באוקטובר האחרון, חתמו 44 חברי כנסת ו-11 שרים על מכתב הקורא לנשיא המדינה, יצחק הרצוג, לחון אסירים ביטחוניים יהודים שהורשעו ברצח, הצתה ותקיפות ממניעים לאומניים. את המכתב יזמה ח"כ לימור סון הר־מלך וחתמו עליו נבחרי ציבור ממפלגות הליכוד, עוצמה יהודית, ש"ס, יהדות התורה והציונות הדתית. המכתב נשלח כאקט "מפייס" ומשלים לקמפיין של התנועה המשיחית, בעקבות שחרורם של כ-2,000 אסירים פלסטינים במסגרת עסקת החטופים. "אם משחררים רוצחים פלסטינים שחוזרים לטרור, אין הצדקה מוסרית להותיר מאחור יהודים, שגם אם טעו בדרכם, אינם מהווים סכנה לציבור", כתבה סון הר־מלך בניסיון לייצר ״איזון״. 

55 נבחרי ציבור חתמו על מכתב רשמי לנשיא המדינה, בבקשה לחון אנשים שהורשעו ברצח, בהצתה ובפציעה של חפים מפשע – פשעים שאין חולק על העניין הציבורי המובהק שיש בהם, שכן כל שינוי בדיעבד בדין שנגזר עליהם עלול לגרור השלכות ביטחוניות רחבות. 

במשך יותר משבועיים ניסיתי לאתר מי הם בדיוק אותם אסירים שכמעט מחצית מבית הנבחרים הישראלי נאבק על שחרורם. הרשימה, אם תהיתם, לא צורפה למכתב של חברת הכנסת. פניתי לשירות בתי הסוהר, לבית הנשיא, לשירות הביטחון הכללי, לח"כ סון הר מלך, ולארגון חוננו, המעניק סיוע משפטי ליהודים בלבד בהליכים כאלה בדיוק, שנכנסים תחת הכותרת עבירות על חוק המאבק בטרור. הרי שמותיהם כבר הופיעו בכותרות הראשיות, וכל אחד מהם הורשע באופן גלוי, על עבירות שעמדו במרכז הסיקור הציבורי. 

״שב״ס אינו מוסר פרטים״ 

פניתי לדוברות שירות בתי הסוהר בשאלה פשוטה: כמה אסירים ביטחוניים יהודים נמצאים כיום בחזקתו, וכמה מהם מרצים עונש מאסר בפועל. תשובת הדוברות הייתה לקונית, כללית ומתחמקת: "כפי שנמסר באתר שב״ס/דיוני הכנסת". נציג אחר כתב לי כי "שירות בתי הסוהר אינו מוסר נתונים פרטניים בנוגע לאוכלוסיות כליאה". אלא שלא מדובר במידע פרטני, אלא בשיוך קבוצתי, שבכל אוכלוסיה אחרת היה כבר מזמן גלוי לציבור.

---

פניתי לח"כ לימור סון הר-מלך, שיאנית חברי הכנסת בביקורים בבתי הכלא. לפי פרסום התנועה לחופש המידע, בין השנים 2018-2025, הר־מלך ביקרה  29 פעמים ב־12 מתקני כליאה, 14 מתוכם בזמן המלחמה. אם לא היא, מי ידע. שאלתי כמה אסירים לאומיים ישנם בבתי הכלא וכמה מתוכם מרצים מאסר לאחר שנשפטו.  את התגובה שלח לי הדובר שלה, שכנראה לא שמע שלספק לציבור, גם אם הוא לא ציבור המצביעים שלך, תשובות זה עדיין חלק מהתפקיד של נבחרי ועובדי ציבור."תודה שפנית אבל אין לי עניין לשתף פעולה עם כלי התקשורת שאת כותבת בו".

ניסיונות ליצור קשר עם שירות הביטחון הכללי לקבלת תגובה או נתונים עדכניים לא נענו כלל. אמנם באתר מתפרסמים דוחות מפורטים על אסירים ביטחוניים – אך פלסטינים בלבד. ההתייחסות המקיפה האחרונה של שב״כ לאסירים ביטחוניים יהודים ולעבירות שביצעו פורסמה ב-2015 וכללה בין היתר את שריפת משפחת דוואבשה שביצע עמירם בן-אוליאל. 

