כחלק מהגמילה שלי מציפרלקס, התחלתי לחטוף התקפי חרדה. בגלל שאני יודעת שגם אתם מכורים לציפרלקס, ושגם אתם מנסים להיגמל מדי פעם וחוטפים התקפי חרדה, הכנתי לכם מדריך קצר להתמודדות.
גילוי נאות: הכותבת גדלה בבת ים. לאחר סיום התואר שלה נסעה להודו כמו כולם. אחר כך הבינה שחיים בוגרים זה קשה והחלה לחטוף התקפי חרדה אשר למדה להתגבר עליהם (אם ב"להתגבר עליהם" הכוונה היא למצוא את עצמה רצה בבית וצורחת, אז כן, זה).
בקושי מצאתי מידע בנושא חוץ מהסימפטומים הנדושים שנמצאים בכל פינה: הזעת יתר ודפיקות לב מואצות (לא חיפשתי באנגלית כי אני לא יודעת לקרוא אנגלית חוץ מהמילה banana), אז החלטתי בעצמי לכתוב את שלבי התקפי החרדה מהניסיון שלי, ואיך להתמודד איתם שלב אחרי שלב (אותיות קטנות: פחחחחח)
שלב ראשון: פתאום, בלי הכנה מוקדמת, משקולת של מאה טון נופלת לכם על החזה, כמו ערימת ילדים ואתם מנסים לנשום אבל אין לכם אוויר, כי מסתבר שאתם בבריכה ובולעים מים. בשלב הזה, תתרווחו ותרימו רגליים על הספה כי אין לכם באמת מה לעשות.
שלב שני: אתם שוקעים לתוך חלל שחור ואין לכם אפשרות לצאת. ייתכן שתתחילו לצעוק: אני עומד למות. ספויילר: אתם לא תמותו. אולי.
שלב שלישי: ספירלה של בומים במוח.
(יש לציין ששלושת השלבים הראשונים יכולים להתרחש בו זמנית, כי בעצם למה לא?)
שלב רביעי (לא ברור אם אחרון): הכל הופך חד ממדי ונוקשה, אפאתי, כמו סרט אילם שאתם נמצאים בו, אבל זה דווקא טוב! כי אם עד עכשיו ההתקף שלט בכם – עכשיו תוכלו למנוע הידרדרות ולהרביץ בעצמכם קצת הגיון.
כל שנותר לכם לעשות עכשיו זה לחשוב חיובי ולא לזרוק את עצמכם מהחלון. אם צריך, אפילו תתפשטו ותשכבו על הרצפה בתנוחת עובר. וחשוב מאד! בשום פנים ואופן לא לאונן, אני חוזרת: לא לאונן! אל תחשבו שזה יפיג את המתח (חברה סיפרה). אם עברו יותר מעשרים דקות אז לא יודעת – אתם לבד, כי אני עוד לא הגעתי לשם.
התקף חרדה נעים!