בסוף ינואר הגישה ״התנועה לחופש המידע״ יחד עם ״מא'את – עמותה חוקרת עבירות מין ברשת״, שתי בקשות לפי חוק חופש המידע, האחת למשטרה והשנייה למשרד המשפטים, במטרה לחשוף את מספר התיקים שנפתחו במשטרה והועברו לפרקליטות לפי הוראות התיקון לחוק למניעת הטרדה מינית שקובע כי הפצת תכנים אינטימיים תחשב הטרדה.
בעוד משטרת ישראל העבירה את הנתונים, כמתחייב בחוק, הפרקליטות סירבה לחשוף את נתוני אכיפת החוק ולכן לאחרונה הוגשה נגד משרד המשפטים עתירה מינהלית בנושא.
הארגונים ביקשו לחשוף את נתונים אודות פעילות המשטרה והפרקליטות באכיפת החוק כמו: פילוח התיקים שהועברו לפרקליטות לפי מספר כתבי האישום שהוגשו, ועל האופן שבו נסגרו ההליכים – בין אם באמצעות הרשעה, זיכוי או הסדר. בנוסף מא׳את והתנועה לחופש המידע ביקשו ממשרד המשפטים ומהמשטרה פילוח של התיקים שנפתחו במשטרה בעקבות תלונות על הפצת תכנים ברשת לפני שנים, לפי גילאים של הקורבנות ושל המפיצים.
בעוד משטרת ישראל העבירה את הנתונים, כמתחייב בחוק, הפרקליטות סירבה לחשוף את נתוני אכיפת החוק ולכן לאחרונה הוגשה נגד משרד המשפטים עתירה מינהלית בנושא.
בעקבות התיקון, רשויות האכיפה – משטרת ישראל והפרקליטות – יכולות לחקור ולהגיש כתבי אישום נגד כל מי שמפיץ תיעוד בעל אופי מיני של אדם אחר – תמונה, סרטון או הקלטה – ללא הסכמתו, בין אם יצר את התוכן בעצמו ובין אם ״רק״ הפיץ הלאה תיעוד שקיבל מגורם שלישי.
"החוק למניעת הטרדה מינית" תוקן בשנת 2014 ומאז מגדיר הטרדה מינית כאירוע שלא בהכרח כולל מגע פיזי, אלא, גם הפצת תכנים אינטימיים של אדם אחר, בין היתר ביישומוני המסרים והרשתות החברתיות. התיקון זכה לכינוי "חוק הסרטונים".
בעקבות התיקון, רשויות האכיפה – משטרת ישראל והפרקליטות – יכולות לחקור ולהגיש כתבי אישום נגד כל מי שמפיץ תיעוד בעל אופי מיני של אדם אחר – תמונה, סרטון או הקלטה – ללא הסכמתו, בין אם יצר את התוכן בעצמו ובין אם ״רק״ הפיץ הלאה תיעוד שקיבל מגורם שלישי. העונש המקסימלי במקרה כזה הוא חמש שנות מאסר. זהו, לדוגמה, גם העונש שקיבל עידן מיכאלוב לאחר שהורשע בהטרדה מינית, התנכלות ופגיעה בפרטיות של 130 צעירות ישראליות, מתוכן 29 קטינות. מיכאלוב ניהל בטלגרם ערוצים בהם פורסמו תמונות עירום וסרטונים מיניים של הצעירות, בצירוף פרטיהן האישיים, ללא ידיעתן וללא הסכמתן. עבור מינוי לערוצים הוא גבה תשלום חד פעמי או חודשי של 60 שקלים. בקבוצות שניהל היו כ-2,900 משתתפים.
אלא שלצד מקרה נקודתי זה מ-2022, במקרים אחרים נותרים מתלוננים ומתלוננות ללא מענה מצד הרשויות. בתחקיר המקום הכי חם בגיהנום שערכה מאשה אברבוך, ב נחשף כי במחצית השנייה של שנת 2021 הוגשו כ-50 תלונות נגד מפיצי תכנים אינטימיים ברשתות אך לא נעשה איתן דבר.
מה עשתה המשטרה?
מהנתונים שהתקבלו ממשטרת ישראל עולה כי מאז התיקון ועד לתחילת 2025 נפתחו כ-2,615 תיקים. בשנת 2019 חלה הקפיצה הגדולה ביותר במספר התיקים שנפתחו, כאשר באותה שנה נפתחו 233 תיקים לעומת 81 תיקים ב-2018. נציין כי בסוף אותה שנה החלה מגיפת הקורונה, ובחסות הסגרים והמעבר לעבודה ולמידה באמצעים דיגיטליים, מאות אלפי משתמשים חדשים הצטרפו לרשתות החברתיות השונות וליישומוני המסרים.
קפיצה נוספת ובולטת במיוחד חלה במספר הקטינים בגילאי 12-17 שהתלוננו בעקבות עבירות על החוק. בין 2019 ל-2022 הוגשו 257 תלונות בארבע שנים, ממוצע של 64 תלונות בשנה. זאת לעומת 273 תלונות בשנתיים שלאחר מכן, בשנים 2023-2024, ממוצע של 136 תלונות בשנה. עוד עולה מהנתונים כי 95 אחוז מהחשודים בעשור האחרון הם גברים. עם זאת, מבין הקטינים בגילאי 12-17 כ-20 אחוז הן נשים. מספר החשודים הכללי בגילאים הללו קפץ ב-200 אחוז באותן השנים.