הדוח היחיד בעשור האחרון שבו מופיעים יהודים הוא זה שפורסם בשנה שעברה ומתייחס רק לחשודים בריגול עבור איראן. במקרה זה, שמותיהם ותמונותיהם לא רק גלויים, אלא מהווים חומר דוברותי חם בקרב הגופים שכל כך קנאים לפרטיותם של מי שרצחו, שרפו, ירו, תקפו, דקרו ואף הורשעו בגיף מעשיהם. בכל מעצר של חשוד בריגול עבור איראן מיהרה המשטרה להוציא הודעת דובורות בתפוצה רחבה, שב״כ דאג לפרסם אודותיהם בדוח השנתי שלו ובשב״ס הגדילו לעשות והזמינו צלמי עיתונות לכלא דמון על מנת לתעד ולפרסם את המתחם הייעודי שהוקצה לאסירים הללו.  

"אף אחד לא ייתן את הרשימה"

החנינה הנשיאותית היא כלי חריג, המופעל רק לאחר שהמערכת המשפטית אמרה את דברה. היא איננה מסלול עוקף הליך משפטי והיא רלוונטית למי שהורשע, נגזר דינו ומוצו בעניינו כל הליכי הערר בערכאות השונות. בשנים האחרונות, פעילות מוסד החנינה התמקדה במחיקת רישומים פליליים ככלי שיקומי  – מגמה שהתחזקה לאור הצפיפות החריגה במתקני הכליאה מפרוץ המלחמה. בשנת 2023, לדוגמה, 74 אחוז מכלל החנינות שאושרו ניתנו כמחיקה או קיצור תקופת התיישנות של רישום פלילי; במהלך 2025 ניתנו 322 חנינות אשר כמעט כולן קשורות למי שנפצעו או קרוביהם נחטפו.

משלא נענתי על ידי גופים האמונים על המידע הציבורי החשוב, פניתי גם לבית הנשיא – שעל פי כל הפרסומים שוקל לחיוב את שחרורם של לפחות חלק מהרשימה המסתורית. הפנייה חידדה לא רק את היעדר השקיפות בנוגע לשמות האסירים וחומרת העבירות שביצעו, אלא גם בנוגע  למספר המבקשים. בעוד שהקמפיין הציבורי בהובלת ארגון ״חוננו״ מתמקד בכ-20 אסירים, דוברות נשיא המדינה העידו כי הוגשו למעלה מ-30 בקשות לחנינה מצד האסירים המכונים ״לאומיים״.פער שמעורר את השאלה האם ההליכים המשפטיים בעניינם של כל המגישים מוצו? האם כל מי שמיועד לחנינה בכלל נשפט? 

 ארגון "חוננו" מלווה את דמות "האסיר הלאומי" כבר מתחילת שנות ה־2000, מהסיוע לחברי "מחתרת בת עין" ועד לייצוג פעילי ימין שנעצרו בפרשת דומא

מיתוג הקמפיין הנוכחי אינו צומח בחלל ריק. ארגון "חוננו" מלווה את דמות "האסיר הלאומי" כבר מתחילת שנות ה־2000, מהסיוע לחברי "מחתרת בת עין" ועד לייצוג פעילי ימין שנעצרו בפרשת דומא. "אנו רואים גם את הרקע והמניעים, ומבינים לנפשו של מי שהרגיש את הפגיעה בעם ישראל, פרץ גבול ופעל מחום לבו כנגד חילול הכבוד הלאומי של עם ישראל". נכתב באתר.

אז פניתי גם לארגון חוננו, בניסיון להבין כמה אסירים יהודים נמצאים ברשימה שהועברה לנשיא. שם אמרו לי שיש "כמה עשרות". כששאלתי כמה מהם אסירים בפועל והאם כולם שפוטים, נעניתי: "יש רשימה שהועברה לנשיא ולשר המשפטים. חלקם בכלל לא אסירים… חלקם עד תום הליכים, חלק מורשעים, חלק בעבודות שירות. הגישו גם כאלה שלא (אסירים – ס"ת)". כשביקשתי להבין כיצד בכל זאת ניתן לקבל את הרשימה, הובהר לי: "אף אחד לא ייתן לך את הרשימה". 

