גזענות לצורותיה ולסוגיה, גם כשהיא נשענת על דת, לאום, מין ועדה, מטרתה – אפליה כלכלית.
האמירה הפסקנית הזאת נראית פשטנית ואולי שטחית משהו. אם ננתח את הגזענות לסוגיה נמצא שקל יותר לגזול, לנשל ולהפלות כלכלית קבוצת אנשים בעזרת ה"סימון" שלה. אפליה כלכלית מתחילה בשלטון. לעתים היא מעוגנת בחוקים ולעתים היא סמויה. ככל שנבין יותר את הגורם הזה כך יקל עלינו להתמודד עם הגזענות לסוגיה. הנה שתי דוגמאות, בקצרה:
קרן הפנסיה של העובדים הפלסטינים. בהתאם להחלטת ממשלה מאוקטובר 1970 בנוגע להסדרת עבודת העובדים הפלסטינים בישראל, מופרשים כספים עבור קרן פנסיה לעובדים פלסטינים. על גביית הכספים מהמעסיקים והתשלומים לעובדים מופקד מדור התשלומים שהוקם למטרה זו. בהחלטה נקבע כי העובדים הפלסטינים יקבלו את אותן זכויות כמו העובדים הישראלים המועסקים באותם ענפים בכפוף להסכמים הקיבוציים, וישלמו מסים למדינה באותם שיעורים.
עד כאן מלים יפות. מכאן על היישום בפועל: יותר ממיליון עובדים פלסטינים הועסקו בישראל והיו רשומים במדור התשלומים מאז 1970. רק לכמה מאות מהם משלם היום מדור התשלומים גמלת פנסיה חודשית. רוב העובדים מושכים את הכספים שנצברו להם בקרן בתקופות של הפסקת עבודה, בשל סגרים על השטחים, פיטורים, או סיבות אחרות.
בניגוד לעובדים הישראלים המקבלים מהקרנות דיווחים תקופתיים על מצב הפנסיה שלהם, העובדים הפלסטינים לא מקבלים שום דיווח והם אינם יודעים מה הסכום שצברו. לכן נמנע מהם לשקול אם למשוך או להשאיר את הכסף שנצבר בקופה. לאלו שמבקשים למשוך את הכסף – מדור התשלומים מעביר אותו לחשבונם ללא פירוט על האופן שבו נעשה החישוב. בניגוד לעובדים ישראלים בקרנות הפנסיה היכולים למשוך רק את כספי הפיצויים לאחר פיטורים ולהשאיר את התגמולים בקרן ובכך להבטיח לעצמם פנסיה, העובדים הפלסטינים חייבים לשבור את הקרן ולמשוך את כל הכסף שצברו. זו עוד סיבה לכך שרק מאות בודדות מהעובדים מקבלים היום גמלאות פנסיה חודשיות.
במקרים של מוות או נכות כל ביטוח פנסיוני מקנה למבוטחים קצבאות שארים לאשה וקצבאות תלויים לילדים עד גיל 18, גם לפני ההגעה לגיל הפרישה. כשמדובר בקרן הפנסיה שמנהל מדור התשלומים לפלסטינים – האמורה להיות שווה בזכויות מבוטחיה לקרנות המקבילות- התמונה שונה: שם אין שום הסבר והכוונה בנוגע לאופן הסדרת תשלום קצבת השארים. כשעובדים פלסטינים נפטרים המדור פועל במהירות ליידע את האלמנות שעומד לזכותן סכום כסף בתשלום חד פעמי – כספי הצבירה; אך לא מעדכן אותן על זכותן לקבל גמלאות חודשיות לכל ימי חייהן ולילדיהן עד הגיעם לגיל 18. הסכום המצטבר של גמלאות חודשיות עולה בהרבה על כספי הצבירה.
בשלוש השנים האחרונות ליווינו שתי אלמנות מול מדור התשלומים בדרישה לקבל גמלאות חודשיות. נתקלנו במחסום בלתי עביר. לא קיבלנו מענה על הדרישה לקבל גימלה חודשית ונאלצנו לפנות לבית הדין לעבודה. החודשים נקפו והאלמנות, שמצאו עצמן ללא הכנסה, החליטו לא להמתין יותר וקיבלו את ההצעה לקבל סכום חד פעמי.
לאור הניסיון הזה ביקשנו ממדור התשלומים לקבל את הנהלים או התקנון של קרן הפנסיה עליה הוא מופקד. לאחר שלא התקבלה תשובה פנינו לממונה על חופש המידע במנהל האוכלוסין – האחראי היום על מדור התשלומים (לפני כן היה זה משרד הכלכלה), בבקשה לקבל את הנהלים לפיהם מתנהלת קרן הפנסיה. באופן תמוה ענה המדור בתשובתו מ-21 באוגוסט 2014, כי הוא דוחה בחודש את מתן הנהלים שכן פרסומם דורש "פגישות ותיאומים עם גורמים שונים". ההודעה על הדחייה תמוהה ביותר – שהרי מדור התשלומים גובה כסף ממעסיקים ומעובדים ומנהל את הקרנות השונות עשרות שנים. חודש עבר והנהלים לא פורסמו ולא הגיעו לידינו.
