שוב הרשת סערה וגעשה, גם בחדשות הקדישו תשומת לב, ובסוף מה? ראש הממשלה אמר שעוד פעם ההר הוליד עכבר.
אז אולי ההר הוליד עכבר, אבל כיאה להר מקיסריה, זה היה בניתוח קיסרי, פרטי ויקר. ההר הוליד עכבר, ולכן כנראה הוא מרגיש שמגיע לו לצאת לחופשת לידה. ואם האיים הקריביים לא באים אל ההר, ההר יבוא אל האיים הקריביים. ההר הוליד עכבר, ואחרי הלידה התקשה למצוא את עצמו שוב בשוק העבודה, ולכן הוליד עכברים נוספים. וכל הריון אורך רק כ-20 יום בממוצע, ואחרי כל לידה מגיע להר היולד לצאת לעוד חופשה, ושישה ימים בלבד אחרי כל לידה ההר יכול שוב להרות, וירושלים הרים סביב לה, וכמספר ההרים – מספר העכברים.
והעכברים, מסתבר, גם יודעים להסתודד בינם לבין עצמם: עכבר השיפוץ במעון הפרטי פוגש את עכבר פרשת המתנות, עכבר החשמלאי ביום-כיפור פוגש את עכבר המימון הכפול לטיסות, עכבר גלידות הפיסטוק פוגש את עכבר קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עכבר השמפניה פוגש את עכבר מחזור הבקבוקים – ויחד הם עולים לקפה אצל עכבר התרומות המפוקפקות.
ויחד הם עושים את מה שעושים עכברים: חופרים מחילות, מתחבאים בכוכים, פולשים לשטחים, מכרסמים ביסודות המנהל התקין, נכנסים לנו לבתים, עושים שמות בארון המצרכים, נכנסים לנו לבגדים ופוערים לכולנו חורים בכיסים.
מדי פעם יוצא שהעכברים גם נפגשים בתנאי מעבדה – בחדשות, או על שולחנו של מבקר המדינה, או בחדרי החקירה, וכשהם נפגשים – הם עושים אהבה, וכשהם עושים אהבה – האדמה טיפה רועדת. וכשהאדמה טיפה רועדת – במקום לצאת החוצה, כולנו משום מה רוקדים, ולא ברור לי כמה עוד עכברים אנחנו צריכים כדי שכל האנשים העייפים, והפגועים, והחלשים, ועובדי הקבלן, וחסרי הזכויות, וחסרי הדיור, ומשלמי המיסים, ואלה שלעת זקנה מושלכים, ובעלי העסקים הקורסים, ונפגעי הגזענות, וקורבנות האפליה, והחיילים שממלאים את השורה, ובכלליות – כל האזרחים שמשום מה מקבלים בהכנעה את היותם נתינים, יפסיקו לרקוד, יקומו, ויגידו להר: חלאס, מספיק זה מספיק, זמנך עבר.
