להלן התרי זוזי שלי בעניין החרדים שיצאו בשאלה ועכשיו תובעים את המדינה על כך שלא למדו לימודי ליבה: אם כבר נפתחה תביעה קולקטיבית אתם מוזמנים להכניס פנימה גם אותי, חילונית רגילה שזכתה לחינוך תיכוני נורמטיבי הכולל שיעורי מתמטיקה, ספרות, אנגלית ואפילו מחשבים. כמעט שום דבר מזה לא שווה משהו בחיים הנוכחיים שלי ב-2016. בזבוז זמן.

עזבו כמה שיעורי ערבית, פיזיקה, ביולוגיה וסוציולוגיה – תחומים שדווקא עניינו אותי מאוד – נמנעו ממני אז, מפני שנאלצתי לבחור בין מגמה עיונית לבין מגמת תקשורת. נניח שגם מערכת השיעורים שלמדתי בפועל היתה מכובדת כשלעצמה. אבל מה זה נתן לי בסוף? כמה מן הידע התיאורטי-מדי הזה הכין אותי בסופו של דבר לעולם האמיתי? האם באמת היה שווה לשרוף זמן בשינון רק כדי לשכוח הכל דקה וחצי אחרי תום הבגרויות?

היום אני יכולה לומר בביטחון שלפחות 90 אחוז מהידע ששוכן בקודקודי ושאשכרה שווה משהו, לא הגיע לשם הודות למערכת החינוך הקונבנציונלית. עוד לפני הרחבת הלימודים לחרדים, משהו מהותי בשיטה צריך להשתנות. לתת לתלמיד המודרני, החילוני והדתי, כלים מעשיים לשם שינוי: רפואת חירום, למשל, או הגנה עצמית, תזונה נכונה, התנהלות עם כסף ומול מוסדות ממשלתיים, אפילו שחייה ורכיבה על אופניים. ובעיקר להפסיק לפמפם להם שחייהם ועתידם תלויים בתעודת בגרות. בסך הכל גם ליאיר לפיד אין בגרות ותראו איפה הוא היום. אוקיי, לא דוגמה טובה.