בשיחת רקע עם כתבים צבאיים שנערכה הבוקר (ה׳) לקראת פרסום נתוני אגף כוח אדם על מספר הנפגעים בצה"ל בשנתיים החולפות, אישר הצבא כי אלפי חיילים יצאו מתפקידי לחימה בשל מצוקה נפשית. הדברים נאמרו בתגובה לשאלה של אחד הכתבים, אולם צה"ל לא חשף את הנתונים המדויקים אודות התופעה וההתייחסות שניתנה לכתבים הצבאים בעל פה נעדרה מההודעה הרשמית שפרסם צה"ל. בשאלתו ציין הכתב כי מדובר במספר גבוה של כ-3,000 לוחמים. נציג דובר צה״ל אמר כי אינו יודע לומר את המספר המדויק של חיילים שחדלו להילחם בשל מצבם הנפשי, אולם, כך נודע ״למקום הכי חם״, ציין כי למספר ״יש אחיזה״.
לא רק שלמספר יש אחיזה, אלא שסביר להניח כי הוא גבוה בהרבה. בחודש יולי פרסמנו כי בחצי השנה הראשונה של המלחמה, מה-7 באוקטובר 2023 ועד סוף מרץ 2024, עמד מספר החיילים (לא בהכרח לוחמים) שיצאו מצה״ל על רקע נפשי על 3,257. הנתונים פורסמו לאחר חודשים בהם צה״ל סירב למסור אותם, ועשה זאת רק בעקבות עתירת ״המקום הכי חם״ ועמותת ״הצלחה״. דובר צה״ל מסרב להשיב לבקשת חופש מידע של ״המקום הכי חם״ אודות הנתונים המעודכנים.
למרות החשיפה המדאיגה של מצבם הנפשי הירוד של לוחמי צה"ל והשחיקה הנוראית, רק הכתב הצבאי של "הארץ" יניב קובוביץ, ראה לנכון לפרסם את הדברים, שאף הובאו בכותרת ראשית של הכתבה שפרסם הבוקר. שאר הכתבים הצבאיים הדהדו את הודעת דובר צה"ל כלשונה, במקרה הטוב. כתב ״מקור ראשון״, ישי אלמקייס, הגדיל לעשות ופרסם את הכותרת השערורייתית ״מחיר הדמים: 20 חיילים נהרגו השנה בתאונות דרכים״. רק בכותרת המשנה טרח אלמקייס לדווח כי מספר המתאבדים ב-2024, או כפי שהוגדרו בכאן 11 – חיילים ש״נהרגו מאובדנות״, עומד על 21 – כולם גברים, 12 מהם חיילים במילואים, שבעה חיילי חובה ושניים בשירות קבע. זהו מספר המתאבדים הגבוה ביותר מזה 13 שנה. ב-2023 עמד המספר על 17 מתאבדים.
הדברים מאשרים את הטענות שעלו בסדרת הכתבות על מצבם הנפשי של חיילי הסדיר בצה״ל שפרסמנו באוקטובר האחרון, וחשפה תופעה של ״סרבנות״ שקטה – אלפי לוחמים אשר מסרבים, הלכה למעשה, להמשיך ולהילחם בשל מצוקה נפשית ושחיקה מצטברת. כפי שנחשף בתחקיר, מדובר בתופעה שצה"ל משתיק ומסרב להתייחס אליה באופן רשמי.
כלל הכתבים הדגישו, כפי שהודגש גם בהודעת דובר צה״ל, את המענים הנפשיים לסובלים מתגובות קרב, שלטענת הצבא הורחבו משמעותית, בדגש לחיילים בשירות חובה וקבע. ואולם סדרת הכתבות של ״המקום הכי חם״ חשפה כי חיילי סדיר נאלצו לסרב להמשיך ולהילחם לאחר שלא קיבלו מענה למצבם הנפשי, ובשונה מחיילי מילואים גם לא הייתה להם כל אפשרות לנסות ולקבל מענה באופן פרטי. חלקם עשו זאת באמצעות קבלת גימלים (ימי מחלה) ופעם אחר פעם הצביעו ברגליים וחלקם נאלצו לסרב ולהסביר שאינם יכולים עוד. בתגובה הם ספגו איומים וניסיונות לסחטנות רגשית כי הם מפקירים את מדינתם ובוגדים באחיהם לנשק.
לסדרת הכתבות של רויטל חובל:
- סרבנות שקטה ומושתקת: לוחמים בסדיר לא מוכנים יותר להמשיך להילחם
- ״החיילים רואים כלבים אוכלים גופות של מחבלים״
- ״שאלתי אותו אם יש מה לתפור, והוא ענה: ׳את הנפש שלי׳״
- ״הסיוטים שלי הם מהצבא, לא מחמאס״
במקרים שתוארו מפקדים של הלוחמים השחוקים איימו כי אם לא יכנסו לסבב נוסף ברצועה, חרף תלונותיהם על מצוקה נפשית, הם ינושלו מזכויותיהם. בכתבה העידו לוחמים והוריהם על הרגשות המעורבים שבהחלטה ועל רוחם שנשברה, עם הדשדוש של צה״ל בעזה, כשתחושת הסיפוק והמשמעות התערערו.
בתחילת החודש שעבר חשפנו כי שיעור החיילים הדורשים הכרה כפוסט טראומטיים זינק מ-6 אחוז בשנה ל-54 אחוז. כמעט מחצית מפצועי המלחמה, שעל פי נתוני אכ״א מספרם עומד על 5,569, סובלים מפוסט־טראומה – כפול משיעור הפוסט־טראומטים ביתר מלחמות ישראל, ובאגף השיקום החלו להגדירם "פצועי פוסט טראומה".
