1.
אני,
בן, בן בן ובן
נו כן, לאבא שלי קראו בן ולאמא שלי קראו בן ואני הבן שלהם, אז איך רציתם שיקראו לי?
מתכבד להדליק משואה זאת בשם כל הפירומנים שאף פעם לא נותנים להם להדליק משואות כי חושבים, וואו, פירומן, בטח הוא ידליק את כל הר הצופים, אבל זה דבילי לחשוב ככה, כי אל"ף כל, הר הצופים זה לא ערימת עיתונים, ואני פירומן, לא קוסם; ובי"ת כל ושנית וחוץ מזה, דווקא זה שאני פירומן אומר שיש לי נסיון בהדלקה, אני לא איזה לוסי אהריש שעם כל הכבוד אולי מייצגת את האוכלוסיה הערבית הצעירה והיפה והיודעת לבטא פא דגושה, אבל מתי היתה הפעם האחרונה שהיא העלתה משהו באש? (בן, בנם של בן הגבר ובן האשה, בטקס הדלקת המשואות האלטרנטיבי, כי האלטרנטיבי זה המיינסטרים החדש. ויש עוד:)
2.
אני, פרויקה בן נחצ'ה ורוחל'ה, מדליק משואה זאת לזכר כל הקיבוצניקים עם השי"ן השורקת, והחולצה המשובצת, וספר רכב של ג'ון דיר מתחת לכרית, ואני רוצה להגיד לכם: לא הלכנו לאף מקום, פשוט קראו לנו לישיבה דחופה בועדת נוי, ומשום מה הישיבה הזאת נמשכת כבר עשרות שנים כי המדינה הזאת נהיית יותר ויותר מכוערת, וכמה בגוניות שאנחנו שותלים זה לא עוזר, אתם רק מגלחים עוד הר ועוד הר, ובונים עליהם עוד מגדל ועוד מגדל, וכמה ועדת נוי יכולה לעזור כבר כשאתם חושבים שחלונות אוטומטיים מזכוכית מחוסמת יפים כמו ברוש, וחוץ מזה, או שנית כל, או איך שאתם אומרים, אצלכם בקבוק סודה בבית קפה עולה 15 שקל ואצלנו יש סודה בחינם ישר מהברז-סודה. אז למה לנו לחזור? זברבירים בכינרת, כמו שאומר הנוער (ורגע, אל תלכו, רק התחלנו:)
3.
אני, יניב בן… וואלה לא זוכר, מתכבד להדליק משואה זו, בשם כל מעשני הגראס הרפואי, ורק הרפואי, כי כל האחרים הם לא רפואיים, ואני בחיים לא הייתי נוגע במשהו לא רפואי, כי אומרים שזה יכול לפגוע בזה, איך קוראים לזה, נו.
זיכרון! (ויש אמן אורח:)
4.
אני, אהיה-אשר-אהיה, מתכבד להדליק משואה זאת בשם כל האנשים שחושבים שאני בעדם, ובאמת תודה מכל הלב, אבל אני לא יודע מה עוד אני יכול להפיל עליכם כדי שתפסיקו לחשוב שיהיה טוב, אבל מצד שני אני עשיתי אתכם ככה אז זאת אשמתי. או יותר נכון טריק כזה, שאני עושה מדי פעם. כמו אטלנטיס, או השואה (ואגב אטלנטיס, פעם היתה סדרה בטלוויזיה שקראו לה "האיש מאטלנטיס", שבמרכזה גיבור שידע לנשום מתחת למים ולשחות די מהר, בכיכובו של זה ששיחק את בובי בסדרה דאלאס ולכן בסדרה החדשה כולם קראו לו "בובי הדג", והוא פתר מלא תעלומות מתחת למים ונלחם באויביה של אמריקה – אלה שבים, כמובן – והייתי רוצה להדליק משואה גם לזכר בובי הדג, ולזכר תמימות כל כך גדולה שיכולה להביא מדינה שלמה לאמץ כינוי כל כך מטומטם כמו בובי הדג. לא עושים אנשים כאלה יותר. אנשים כמו אלה שאנו היינו, הכוונה, לא כמו בובי הדג, שאנשים כמוהו לא עשו אף פעם. הבנאדם היה יכול לנצח במכות לוקוס!)
5.
אני – שבאמת אסור לי לגלות פרטים על עצמי – מתכבד להדליק משואה זאת בשם כל האנשים שאסור להם לגלות פרטים על עצמם, ולא בגלל שהם סוכנים חשאיים (מרגלים, הכוונה, לא סוכני תרבות, כי סוכני תרבות חשאיים זה מקצוע שקצת מביס את עצמו כבר בשלבי ההכנה לסוכנות),
לא, אני מתכוון לאלה שכל כך מתביישים בעובדה שלא עשו כלום עם החיים שלהם, שהיו מעדיפים שלא להיקרא בשמם, וזה לא רק פקידי בנק ועובדי משרד הפנים ומטאטאי רחובות, זה גם סלבס, וגיבורי צה"ל, וטייקונים ופוליטיקאים ואנשי תקשורת, שלכאורה היו אמורים להיות הכי שמחים בגורלם, אבל עברו שנים, והם הביטו לאחור ואמרו, פאק, בשביל מה היה כל זה,
בשביל מה נלחמנו ונדחפנו וניצחנו, אם בסוף הכל עובר ואף אחד לא זוכר יותר,
למה השתדלנו כל כך,
למה לא הלכנו להיות פקידים בבנק לאומי כמו שהבת דודה שעבדה בכח-אדם רצתה לסדר לנו?
והפקידים בבנק לאומי אומרים להם: נכון! אנחנו צדקנו כל השנים! יום אחרי יום החתמנו כרטיס ורצינו למות, אבל אז עברו השנים והתרגלנו, ככה שעכשיו למות זה לא זעזוע גדול בשבילנו, מה גם שצברנו מספיק חסכונות כדי לגסוס בנוחות, ואילו אתם – אתם שהלכתם להגשים את עצמכם – אתם כל כך מופתעים: "וואלה? גם אנחנו בני תמותה?" (כן, בני זונות שמחים בגורלם, גם אתם בני תמותה.
וזה לא להאמין שבאמת חשבתם שהאהיה-אשר-אהיה הזה בעדכם, בני זונות,
וזה לא להאמין שחשבתם שניל יאנג צודק ועדיף להישרף מאשר לגסוס בנוחות, בני זונות,
וזה לא להאמין שהאתר הזה מאפשר לאנשים כמונו להגיד חופשי בני זונות, בני זונות)