שמי הוא רבקה ויטנברג ואני עובדת קבלן בתחום הניקיון מזה 14 שנים. העבודה קשה לא רק מהבחינה הפיזית: אני כל היום על הרגליים, יכולה לשבת רק בזמן החצי-שעה הפסקה – אלא גם מבחינת תנאי ההעסקה. קודם כל, אצל כל קבלן שעבדתי עבורו, השכר הוא שכר מינימום והתנאים הם התנאים המינימליים הנדרשים כחוק. וגם זה לא בכל מקרה, הרבה קבלנים מנסים לתת לעובד פחות ממה שהחוק מחייב, ולפעמים יש צורך לדרוש מהם במפורש דברים שמגיעים לי כעובדת, למשל, תשלום על ימי חופש שנתי, הבראה ופנסיה. לא פעם ולא פעמיים הייתי צריכה להיאבק כדי לקבל את המינימום שבמינימום.
עובדת אתי אשה אריתראית, שיש לה ויזת עבודה, העסקתה חוקית, אבל היא מקבלת משכורת כל 15 בחודש במקום ב-10. העיקרון כאן הוא לחסוך בעלויות, על חשבון העובד. עובד קבלן שאינו מתמצא היטב בזכויותיו, או שאינו דובר היטב עברית, עלול למצוא את עצמו כשהקבלן מנצל אותו לרעה ומשלם לו פחות ממה שמגיע לכל עובדת ועובד במדינת ישראל.
גם כאשר ההעסקה היא חוקית מבחינת התנאים, הקבלן מנסה לחסוך על חשבוננו בכל דרך אפשרית. בהרבה מקומות עבודה בארץ, למשל, יש קפה על חשבון מקום העבודה, שזמין באופן חופשי לעובדים, או אפילו ארוחות מסובסדות. במקום שבו אני עובדת היום אין קפה לא לי ולא לשומרים, שגם הם עובדי קבלן, ואנחנו נאלצים לבקש קפה מהמשרדים בבניין. אוכל אנחנו צריכים להביא מהבית.
כדי לקבל ימי חופש, שכידוע מגיעים לכל עובד על פי חוק, צריך לבקש מספר פעמים, ולפעמים הקבלן "שוכח" לשלם עליהם, וצריך לרדוף אחריו כדי לקבל את מה שמגיע לי. זה מה שקרה לי למשל בחול המועד פסח, כשאמרתי לו כמה פעמים שלקחתי חופש, ואף הודעתי מראש כחוק, אבל הוא "שכח" לשלם לי על ימי החופש האלו.
רבקה ויטנברג, צילום: דן חיימוביץ' מתוך תערוכת "שקופים, עובדי קבלן בעין המצלמה"
עוד נקודה כואבת כאן אלו ההפסקות, שעליהן איני מקבלת כסף; אני נמצאת בעבודה תשע שעות ביום, מהן מקבלת שכר על שמונה וחצי שעות, ובשכר מינימום של 24.98 שקלים לשעה. זה אומר שאני מפסידה כ-275 ש"ח בחודש, סכום בלתי-מבוטל למי שמרוויח מינימום. גם את תשלום הפנסיה, שמגיעה לי כחוק עם השתתפות המעביד, קיבלתי רק אחרי שישה חודשים ולא שלושה מרגע התחלת העבודה, וגם זה אחרי שהזכרתי לקבלן, מיוזמתי, שמגיעים לי תשלומי פנסיה.
אני ניקיתי משרד פעמיים בשבוע במשך שעה כל פעם וחומרי הניקיון היו על חשבון בעל המשרד – הקבלן היה צריך רק לשלם לי משכורת. הוסכם ביני לבין הקבלן שהשעה הזו כל פעם תשולם כשעה נוספת. שכר המינימום היה 23.12 שקלים לשעה, כלומר שהוא היה חייב לשלם לי 28.9 שקלים לשעה. הוא היה מקבל מבעל המשרד 60 שקלים כולל מע"מ לשעה. כלומר, אחרי שמנכים את המע"מ, הוא עדיין עשה רווח של איזה 29-28 שקלים עבור כל שעה.
