אחרי הראיון ששודר אתמול מחוף דוגית, אני חושב שזו הזדמנות טובה לשאול – מי באמת דואג לשמור עבורנו על הכנרת?
אני יודע שזה לא משהו שנהוג לדבר בקול על החשש מפניו, וכן, גם ברור לי שכשאומרים ״כנרת״, אז ״תאונה״ או ״דליפה״ זה לא בדיוק הדבר הראשון שעולה לראש והרוב מעדיפים את גישת ה״סמוך״ פינת ״ללכת עם ולהרגיש בלי״, אבל מזה בדיוק אני מפחד. הסכנה הקיומית ממנה אני חושש היא אחת ויחידה: דליפה בכנרת.
כולם יודעים שיש לנו כנרת, זה הרי לא באמת סוד, ובאיזשהו מקום, כחברה, הכנרת נותנת לנו תחושת ביטחון. זה מובן, כי בשביל עם שבקושי נחלץ מהזוועות של 40 שנה הליכה במדבר, מקור מים כמו הכנרת נתפש כערובה להמשך קיומנו – מה גם שאנחנו היחידים במזה״ת שיש להם כנרת וזה יתרון יחסי שאני מסכים שחשוב לשמר.
אבל שאלתם את עצמכם פעם מהם הסטנדרטים לבטיחות בכנרת? חשבתם מה יקרה אם חס וחלילה תהיה תקלה? מה אם תהיה בכנרת דליפה? זה הרי ישפיע על החיים של כולנו. זה יכול ליצור נזק שייקח עידן ועידנים לשקם. ומי בכלל אחראי על הבטיחות של הכנרת? לא ברור, הא? אז תדעו שבאופן רשמי, רוה״מ הוא האחראי הישיר על הכנרת. ומה יש לביבי להגיד לגבי התקינות הבטיחותית של הכנרת? נו, הוא בכלל לא טורח להזכיר את הנושא, גם לא בפייסבוק.
לכאורה, אם היתה סיבה לדאגה, בטח היינו שומעים על זה מהרשויות או מהתקשורת, אבל אולי זה בכלל לא המצב? הרי איך זה שכמעט אף אחד לא מדבר על 1537 פגמים שנמצאו בכנרת ומחייבים ניטור צמוד? ואולי אם אפשר יהיה לדבר על הכנרת באופן גלוי וכן, נשמע פתאום שבעבר דווקא היו דליפות בכנרת והן הושתקו על ידי הצנזורה? אולי אם העיתונות תפעיל יותר לחץ, נוכל לערוך כאן דיון רציני על הסכנות שנלוות לשימוש בכנרת בת כל כך הרבה שנים?
ובמחשבה שניה, אולי עכשיו זה בעצם לא זמן טוב להעלות את הנושא הכבד הזה, ועדיף היה לחכות עוד שבוע ליום השואה. הרי למה להיות נג׳ס דווקא בפסח כשכולם בחופש ומתפננים להם עם אוהלים, מחצלות, אלכוהול וקריוקי בחופים מסביב למפעל הטקסטיל בדימונה.
