תסלחו לי שאני לא רוצה לדבר על פנחס ג'ינו (ההורס), אני רוצה לדבר על "אל אל ישראל".
במשך עשורים שהקריאה האידיוטית הזאת תקועה לנו כרסיס בישבן. אני לא רוצה להגיד שהיא אשמה בזה שלא עלינו למונדיאל, אבל זה בהחלט היה הופך אותנו לנבחרת עם שיר העידוד המפגר ביותר שאי פעם הגיע למונדיאל.
וזה לא שאני מצפה שהאשכנזים מהשטרות יכלו את מרצם וכשרונם למען את שירי העידוד של הכדורגל שלנו, אבל "אל אל ישראל"? מה זה זה?
ואז הגיעו בני התשחורת הפוחזים מהכנרת של רפי רשף, והתחילו לשיר "אל אל ישראל", וכמו המלך ארתור עם החרב, שלפו את השיר הזה מתוך סלע קיומינו, והפכו אותו למשהו שבנאדם, אפילו כזה שהולך למשחקים של נבחרת ישראל, יחשוב פעמיים לפני שהוא מוציא מהפה.
ועכשיו במידה רבה הכדור במגרש של השמאל הישראלי, שהוא בלי ספק השמאל המוסרי ביותר בעולם, או לפחות בחמישיה הפותחת. בוא נגיד שבמונדיאל של השמאלים במוסריות אנחנו גרמניה. ואנחנו שם בין השאר בגלל ההתנשאות שלו על השכבות החלשות, שהיא לא התנשאות פטרנאליסטית (למעט ערבים) אלא התנשאות מלעיגה. אנחנו חייבים לאמץ את זה בקטע מתנשא ואירוני ומודע לעצמו ולא מודע בשיט לסביבתו. אנחנו חייבים להתחיל לשיר "אל אל ישראל" בעצמנו. רק ככה אולי נצליח איפה שאוחנה ונימני נכשלו בעבר, וערן זהבי ייכשל בעתיד, בעזרת השם.
בתמונה: אל אל קול ג'יי, קרוב משפחה?
