השעות האחרונות של השוק הבדואי, יום חמישי, 24.2.17

"השוק חדל להיות אותנטי או ייחודי", זה חלק מההסבר שסיפקה עיריית באר שבע להודעה על סגירתו של השוק הבדואי בעיר. אבל בשביל מאות משפחות ואלפי מבקרים, השוק הוא הרבה יותר ממקום אליו הם מגיעים בכל שני וחמישי רק כדי לצרוך מעט אוריינטליזם. לשוק בן 112 השנים יש לא רק ערך היסטורי, חברתי ותרבותי, המקום הוא מפעל, מקור פרנסה שתלויות בו מאות משפחות. חלק מהסוחרים עובדים בשווקים אחרים בשלושת הימים האחרים, הרבה אחרים לא ואם ייחדל המקום מלהתקיים, הסיכוי שימצאו עיסוק חדש להתחיל בו הוא אפסי.

נכון, השוק הבדואי כבר לא מה שהיה, הוא השתנה והתקדם והתאים את עצמו להיום, ליום יום, לקניות בזול של דברים שצריך. כשדרבוקה וגלבייה בעבודת יד הן לא מוצרי צריכה בסיסיים, יש פחות מהן ויותר דוכנים של בגדים, נעליים, פיצוחים וכל מה שבקניונים המפוארים ומרכזי הקניות מוכרים במחירים גבוהים פי כמה. שמיכות מחממות בלי טיקט יוקרתי, כלי בית בלי פאסון, וגם מותרות להמונים. בזמנים בהם הכל נמדד במותגים, זה המקום היחיד, אחרי הרשת הסינית שלא זמינה לכולם, שבו אפשר להתחדש בחיקוי סביר לטשטוש המעמד.

הפולקלור האוטומטי שהוצמד לשוק הבדואי דהה במדבר, אבל עדיין לא מדברים כאן על הזכות לקיום בסיסי, שאינה לצורכי בידור ושעשוע. ביום חמישי האחרון הגיעו לשוק קרוב ל-4,000 מבקרים וקונים, כמעט פי שניים מהרגיל, חלקו כבוד אולי אחרון והצטלמו למזכרת בעיקר בקצה השוק, שם ממוקם החלק היותר מסורתי, בדוכנים שמוכרים גמלים מגולפים מעץ ופעמונים מנחושת. הצטלמו והנציחו בסלולרי את עצמם ואת המקום שסיים תפקידו ומושלך לעת זקנה, השוק הבדואי של באר שבע.

הזכות לקיום בסיסי. השוק הבדואי בבאר שבע

ישראל רביב, מנכ"ל השוק הבדואי: "התקבלה החלטה אכזרית בהתראה של 30 או 40 יום, ההודעה שהשוק הזה נסגר לאלתר, זה גזר דין מוות למאות משפחות, זה אתר היסטורי. לפי החוזה יש לנו עוד 18 חודשים אז תכבדו את ההסכם, מן הצדק וההגינות להודיע. סוחרים כבר נמצאים עם סחורה של מיליונים במחסנים שלהם לפסח ולרמדאן, לקיץ, זאת פשיטת רגל, איפה הם ימכרו את הסחורה?

"הגשנו עתירה וקיבלנו צו מניעה זמני עד לדיון ביום שלישי ב-28.2, ואני מקווה שהצדק והרחמנות ייקחו מקום. נכון שהערך ההיסטורי מאוד חשוב, אבל אני לא איש ציבור שדואג להיסטוריה, אני קודם כל משיט אוניה שנמצאים עליה 600 משפחות. אנחנו נינזק מאוד".

"שהצדק והרחמנות יקחו מקום". ישראל רביב בשוק

לילה אבו אלגיען, חורה:"אני שלושים שנה פה, זה מקום של יהודים ערבים, כל מי שמגיע לבאר שבע מגיע לכאן, קונים מכנסיים וחולצה ב-30 שקל במקום 150 שקל, יהודים קונים מערבים וערבים מיהודים, הכל כאן בסדר. למה פתאום לסגור? לאן ילכו מי שעובדים כאן שלושים וארבעים שנה?"

"הכל כאן בסדר". לילה אבו אלגיעאן

מחמוד חרוב' מדיר סאמת שבחברון, מוכר תכשיטים: "הייתי כאן מגיל 15, אני בן 50, 35 שנה אני בשוק הבדואי. אנחנו חיים יהודים, ערבים נוצרים, כולם פה ביחד. באים מחוץ לארץ גם, מאמריקה גרמניה מרומניה מבסוטים קונים, אין ולא היה שום בעיה בשוק הבדואי. מה אני אעשה? עכשיו אם אני אשב בבית לא יהיה אוכל לילדים אני בא מהשטחים לפה פעמיים בשבוע שלא יסגרו את השוק הזה. יש לי בבית סחורה ב-54,000 אלף שקל, מה אני אעשה עם זה? שישאירו את השוק פתוח, אם ראש העיר רוצה את האדמה שייקח אותה וייתן מקום אחר".

"שראש העיר יתן מקום אחר". מחמוד חרוב'

אחמד אבו ג'וד מתל ערד, מוכר הלבשה תחתונה (70):  "אני בשוק הזה כבר עשרים שנה כדי להתפרנס, בשביל המשפחה. השוק הזה חי 112 שנה ומתקיים, הבגדים פה זולים, הנה אני מוכר חבילה כזאת של גרביים בעשר שקל, בחנויות בבאר שבע מוכרים את זה בשלושים שקל. מוכרים בזול כדי להתפרנס ושאנשים יוכלו לקנות ולחיות. לא יכול להיות שבלילה אחד סוגרים, ככה אנחנו יכולים חיות בכבוד, מה רוצים שנלך עכשיו לגנוב?"

"מה רוצים, שנלך לגנוב?", אחמד אבו ג'וד

פארס אבו כארם, לקייה, מוכר פיצוחים וממתקים (45)"היום הגיעו כפול מכל שוק, מעל 4,000 איש. זאת הפרנסה שלנו, יש לי שלושה ילדים שלומדים בחוץ לארץ, הנה אחד שבחופש הגיע לעזור לי, אם אני אשב בבית מי יפרנס אותם?"

"אם אני אשב בבית מי יפרנס?", פארס אבו כארם

חאלד רהט, מוכר בגדים (24) "אני 15 שנה, מגיל 12 נכנסתי לשוק, עובד ועכשיו יש לי חנות שלי. זאת פרנסה של אנשים, יש פה יותר מ-500 משפחות שמתפרנסות, מאז הימים של טורקיה, מה רצו שנישאר כמו אז? הזמן השתנה אף אחד לא נשאר כמו שהוא, טכנולוגיה ודוניא.. אנשים מחפשים היום זול, וזה מקום זול, אני מקווה שישאירו את השוק".

"אנשים מחפשים היום זו, וזה זול". חאלד רהט