אחרי שכמה פעמים רדפתי אחרי הקבלן שישלם לי עבור השעות האלו, הוסכם ביני לבין מנהל המשרד ואב הבית שמנהל המשרד יכול להעסיק אותי ישירות. אני סיכמתי עם בעל המשרד שהוא ישלם לי 40 שקלים לשעה, מצד אחד הוא הרוויח 20 ש"ח עבור כל שעה שעבדתי, כי הוא שילם לקבלן 60 שקלים ולי רק 40, ואני הרווחתי 11.1 שקלים נוספים לשעה, כי הרווחתי 40 במקום 28.9. והכסף שולם בזמן. בקיצור אם היו מעסיקם אותי ישרות, היו יכולים לשלם פחות, ועדיין לשלם לי אישית יותר, כך שגם הנהלת הבניין וגם אני היינו מרוויחים.
*
אני מספרת כאן את הסיפור האישי שלי, אבל אני אחת ממאות אלפי עובדי קבלן בישראל, מתוכם 400 אלף בשירות הציבורי, ועוד רבים במגזר הפרטי, כמוני. ההעסקה הקבלנית בשירות המדינה החלה ב-1983, וב- 1996, עם אישור חוק חובת המכרזים, נהפכה לנורמה מקובלת. הרעיון הוא להעביר את האחריות על העובדים לצד שלישי, כלומר קבלן כוח-האדם, שהוא מעביד של העובדים, ולא הגוף המזמין את השירות. בפועל הקבלן מקבל סכום גבוה יחסית על כל עובד, מתוכו רק חלק הולך לשכרו של העובד עצמו, כאשר הקבלן משלשל לכיסו את ההפרש, לעתים מבלי שעשה דבר מלבד לספסר בעובדים. הניאו-ליברלים טוענים כי דרך זו "יעילה יותר" מהעסקה ישירה, מאחר ש"כל חברה עוסקת במשימות הליבה שלה", כלומר, המשרד הממשלתי עסוק בלמשול, בעוד שקבלנים מתמחים בלנקות את המשרד ולבצע מגוון גדול של עבודות בו.
אך בפועל אין כאן תוספת יעילות אמיתית. אם כל מה שנעשה הוא ספסרות בבני אדם עובדים, ועלות העסקת עובד הקבלן בידי המשרד הממשלתי או הגוף הפרטי הגדול גבוהה לפחות כמו העסקתו הישירה – מדוע גופים אלו מעדיפים להעסיק עובדי קבלן? הסיבה המרכזית היא שבירת העבודה המאורגנת בכלל ועקיפת ההסכמים הקיבוציים בפרט.
עובד הקבלן אינו כלול בהסכמים הקיימים במקומות עבודה רבים, ובמיוחד במשרדי הממשלה, וכך הוא יכול להעביד בתנאי מינימום מבלי להתחשב בהסכמים קיבוציים, ובכך גם להחליש את הוועד. יתרון נוסף הוא שלגוף המעביד קל מאוד לפטר את עובד הקבלן, שאינו עובד חברה ואינו זכאי לקביעות, ולהחליפו בעובד קבלן אחר. משרדי הממשלה שוברים את העבודה המאורגנת ומעסיקים עובדים בשכר רעב תוך העשרת הקבלנים.
זוכרים מה שכתבתי על הניצול וההעסקה הפוגענית, כולל הפרות חוק בוטות? במקרה אחד, הועסקתי מבלי שנתנו לי תלוש שכר ומבלי ששילמו עלי ביטוח לאומי כחוק. גוף גדול, שלא לדבר על גוף ממשלתי, שיעשה מעשים שכאלו עלול להיקלע לצרות עם מבקר המדינה, עם דעת הקהל ובמקרה של גוף פרטי – עם הלקוחות. אך הקבלן, שלפעמים הוא עלום-שם, לוקח על עצמו את האחריות (לפחות באופן ציבורי, שהרי חוקית יש אחריות מסוימת גם למזמין), ונותן למזמין השירות לרחוץ בנקיון-כפיו.
כדי שנהפוך לחברה מתוקנת, עלינו לעקור מן השורש את התופעה של העסקה קבלנית. אני חברה בקואליציה להעסקה ישירה שלוחמת למען העסקה ישירה של כל העובדים במשק, תוך מתן כל השכר והזכויות המגיעות לעבוד על פי חוק, חופש התאגדות, ובסופו של דבר – הסכם קיבוצי וועד חזק המגינים על העובדים מפני העסקה פוגענית. אבל לפני שאני פעילה פוליטית – אני עובדת קבלן. זה מאוד אישי מה שכתבתי כאן. זה מה שקורה לי בעבודה, זה מה שאני חווה יום-יום בתור עובדת. אני לא עבד, אני עובדת.
