השבוע יצא לי לצפות בקליפ החדש של ג'יי לו כפרה עליה. ג'ניפר מגוללת בקליפ החדש את מציאותן של נשים משנות ה-40', שנות ה-60'-70' ושנות ה-80' (אני נותנת הערכה של עשורים לפי עיצוב השיער) ועד למהפכה הפמיניסטית של היום. בכל סיפור כזה יש גבר לידה שמגלם את הבעל המחכה לארוחה שלו, או בוס המחלק הוראות. בשיר, ג'יי לו קוראת לנשים להקים קול צעקה, ואז היא מתחילה לזמר ש- היא לא אמא ש'ך, אז היא לא תבשל כל היום בשבילך או תעשה לך כביסה כי ובכן, היא לא אמא ש'ך.

מיד הבנתי מה מפריע לי בקליפ. נכון, הוא פמיניסטי עם מסר שאני מכבדת ואוהבת אבל אחותי, זה כ"כ פמיניזם שנת 2000, והכי אהבתי אותך בשנות ה- 2000 כן? אבל בחייאת ראבק אנחנו כבר לא שם, הדיון והשיח הפמיניסטי של היום נראה ונשמע אחרת, המאבק השתנה, המטרות השתנו, אפילו לסלי גור בשיר You Don't Own Me אמרה את זה לפנייך וגם עשתה את זה יותר טוב… ועוד בשנת 63'!

רבות מאיתנו כבר לא צריכות לצעוק שלא בא לנו לבשל לגבר או לנקות אחריו (מביך אותי לכתוב את זה) – היום, המציאות החברתית של הרבה נשים סביבי מתמקדת במשמעויות פוליטיות, חינוכיות, תרבותיות וכלכליות של יחסי גברים-נשים. היום השיח עוסק בזהויות מגדריות מורכבות, פערי שכר, ייצוג נשי בפוליטיקה ובמערכות בהן הרוב הגברי שולט, זהות מינית ומיניות. אז במציאות הזו, להגיד שאת לא תכבסי לגבר שלך, זו אמירה מנותקת מהפמיניזם של שנת 2016. כפרה, קחי שיעור קצר מאחיותייך למאבק ביונסה וריהאנה איך עושים פמיניזם מדויק ובועט.

עם זאת, חשוב לזכור שעדיין יש מקומות בהם אם אישה אומרת "אני לא אגהץ לך את הבגדים" זה מחאתי ומרדני אבל זה בטח לא בבלוק של ג'יי לו. וגם, זה אחלה שיר תשמעו.