בשבועות האחרונים געשה הרשת כשפייסבוק החלה לחסום משתמשות ומשתמשים בגלל מילים שסווגו כפוגעניות. המילים האלה, "כושי" ו"קוקסינל" למשל, אותרו על ידי פייסבוק גם בפוסטים שפורסמו לפני כמה שנים. גם אם הן נכתבו בהקשר לא פוגעני, עדיין פרסומן הביא לחסימות. הנושא עורר ויכוחים רבים. היו מי שמחו על הפגיעה בחופש הביטוי והיו מי שראו בחסימות גבול סביר בהחלט שמונע שימוש במילים פוגעניות.

לפני כשנה חסמה פייסבוק גם משתמשות ומשתמשים שהעלו תמונות של פטמות נשיות. בתחילה פייסבוק הורידה גם תמונות של פטמות בהקשר של הנקה ואחרי כן חזרה בה. בכל מקרה, פטמות נשיות נותרו ככל הנראה סוגיה לא פתורה בפייסבוק. פייסבוק לא ממש נותנת הסברים ובכלל מדיניות החסימות של פייסבוק היא בגדר חידה.

ניתן להתווכח על התכנים שפייסבוק בוחרת לצנזר, אבל מה עם אלה שלא? מה באשר לתכנים שפייסבוק מגדירה כלא פוגעניים, כאלה "שאינם מפרים את כללי הקהילה", טיפים להרעבה עצמית, שבפועל יש להם השלכות מיידיות והרסניות, אולי יותר משימוש במילים כמו "כושי" ו-"קוקסינל", או תמונות של פטמות? בשטח האפור הזה נמצא עולם עידוד הפרעות האכילה, שחי ובועט באינטרנט בכלל ובפייסבוק בפרט.

הטקסטים של הכותבות מבטאים מערכת יחסים עם 'אנה' ו'מיה' שבתוכה מנעד רחב של תחושות ורגשות. צילום: מתוך פייסבוק

מדובר בקהילות ששואפות לרזון קיצוני ורואות בזה דבר חיובי ורצוי. קהילות אלה, פרו-אנה ופרו-מיה (קיצור של אנורקסיה ובולימיה), עוררו התנגדות רבה. חלק מאתרי האינטרנט אסרו על העלאת תוכן כזה. קהילות כאלה היו נפוצות באתר הבלוגים "ישראבלוג" שנפתח בשנת 2001 והיום ניתן למצוא אותן בפייסבוק חלק מהעמודים אלה נושאים את השמות פרו-אנה ופרו-מיה בווריאציות שונות, אחרים נקראים טינספו – Thinspo– קיצור של Thin-Inspiration– השראה לרזון.

כדי להבין את העולם הזה, יש להבין את המונחים הבסיסיים. "הקיצורים 'אנה' ו'מיה' מטרתם להפוך את הפרעת האכילה לישות, זו לא האנשה אלא יותר האלהה שלה. ישויות אלה הן ביטוי אינדיווידואלי, על כל המאפיינים האישיים, של הפרעת האכילה אצל כל מי שסובל וסובלת ממנה. פעמים רבות, "אנה" ו"מיה" מבטאות קולות פנימיים של צום או טיהור הגוף (אנה) ופעמים אחרות מדובר באכילה מוגזמת והקאה (מיה). הטקסטים של הכותבות מבטאים מערכת יחסים עם 'אנה' ו'מיה' שבתוכה מנעד רחב של תחושות ורגשות. לאנה ומיה יש גם ייצוגים גרפיים: פתייניות, מרושעות ועוד", מסבירה טלרי, שעוסקת בייצוגים שונים של הפרעות אכילה במדיה.

לא רק שעמודי טינספו לא מוסרים, פייסבוק מאפשרת להגדיר במערכת הרשמית שלה טינספו כתחביב. צילום: מתוך פייסבוק