לדברי עו״ד אור סדן מהתנועה לחופש המידע, ניתן להניח כי תופעה זו קרתה לצד כניסת הבינה המלאכותית לחיינו, בעיקר בקרב הדור הצעיר, שמשתמש בה בחלק מהמקרים על מנת לזייף תכנים אינטימיים של נשים אמיתיות. לפי המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת (מוקד 105), יצירת תוכן אינטימי של אחר באמצעות כלי בינה מלאכותית והפצתם אסורה גם היא על פי חוק הסרטונים.
התחנה בה נפתחו הכי הרבה תיקים הייתה בענף החקירות בת"א עם 425 תיקים. מנגד, באופן תמוהה, במוקד הלאומי 105 – המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, נפתחו רק כשלושה תיקים במשך העשור האחרון. כמו כן, מתוך סך של 1,344 התיקים, כ-50 אחוז נסגרו. הסיבה העיקרית שהובילה לסגירה של 672 תיקים, הייתה שהמשטרה לא הצליחה להתחקות אחר הפוגע וסגרה את התיק בעילה של "עבריין לא ידוע". הסיבה השנייה בשכיחותה לסגירת התיקים הייתה ״חוסר ראיות״, כאשר 385 תיקים נסגרו בשל כך. בתיקים אלו אמנם זהות העבריין הייתה ידועה, אך לטענת המשטרה לא ניתן היה להוכיח כי הוא זה שביצע את העבירה.
נציין שבעקבות הסירוב של משרד המשפטים לענות לבקשה, לא ניתן לקבוע כמה מהתיקים נסגרו על ידי המשטרה וכמה הועברו לפרקליטות ונסגרו שם.
מה משרד המשפטים מסתיר?
הבקשה שהוגשה למשרד המשפטים כבר לפני למעלה מחצי שנה, ביקשה לברר כמה תיקים הועברו לפרקליטות תחת "החוק למניעה הטרדה מינית", את מספר התלונות שבגינן הוגשו כתבי אישום בפועל וכיצד הסתיימו אותם הליכים – בהרשעה, זיכוי או הסדר. ונתונים שאמורים לספק לציבור מושג על אכיפת החוק ופעילות רשויות האכיפה מול עבריינים אשר לפי שופטת השלום בבאר שבע, ענת חולתא, מי שקבעה את גזר הדין התקדימי של מיכאילוב, פוגעים "בזכותן של נפגעות העבירה לפרטיות, זכותן לאוטונומיה על גופן, זכותן לחירות מינית, וזכותן לכבוד וליחס מכבד מסביבתן. מעשי הנאשם גרמו להחפצת הנשים והן לסחר במיניות שלהן".
הבקשה התקבלה במשרד המשפטים ב-26 בינואר 2025, והועברה לבירור אצל "הגורמים הרלוונטים", כך על פי תכתובות המייל המוצגות בעתירה. כחודש לאחר מכן בתנועה לחופש המידע התקבלה הודעה מטעם המשרד לפיה "מפאת עומס עבודה, טרם הושלם גיבוש המענה למבוקש". כחודשיים לאחר מכן, בעוד המשטרה כבר מסרה את המידע המבוקש, הגיב משרד המשפטים שוב כי "נוכח היקף הבקשה", דרושה להם הארכה, וזו נענתה בחיוב על הארגונים. אלא שגם הארכת הזמן הזו לא הספיקה למשרד המשפטים, ובחודש מאי נציגי המשרד הפסיקו לענות לשיחות הטלפון של נציגי הארגונים בנוגע למענה לבקשה. לאחר 120 ימי המתנה, הודיע המשרד כי בכוונתו לענות לבקשה "בימים הקרובים", אך המענה לא הגיע מעולם. 185 ימים לאחר שהוגשה הבקשה, מא׳את והתנועה לחופש המידע עתרו לבית המשפט לעניינים מינהליים בדרישה שהמשרד יחשוף את המידע ויקיים את הוראות החוק.
על פי הכתב העתירה, שהוגשה על ידי עו"ד אור סדן מהתנועה לחופש המידע, הבקשה נשלחה מלכתחילה כי "בשנים האחרונות אנו עדים לשינוי העתים בתחום הטכנולוגי ולצידו מתפשטת תופעה של פרסום תכנים בעלי אופי מיני", נכתב בעתירה שהוגשה על ידי עו"ד אור סדן מהתנועה לחופש המידע. ״ללא המידע״, הוסיף,״לא ניתן לבחון את השפעות ותוצאות תיקון החוק כפי שנקבע לפני כעשור. המידע מבקש לחשוף את אופן יישום התיקון, ואכיפתו בפועל ע"י הרשויות השונות והפרקליטות בפרט. במיוחד לצד בירור האם יש פערים באכיפה בין מחוזות שונים בארץ או בין אוכלוסיות שונות של פוגעים ומתלוננים״.
פנינו למשרד המשפטים על מנת לקבל תגובה לטענות, נצרף אותה לכשתשלח
