.

הייתי מאושרת: זה הפריע מספיק לאנשים כדי להתלונן. באותו הרגע הפסיקו לעניין אותי התמונות כי הבנתי מה רציתי מלכתחילה – להרגיש שאני לא היחידה שמחרפן אותה לראות בחורה בטייק אווי באמצע היום.

[mc4wp_form id="1006521"]