"למרות חוסר הלגיטימציה הציבורית, תרבות פרו-אנה משגשגת גם באתרים שמפקחים על התוכן המוצג בהם, למשל פייסבוק. את המונחים השנויים במחלוקת החליף מונח שנחשב בעייתי פחות – טינספו. טינספו ידוע במיוחד כתמונות של נשים רזות מאוד, לעיתים אפילו באופן חולני, כמודל להשראה. לעיתים מדובר בתמונות של נשים מפורסמות, בעיקר דוגמניות אבל גם שחקניות וזמרות. חלקן אפילו מקבל מעמד של אלילות טינספו. לעיתים התמונות הן תמונות ביתיות שצילמו נשים אנונימיות מתוך מטרה להדגיש את הרזון שלהן. בחלק ניכר של התמונות הפנים מוסתרות או שהראש לא מצולם. המונח טינספו אמנם נחשב מפוקפק למדי, אבל מקבל לגיטימציה כתחום עניין. לא רק שעמודי טינספו לא מוסרים, פייסבוק מאפשרת להגדיר במערכת הרשמית שלה טינספו כתחביב. לכאורה טינספו עוסק בסגידה לגוף הנשי הרזה, ולא מעודד באופן ישיר הפרעות אכילה. אלא שהטקסטים בליווי התמונות ולעיתים כסיסמאות תקיפות, חושפות את המהות האמיתית של הטינספו" אומרת טלרי.

בפייסבוק עשרות עמודי טינספו ופרו-אנה ופרו-מיה, כולל עמודים ייחודיים לגברים. דיווח לפייסבוק על עמודים אלה העלה שלא מדובר בהפרה של כללי הקהילה של פייסבוק.

פייסבוק בתגובה לדיווח: "לא מדובר בהפרה של כללי הקהילה". צילום: מתוך פייסבוק

באתרי אינטרנט שונים, חולקות המשתמשות טיפים שונים להרזיה, חוקים שונים, ציטוטים וגם תמונות. למשל: "אנה חייבת להיות מרכז חייכן", ו-"קרח או מסטיק הם תחליפי אוכל טובים. סלרי יעבוד גם אם אתן ממש רעבות".

בניגוד לאתרים שמספקים מידע, שגם עליהם יש לתהות, קשרים שנוצרים בתוך קהילה והופכים לקבוצת תמיכה של ממש, יכולים להיות משמעותיים הרבה יותר. אמיר צנדקוביץ, מנהל מכון אגם לטיפול ושיקום הפרעות אכילה מהמרכז הרפואי שיקומי "רעות" תל אביב מסביר: "בהיבט של הפרעות אכילה, הקהילה היא שותפה לסוד. ההשפעה של האינטרנט והפייסבוק לא עולה מיידית בטיפול אבל אנחנו רואים את התוצרים". היחס של צנדקוביץ לתופעה הוא מורכב. "מצד אחד, יש תהליכים אנושיים בסיסיים שקורים בכל קהילה שמתגבשת סביב נושא מסוים ואני מעריך שגם בלי הפייסבוק, מי שסובלת מהפרעת אכילה תמצא את המקום להחליף מידע ולבטא את עצמה. אני חושב שזה בלתי נמנע. מצד שני, הפלטפורמה עושה גלוריפיקציה לסבל שהן חוות. זה מקום שמבין אותן כי ככה יש רגעים שהן לא לבד ואפשר להבין מה מושך בזה. אבל זה גם מה שמסוכן. ברגע שיש מישהו איתן בתוך הסכנה, זה מעודד למקום עוד יותר מסוכן. לא מדובר רק במתן תוקף לתחושות אלא גם אישור".

בישראל עשרות אלפי גברים ונשים שסובלות מהפרעות אכילה. רק אלפים בודדים מקבלים טיפול. בוואקום שנוצר ובבדידות האיומה שבמחלה, פייסבוק תופסת נפח משמעותי. "את יכולה לסתום את הפה", כותבים שם, "כי הכאב מהסתכלות במראה גדול מהכאב שבהרעבה". אלה הן המנטרות שמטרתן לחזק את החולות במאבק שלהן מול עצמן, מאבק נגד האכילה. כפי שנכתב באחד העמודים – Stay strong, starve on.

״ניתן להתווכח על התכנים שפייסבוק בוחרת לצנזר, אבל מה עם אלה שלא? מה באשר לתכנים שפייסבוק מגדירה כלא פוגעניים, כאלה "שאינם מפרים את כללי הקהילה", טיפים להרעבה עצמית, שבפועל יש להם השלכות מיידיות והרסניות, אולי יותר משימוש במילים כמו "כושי" ו-"קוקסינל", או תמונות של פטמות? בשטח האפור הזה נמצא עולם עידוד הפרעות האכילה, שחי ובועט באינטרנט בכלל ובפייסבוק בפרט״.