–  שלום ד"ר זלמנוביץ', מה שלומך?
– בסדר מר ליפקין, איך אני יכול לעזור?
– תראה, זה קצת מביך, אני בזמן האחרון קצת התחלתי להרגיש אמממ… סלידה מבני עדות המזרח, וחשבתי בהתחלה שאולי זה גרבזת וזה יעבור מעצמו, אבל זה כבר די הרבה זמן ככה, ואשתי אמרה לי ללכת לבדוק, כי הבנתי שיש איזה אורשר שמסתובב עכשיו.
– אתה לוקח משהו?
– קצת גוגל מוגל ומרק עוף.
– מצוין. תרופות מצוינות. וזה לא עוזר?
– לא ממש. יש לך מושג מה זה יכול להיות?
– אני לא יודע, אבל  אני לא חושב שאתה צריך להיות מוטרד. בוא נבדוק. תרים בבקשה חולצה.
– …
– תנשום עמוק.
–  …
– תשתעל.
– וואחשים! וואחשים!
– תראה, אני לא שומע שום דבר חריג, אבל אני כן רוצה לערוך כמה בדיקות כדי להיות בטוח. רק תענה לי קודם על כמה שאלות – חזרת לאחרונה מהעולם השלישי? מזרח אסיה, אפריקה, מדינת ישראל מחוץ לגבולות ת"א?
– כן! הייתי באפריקה שבוע שעבר.
– אני מבין… וכשהיית באפריקה, קיימת במקרה יחסים לא מוגנים עם ההיסטוריה של העם היהודי?
– יכול להיות שקצת דוקטור, למה? אתה חושב שזה אולי ביביטיס?
– תראה, צריך לבדוק, אבל תדע לך שיש הרבה מאוד סטיגמות לגבי ביביטיס. היום זה כבר מחלה כרונית כמו כל מחלה כרונית רגילה. אפשר לחיות עם זה 3, 4 ואולי גם 5 קדנציות.
– אמממ דוקטור… אני בזמן האחרון מרוצה מעצמי מאוד, ונהנה מסיגרים, אתה לא חושב שזה אולי לפדת…?
– צריך לבדוק, אבל לפדת מאבחנים ע"י בדיקה של השותפה שלך לחיים. סליחה, לדרך.
– זאת… זאת אומרת שנראה לך שאולי זה כן לפדת?
– כמו שאמרתי, אני לא יודע מה זה.
– מה? זו לא תשובה טובה! אתה צריך לענות "לפדת? Get out of here!"
– אני מצטער, זו אינה דרכי, זו דרכם של רופאים קיצוניים.
– מה זה? מה אמרת?
– אמרתי, שזו אינה דרכי… זו דרכם של…
– דוקטור?…
– תקשיב לי ותקשיב לי טוב, צא עכשיו בריצה ואל תביט אחורה. תציל את עצמך כל עוד אתה יכול.

(הבהרה: בשום שלב לא קראתי לאנשים סרטן. אם מישהו הבין את דבריי אחרת ונפגע כתוצאה מכך, אני מתנצל ובוודאי שלא התכוונתי לפגוע לא בניצולי שואה ובוודאי שלא בחולי לפדת)