לא אכפת לי מהפוליטיקה של בנט, נתניהו, ליברמן או בוגי. אני מאמין שבסופו של דבר מדובר בתהליכים שאני לא תמיד מבין או מודע אליהם, שגורמים להם להתחבר ולהתנתק בריקוד משעמם אל הממשלה וממנה. משום שכך, אני לא יודע מה הייתה באמת המטרה של נפתלי בנט בפוסט שהוא כתב השבוע לגבי שינויים שהוא דורש בקבינט הבטחוני עם כניסת ליברמן. אני גם לא יודע אם השינויים שבסוף ייעשו ישפיעו על הסבב הבא שבטח יגיע.
מה שאני כן יודע, זה שהדברים שבנט כותב מטרידים. בסגנונו הקצר והנחוש, עטור כוכביות ושורות קצוצות, הוא מספר שאף אחד לא סיפר להם, לשרי הקבינט, שיש מנהרות טרור שחודרות לישראל. ש"צוק איתן התנהל באיחור רב ובמשך 51 (!) יום, במקום שבוע". ש-"גם במלחמת לבנון השנייה… הקבינט לא עודכן מה קורה, אך נדרש לקבל החלטות, כמו לשלוח חיילים לפעולת ה-48 האחרונות, שהתבררה כמיותרת".
יאמרו המבינים בחיוך מתחת לשפמם הגברי, שהלה הינו הוגה-בוגה ידוע, ובן, עופר או מישהו כבר טענו כך. גם אמרו את הדברים האלה באיזה אולפן שישי, והבנים של רוני דניאל זה או אחר כבר מזמן היגרו מפה. גם אולמרט התפטר, ודן חלוץ מנהל סוכנות רכב בהתאם להחלטת ועדת וינוגרד.
אבל במקרה של נפתלי בנט, לא מדובר בכתב עם אג'נדה או פרשן כועס, גם לא מדובר פה בדוח עב כרס: מדובר בשר בכיר ומקורב להחלטות בצוק איתן. והוא ימין ועם כיפה וסיירת, כך שבטח לא בוגד. והוא אומר שמתו ונפצעו אזרחים וחיילים לא רק כקורבנות של המשימה הקשה, האויב הקשוח, או טעויות מבצעיות; אלא עקב ניהול רשלני של הדרג הפוליטי. ואלו דברים שאפשר היה למנוע ושזה חוצה לפחות שתי מלחמות. ושזה אולי ישתנה אבל ככה זה היה עד כה. וזה לא פחות ממזעזע. נכון, אני יודע – לא מזעזע כמו איזה שמאלן שלא עומד בצפירה, מבזה דגל או צועד עם דגל של מדינה אחרת, אבל עדיין.