השמות, הפרצופים והפשעים 

בחזית הקמפיין הציב ארגון חוננו אסירים ספציפיים, ותיקים, שכבר הצליחו לטעת ספק בקרב הציבור בנוגע להליך המשפטי בעניינם – וזה לא מקרי. באוגוסט, ברקע המו״מ על הסכם טראמפ, דווח כי הרצוג שוקל לקצר את עונשו של עמי פופר המורשע ברצח שבעה עובדים פלסטינים חפים מפשע. פופר, אסיר-עולם, גנב מאחיו החייל את נשקו ואת מדיו ובאקט מתוכנן הגיע לצומת גן הורדים, הורה להם להסתדר בשורה ופתח לעברם באש קטלנית. לאורך השנים בקשות החנינה שלו נדחו, בין היתר בשל התנגדות השב"כ והפרקליטות. 

בעוד אחרים כמעט אינם מוזכרים, המיקוד הפומבי בעמי פופר ועמירם אוליאל משמש כמנגנון להלבנת שורה ארוכה של מעשי רצח ואלימות אכזריים של אסירים אחרים.

מורשע נוסף שנקרא בגלוי לשחרורו במסגרת הקמפיין הוא עמירם בן־אוליאל, שהורשע ברצח שלושת בני משפחת דוואבשה בדומא בשנת 2015. בן־אוליאל השליך בקבוקי תבערה על בית המשפחה, שגרמו למותם בשריפה של בני הזוג סעד וריהאם דוואבשה ובנם עלי בן השנה וחצי. בנם הבכור, אחמד, אז בן ארבע, ניצל אך נפצע קשה מכוויות. על קיר סמוך רוססו כתובות “נקמה”. במאי 2020 הורשע בן־אוליאל ברצח ונגזרו עליו שלושה מאסרי עולם ועוד 20 שנות מאסר. במהלך משפטו טען כי הודאותיו נגבו בעינויים. 

בן־אוליאל מוצג כמי שהודאתו נגבתה בכפייה, ולכן מאפשר עיסוק "לגיטימי" בעוול נקודתי, ואילו פופר שאמור להשתחרר בתוך כמה שנים ממילא, נחשב ל"מקרה שמותר לדבר עליו". בעוד אחרים כמעט אינם מוזכרים, המיקוד הפומבי בשני אלה משמש כמנגנון להלבנת שורה ארוכה של מעשי רצח ואלימות אכזריים של אסירים אחרים.

בזכות הציבור לדעת 

התחלתי לנסות ולזהות את פניהם של האסירים מתוך תמונות בודדות שפורסמו ברשתות במסגרת הקמפיין. אחד האסירים שפרצופו מופיע אך שלא לעולם לא מצויין, הוא יעקב (ג'ק) טייטל, שהורשע ב-2013 ברצח סמיר בלביסי ועיסא ג'בארין; בהסתה לאלימות וטרור לאחר שהדפיס כרוזים הקוראים להריגתם של אנשי הקהילה הלהט"בית; בהטמנת מטען חבלה סמוך לביתו של חתן פרס ישראל לחקר מדע המדינה, פרופ' זאב שטרנהל, שנפצע מהמטען ברגליו ובניסיון רצח הנער עמי אורטיז לאחר ששלח משלוח מנות ממולכד לאביו, ממנהיגי הקהילה היהודית המשיחית באריאל. 

באוקטובר 2009 טייטל נעצר בביתו כשברשותו אקדחים, רכיבי מטעני חבלה וחומרי הסתה. סנגוריו דאז – עו"ד אשר אוחיון, שייצג גם את בן־אוליאל, ועו"ד מיכאל עירוני מהסנגוריה הציבורית, טענו כי אינו כשיר לעמוד לדין, אך חוות דעת נגדית שהוגשה מספר חודשים לאחר מכן חידשה את ההליך. על טייטל נגזרו שני מאסרי עולם ו-30 שנות מאסר נוספות. בשנת 2017, במהלך ריצוי עונשו, ניסה לדקור אסיר לאחר שחברי ארגון פשע, שאליו חבר, טענו כי הוא משתף פעולה עם גורמי הביטחון של הכלא.

 השניים הורשעו ב-2023 בעבירת טרור ונשפטו ל-11 שנות מאסר. בגזר הדין נכתב כי הם עשו בו שפטים ואז הותירו אותו לנפשו שותת דם.

שניים נוספים שפרצופם מתנוסס על תמונות הקמפיין הם נועם אלימלך ונפתלי אלמקייס שהתנפלו על סטודנט ערבי שעבד במסעדה בשוק מחנה יהודה, בזמן מבצע "שומר החומות". הם הכו אותו, ואלימלך דקר אותו במשך חצי דקה. השניים הורשעו ב-2023 בעבירת טרור ונשפטו ל-11 שנות מאסר. בגזר הדין נכתב כי הם עשו בו שפטים ואז הותירו אותו לנפשו שותת דם.

