لقراءة المقالة بالعربية – اضغط/ي هنا

אתמול בערב, ליל ההצתה בבית הספר הדו לשוני, התקיימה הפגנה מול בית ראש הממשלה בירושלים נגד חוק הלאום. כמה מפעילי השמאל, שקיבלו בעת ההפגנה ההודעה שבית הספר עולה באש מיהרו למקום והגיעו כשהכבאים הצליחו להשתלט על האש. "זה היה ממש מדכא", אומר אחד מהם, "היה חושך מוחלט, כי הורידו את כל החשמל, וכל מי שהגיע עמד מול הכיתה השרופה חסר אונים". הרגע העצוב באמת, אומר הפעיל, היה כשמורות מבית הספר הגיעו. אחת מהן עמדה המומה, עם דמעות בעיניים ואמרה, "כיתה א' 2 נשרפה לגמרי".

בשמונה בבוקר, בצדו האחורי של בית הספר, הפונה אל טיילת פארק המסילה ובתי בית צאפפה, מסתובבים שני אנשי זיהוי פלילי ומחפשים ממצאים. בחזית, בכניסה לבית הספר מתאספים כבר מאות אנשים. הורים, עיתונאים והרבה מאוד אנשים שבאו להביע הזדהות, במסגרת משמרת המחאה שאורגנה במהירות בלילה שלפני כן, לאחר שנודע על ההצתה.

ההורים שילדיהם לומדים במקום, ממהרים לפלס את דרכם דרך העיתונאים הצובאים על הכניסה וחומקים פנימה. הנהלת בית הספר ביקשה שלא ידברו עם התקשורת, שנותרת מחוץ למתחם בית הספר. רק לפני שבועיים נכוו קשות מכתבה שטחית ומגמתית ששודרה בערוץ 1 והציגה את התלמידים כ"תומכי טרור".

---

אחת האמהות שבתה לומדת בתיכון מסבירה בשקט ש"ישנה תחושה של הידרדרות כבר כמה חודשים. את המקרה הנוכחי אנחנו רואים כמחובר בטבור לחוק הלאום. זה קרה גם באותו הזמן של ההפגנה נגד החוק". על הכתבה בערוץ 1 היא אומרת ש"בית הספר הוא בדיוק המרחב שצריך לאפשר לילדים להתבטא. צריך לתת להם להגיד את מה שעל לבם ואז להתמודד עם זה, לשוחח על זה".

אבא של ילד בגן הדו לשוני מעיר ש"זה מראה את הבורות של הכתב והעורכים שיצרו את הכתבה הזו. לקרוא לילדים שמזדהים עם הכאב של העם שלהם, 'תומכי טרור', מראה עד כמה אנשים פה רואים את המציאות בצורה מעוותת".

בזמן שמחוץ לשער ממשיכים להגיע עוד ועוד אנשים, ופוליטיקאים מקומיים וחברי כנסת נושאים את נאומיהם, בספריית בית הספר מתקיים מפגש טעון. עשרות הורים יושבים ומדברים על תחושות החשש והפחד, על הכעס וגם על הצורך להשמיע קול, להראות שהם לא נסוגים, להגן על המרחב המשותף שיצרו.

כשמסתיימת הפגישה וההורים ממהרים לצאת, לחזור לעבודה, מופיעה שרת המשפטים ציפי לבני ונלקחת לסיור בבית הספר. כמה מההורים הפלסטינים עוד עומדים בחוץ ומדברים ביניהם על הפחד שאחרי הגרפיטי, ההצתה היא רק עוד שלב בדרך לפגיעה ממשית בילדיהם.

התחושות שלהם קשות במיוחד, הם מרגישים שילדיהם חשופים כל הזמן לסכנה, "הם כל הזמן צריכים להיזהר במרחב הציבורי, בשכונות שלנו החיים נהפכו לגיהנום מאז חטיפת שלושת הנערים ורצח אבו-חדיר. למרכז העיר אנחנו לא נותנים להם ללכת בערב ועכשיו, גם בית הספר, שהיה אמור להיות מקום בטוח, נהפך למסוכן".

אבל יש גם תחושות אחרות, אופטימיות יותר, עשרות מורים, מנהלים, הורים ותלמידים מבתי ספר בירושלים מגיעים מאז הבוקר. הורי תלמידים מבתי ספר דתיים, חילוניים, הכשרות מורים וועדי הורים, כולם באים להביע תמיכה והזדהות.

אחרי שכל צוותי העיתונאים והאורחים עוזבים, עדיין יושבים בחדר המורים הורים לתלמידים שלמדו בבית הספר בעבר, מתחבקים עם הצוות, שותים קפה ביחד. כמה מהם לא היו כאן שנים ועדיין, הצוות זוכר את שמותיהם של כל אחד מהילדים ומודה להם על שבאו לתמוך.

"אתה רואה", אומר אחד ההורים שלא ביקר במקום מאז שבתו סיימה את היסודי, "זו המשמעות של משפחה. אפילו אם לא הייתי כאן שנים, יש בינינו קרבה שאי אפשר לתאר במלים. ההצתה הזו רק הבהירה לי כמה חשוב לשמור על המשפחה שנוצרה פה, לכן לא באתי רק להביע תמיכה, הבנתי שאני לא יכול יותר לשבת על הקווים. אני חושב שזה הדבר הכי חשוב עכשיו וזה בכלל לא משנה אם יש לך ילדים בבית הספר או לא, זה הזמן להצטרף לקהילה הזו ולקחת בה חלק. אם בפעילות, ואם בעזרה. אין לנו ברירה".

*

בשיתוף "כולאננה" יוזמה לקידום חברה הוגנת ורבגונית