מצער ומעציב לקרוא את הדברים אשר כתבו הנהלת מקדונלדס והעומד בראשה, הזכיין והמנכ"ל הישראלי, עמרי פדן בתגובה לכתבה "ג'וניור על גחלים". נראה כי התנהלות החברה, כפי שמשתקפת גם מהתגובה לכתבה, היא בבחינת "על ראש הגנב בוער הכובע" ומשמשת המשך לפגיעה בעובדיה הצעירים בניסיונה להביא לגוויעת ההתארגנות בכל דרך. עובדי מקדונלדס התאגדו כחלק מגל ההתאגדויות במשק הישראלי בשנים האחרונות (בהם גם בענפים רבים שמהם נעדרה העבודה המאורגנת עד כה, כמו תקשורת וביטוח, היי-טק וענף המזון המהיר).

הפגיעה בעובדים הצעירים שהתאגדו, בזכות התארגנותם ובזכותם לשבות, כללה טקטיקות רבות, בין היתר, הפחדות ואיומים, השעיית עובדים, צמצום משמרות, הפעלת לחצים קשים, העברת מסרים מההנהלה הבכירה – בכל אמצעי שעמד לרשותה – נגד הניסיון לההתארגן, והפעלת דרגי הביניים כנגד עמיתיהם, השפלה של עובדים בפני חבריהם, הצבת מאבטחים בכניסה לסניפים, הגשת תלונות סרק למשטרה ועוד. אלו מקצת מהדברים אשר הצליחו העובדים לתעד – ומצויים בידינו. היריעה קצרה מלתאר את מכלול הפגיעות אך השיטה ברורה: כל נערה ונער, כל עובד צעיר, שהעזו להרים ראשם ולקחת חלק פעיל במאבק ספגו מהלומה קשה –  בכבודם, בכיסם ובנפשם של מי שאלה הם צעדיהם הראשונים בעולם העבודה.

כתב התביעה שהוגש ב-21 באוקטובר 2014 נגד חברת מקדונלדס ועמרי פדן, שנדון בימים אלה בבית הדין לעבודה בתל אביב ומבקש לקנוס את החברה ב-1.4 מיליון שקלים, הוא לדעתי מסמך מדאיג עבור כל צעיר עובד ומעסיק בישראל: התביעה מתארת עשרות רבות של פגיעות בעובדים בשל התארגנותם ופגיעה בזכותם להתארגן. התביעה מגוללת כיצד הפרה מקדונלדס את הוראות החוק תוך שקברניטיה עושים דין לעצמם. לכתב התביעה מצורפים הודעות החברה, הודעות טקסט, סרטונים, הקלטות ותצהירים הממחישים כיצד עבדה השיטה לפגיעה בהתארגנות: ההנהלה הבכירה מאתרת את פעילי ההתארגנות ומנחה את דרגי הביניים בחברה לנקוט צעדים נגדם.

כאשר זה המצב בשטח, אין לטעמי ציניות גדולה יותר מניסיון ראשי הנהלת החברה להציג עצמם כאנשי עקרונות הדואגים לבני הנוער ונסיונותיו של בעלי החברה, עמרי פדן, להפוך הוא ל"קורבנה של ההתארגנות". אנחנו עדיין חיים במדינה שבה מקובלות זכויות אדם בסיסיות, כמו זכות ההתארגנות וזכות השביתה, והאמת העגומה היא שזכויות אלו מופרות על ידי הנהלת מקדונלדס.

העובדה שהחברה מעסיקה עובדים רבים, כפי שציינה בתגובה לכתבה, אינה מקנה לה תו הכשר לפגיעה בהם. אגב, זו התשובה הקבועה של גדולי הפוגעים בהתארגנות עובדים – בכך מצטרפת מקדונלדס ישראל לרשימה מפוקפקת של מעסיקים שפוגעים בהתארגנות וזאת במקום שתניף את דגל זכויות העובדים.

שאלת ארגון העובדים והצורך בהסכם קיבוצי, אינם נתונים להחלטתו של פדן ואנשי ההנהלה שלצדו אלא להחלטת עובדיו – ואחנו סבורים שאל לו להתערב בהתארגנות עובדיו. נראה שמסכת הפגיעות האחרונה, הכוללת גם את התגובה האחרונה, מדברת בעד עצמה בנוגע לעמדת החברה "החיובית" כלפי זכות ההתארגנות ועצוב שכך.

בנוגע לדברים שנכתבו בתגובה להסתדרות הנוער העובד והלומד (שהיא חלק מההסתדרות הכללית), נציין רק שמאז הקמתה, לפני 90 שנים, היא פעלה כדי להיטיב את מצבם של עובדים מוחלשים ביותר, בני הנוער והצעירים, ביישוב העברי ולאחר מכן במדינת ישראל. מאז ועד היום, אנו גאים לסייע בזקיפת קומתם של עובדים צעירים ובמאבקם נגד ניצולם בעבודה.

אנו מצרים על הדברים שבחרה לכתוב כאן. אגב, לשם כך לא מהססת החברה אף להפר קביעה שניתנה בפסק דין פלאפון בבית הדין הארצי ולאחר מכן גם בבג"ץ שעל פיה "אל למעסיק להתערב בהתארגנות עובדיו והוא אינו יכול לבחור את ארגון העובדים עבורם" – התבטאויות כנגד ארגון העובדים, לבטח ההשתלחות כפי שמופיעה בתגובה, מהווה לעצמה עוד פגיעה חמורה בהתארגנות.

"אנשים שביצעו בחברה אונס קבוצתי", "פרובוקטורים", "סוחטי דמי חבר", "זייפנים" – חברת מקדונלדס משתמשת משתמשת בביטויים חמורים אלה בלי היסוס כלפי ארגון עובדים יציג – התארגנות עובדי מקדונלדס, הן בתגובותיה לעיתונות והן בבית המשפט. אנו סבורים כי  המשלת התארגנות עובדים למעשה של אונס קבוצתי (!) אינו במקומו; והתייחסות לארגון עובדים כאל ארגון פשע וטרור (!) מעידה יותר מכל על יחסה של החברה לזכויות האדם הבסיסיות של עובדיה (ונדמה כי גם על סוג של אובדן עשתונות). מדובר בהסתה פרועה, השוברת את כל הכללים, שמטרתה למנוע התארגנות עובדים – שהיא זכות חוקית במדינת ישראל. הסתה פרועה זו מנסה לדרדר את מערכת יחסי העבודה בחזרה למאה ה-18 – וארגון העובדים היציג לא יעמוד מן הצד ויחריש.

אנחנו נמשיך לסייע לעובדי מקדונלדס בעמידתם האיתנה ונחזק אותם על אומץ הלב שאותו הם מפגינים. אנו שבים וקוראים לעמרי פדן ולהנהלת מקדונלדס לשוב לשולחן המשא ומתן וללכת בדרכן של בורגראנץ', פיצה האט ועוד, אשר השכילו להבין כי התאגדות עובדיהם אינה מכשול בפני החברה אלא להפך, ולחתום על הסכם קיבוצי. מעסיקים ועובדים הם כלים שלובים, אינטרס המעסיק הוא אינטרס העובד, ולהיפך.

תומר שמוקלר – דובר הסתדרות הנוער העובד והלומד