מרגלית בן לולו, זוגתו של אלימלך, פנתה לנשיא ביום שחרור החטופים – 12 באוקטובר – בבקשה להעניק לבן זוגה חנינה "הומניטרית". "כשמדינת ישראל משחררת מחבלים רוצחים בשם פיוס ועסקאות מדיניות", כתבה, "איך אפשר שלא לאפשר הקלה לאסירים יהודים שביקשו להגן על העם שלהם?"

רוצחי מוחמד אבו ח׳דיר

באמצעות חיפושי האשטגים בטוויטר אותרו שני אסירים נוספים. חנוך עקיבא רבין ורז חיים גרון שהורשעו בעבירות של פציעה ותקיפה בנסיבות מחמירות ממניע גזעני, וחבלה במזיד. בשנת 2023, הגיעו השניים לסופר בחווארה רעולי פנים ומצוידים בגרזן, פטיש, אבנים וגז פלפל, ותקפו משפחה פלסטינית. רבין ניפץ את חלונות הרכב והיכה בגרזן את האב שישב בכיסא הנהג, וגרם לפציעות בכתפו ובידו. גרון ופורעים נוספים יידו אבנים וניפצו את שמשות הרכב, ולאחר מכן המשיכו להשליך אבנים מטווח קצר לתוך תא הנוסעים שפגעו בראשו של סב המשפחה. לבסוף ריססו את יושבי הרכב בגז פלפל, תוך קריאות "מוות לערבים". הפרקליטות ביקשה לקבוע את עונשם בטווח של ארבע עד שש שנות מאסר, אולם על רבין נגזרו שלוש וחצי שנות מאסר ועל גרון שלוש שנות מאסר.

"הבן שלי זכר מי בעל הבית על ארץ ישראל, והראה לכל התושבים הזמניים של ארץ ישראל את מקומם האמיתי״ 

בסרטון תמיכה שפרסם אביו של גרון בטוויטר, הוא טען כי בנו "זכר מי בעל הבית על ארץ ישראל, והראה לכל התושבים הזמניים של ארץ ישראל את מקומם האמיתי – ובגלל זה הוא בבית הסוהר". 

בטלגרם הצלחתי לאתר ארבעה אסירים נוספים. שלושה מתוכם הם יוסף חיים בן דוד ושני אחייניו הקטינים, שהורשעו ברצח מוחמד אבו ח'דיר, צעיר בן 16 ממחנה הפליטים שועפט במזרח ירושלים. בשנת 2014, אבו ח'דיר נחטף על ידי השלושה בדרכו לתפילת בוקר במהלך חודש הרמדאן, הוכה והוכנס בכוח למכונית, שם חנקו אותו עד לאובדן הכרה. לאחר מכן לקחו אותו ליער בירושלים והציתו אותו בעודו בחיים. יומיים קודם לכן, השלושה ניסו לבצע ניסיון חטיפה נוסף של ילד בן 7 מבית חנינא. בן דוד, נידון למאסר עולם ולעוד 20 שנות מאסר. אחד מהקטינים נידון למאסר עולם והאחר ל 21 שנות מאסר. בשנת 2018, דחה בית המשפט העליון את ערעורם של שני הקטינים, ואת טענתו של בן-דוד לאי־שפיות. בפסק הדין נכתב: "זדונו ורשעותו המופלגת של המעשה מציבים אותו בשורה אחת לצד המקרים בהם נגזרו עונשי מאסר עולם על קטינים".

האסיר הרביעי, הוא נתנאל בנימין, הנאשם המרכזי בלינץ' בבת ים, במהלך מבצע שומר החומות. על פי כתב האישום, בנימין היכה את סעיד מוסא בעשרה אגרופים בפניו בזמן ששכב על הקרקע, ובעט בו. לאחר שעוברי אורח הרחיקו אותו מהמקום – הוא חזר, בעט שוב בראשו של מוסא וזרק בקבוק לעבר פניו בכוונה לגרום למותו ואז המשיך יחד עם פורעים נוספים לבזוז את רכבו. הפרקליטות ביקשה לגזור עליו מעל 20 שנות מאסר, אך בשנת 2023 בית המשפט גזר עליו 12.5 שנות מאסר.