"המשטרה בנגב זה סוג של דומינוס פיצה – הכי מהר שיש, הכי טרי. שמים צו, עשרים דקות אחרי הם פשוט הורסים את הבית".
בדרך להפגנה בצומת רהט, כשאינם יודעים אם השקט יישמר הפעם או שהזעם יגבר והם ימצאו את עצמם במעצר, פאדי אלעוברה והינד סלמאן מדברים על הכל: הרס הבתים, הפחד משוטרים, החשש שבקהילה יחשדו שהם סוכני שב"כ, המציאות שאינה מאפשרת להם להישאר סטודנטים חסרי דאגות כמו חבריהם היהודים.
רגע לפני שהם יורדים מהרכב הינד עוטפת את ראשה בכאפיה. "סימבולי".
לך אין?
אלעוברה: "אני לוקח כובע של יהודים. זה עוזר לי, בהסוואה".