מצדי שיעשה את זה רובוט- במדינת ההפרטה אין לעובד הקטן זכויות
קרן דמי מחלה. בעבר היו הסכמים קיבוציים שקבעו כי מעסיקים ישלמו 2.5 אחוזים לקרנות ביטוח דמי מחלה שניהלו קרנות הפנסיה. כשהעובד חלה והציג תעודת מחלה, קרן הפנסיה היתה משלמת לו את דמי המחלה במקום המעסיק. התשלום החודשי של המעסיקים לקרן הבטיח לעובדים הטבות מעבר למה שמקנה חוק דמי מחלה. הסעיף המחייב בתשלום לביטוח דמי מחלה הוסר מההסכמים הקיבוציים לפני זמן ומעסיקים חדלו לשלם לקרן. מדור התשלומים לפלסטינים שאמור להשוות את נהליו להסכמים הקיבוציים במשק, לא התאים את עצמו לשינוי שנעשה וממשיך לגבות באופן גורף מכל המעסיקים עובדים פלסטינים את אותם 2.5 אחוזים משכר הברוטו החודשי עבור קרן ביטוח דמי מחלה.
מתברר שרק עובדים מעטים נהנים מהביטוח הזה. ולא רק זאת, עיון בתקנון קרנות דמי לידה בקרנות מקבילות (קרנות הפנסיה הוותיקות) מלמד שקרן דמי הלידה אמורה לשלם לעובדים גם השלמת דמי פגיעה בעבודה ושי להולדת ילד. מדור התשלומים לפלסטינים אינו משלם כלל לעובדים שנפגעו בתאונות עבודה השלמת דמי פגיעה בעבודה (דמי פגיעה בעבודה משולמים בשיעור של 70 אחוזים מהשכר. ההשלמה היא בשיעור 30 אחוזים).
התשלום לעובדים מתבצע דרך לשכות התעסוקה ברשות הפלסטינית בשטחים. עובדים שחלו מביאים לפקידי לשכות התעסוקה את תעודת המחלה, וזו מועברת לוועדה רפואית ברשות. לאחר שהוועדה בדקה ואישרה את ימי המחלה שניתנו באישור הרופא המטפל, עובר המסמך לבדיקת רופא ישראלי. לאחר כל ההעברות הללו העובד מקבל את הכסף. במקרה הטוב, חמישה חודשים לאחר שחלה. נציגי לשכות התעסוקה הפלסטינים טוענים שיש גם מקרים שבהם העובדים מקבלים את דמי המחלה לאחר חצי שנה. על פי חוק, דמי מחלה דינם כדין שכר לכל דבר ועניין.
על פי נתונים שהתקבלו מהממונה על חופש המידע במינהל האוכלוסין בנוגע לתשלומי דמי המחלה מתברר כי בארבע השנים האחרונות קיבלו עובדים מעטים יחסית דמי מחלה. כך למשל בשנת 2013 מתוך41 אלף העובדים הפלסטינים המועסקים על ידי מעסיקים ישראלים ומקבלים את שכרם דרך מדור התשלומים – רק 421 עובדים שחלו קיבלו דמי מחלה. בשנים קודמות, זו היתה החלוקה:
- שנה | מקבלי דמי מחלה | סכום כולל ששולם לעובדים
- 2010 | 228 |536,000 שקלים
- 2011 | 359 | 995,457 שקלים
- 2012 | 507 | 1,435,830 שקלים
- 2013 | 421 | 1,213,737 שקלים
כדי לסבר את העין, ולהבין כמה כסף לא מצא את ייעודו – על פי חישובנו, בשנת 2013 בלבד נגבו מהמעסיקים לקרן דמי מחלה, 46,740,000 שקלים עבור 41,000 פועלים. לאחר הפחתת הסכום ששולם לעובדים באותה שנה (1,213,737 שקלים) נותר במדור התשלום סכום של 45,526,263 שקלים (התחשיב נעשה על ממוצע שכר 3,800 שקלים ברוטו – פועלים פלסטינים רבים אינם עובדים חודש מלא). לאן נעלם כל הכסף העודף? מדור התשלומים טוען שהכסף הנותר בקרן דמי המחלה מועבר למשרד האוצר. כך גם הכסף המצטבר בקרן הפנסיה ולא הועבר לעובדים.
על אלו ועוד הרבה כספים שלא הגיעו ליעדם המקורי אפשר לקרוא בדו"ח קו לעובד משנת 2010 תחת הכותרת: השוד הממלכתי.
חנה זהר היא מייסדת ארגון קו לעובד