הלומי קרב התפרצו לדיון שהתקיים הבוקר (ג׳) בוועדה לביטחון לאומי של הכנסת במחאה על היעדר החקיקה בעניינים. המוחים התפרצו לדיון שעסק בהצעת החוק להרחבת האמצעים למאבק בארגוני הפשיעה, זאת לאחר שלא הגיע אף חבר כנסת לתמוך במחאתם בחוץ לכנסת. ״עשרות לוחמים התאבדו מאז תחילת המלחמה. זה לא מזיז לאף אחד?״, שאל אחד מהם. ״האחים שלי מתאבדים פה. הם יכולים להיות הילדים שלכם. אנחנו קבורים חיים-מתים ואתם ממשיכים כרגיל״.

מחאת הלומי הקרב החלה לפני למעלה מחודש מחוץ למשרדי אגף השיקום של משרד הביטחון בפתח תקווה, בין היתר, בעקבות שבעה מקרי אובדנות של לוחמים בסדיר ובמילואים שנרשמו בחודש יולי לבדו.  למאהל המחאה בפתח תקווה הגיעו הורים שכולים להלומי קרב שהתאבדו כמו גם הלומי קרב רבים שהגיעו בעצמם, והמשיכו לפקוד את משרדי אגף השיקום בכל יום מאז. 

מעצרו האלים של אחד הפעילים הוא שגרם לגיא זקן, אחד המוחים שנכנס היום לדיון להגיע לכנסת. ״עשיתי 187 ימי מילואים כמפעיל צמ״ה (ציוד מכני הנדסי, א״פ), עליתי על מטען, נפצעתי, ומאז אני לא משרת״, סיפר זקן בשיחה עם המקום הכי חם בגיהנום. את שירותו העביר עם חברו הקרוב, אלירן מזרחי, ששם קץ לחייו לפני כשנה באמצעות נשקו האישי ערב לפני שהחל סבב מילואים נוסף בעזה. ״ראיתי את המעצר שהשוטרים עשו מול אגף השיקום וזה פתח לי את המוח, פשוט כי הפציעה שלנו שקופה, ואם היה שם מישהו על כסא גלגלים לא היו שמים לו אזיקים״.

בעת מילוי תפקידו

ביום ראשון עשרות הלומי קרב, קרובי משפחה ותומכים נוספים פתחו בישיבת מחאה מול הכנסת, רבים מהם אף ישנים שם באוהלים. מדובר ביוצאי כלל יחידות צה״ל, חלקם סיימו מאות ימי לחימה, וכולם חולקים תסכול משותף ממערכת בריאות נפש מיובשת, שסובלת במשך שנים מתת-כוח אדם. ״אנשים יושבים פה בחוץ ב-50 מעלות חום ואף אחד מכם לא יצא אלינו. אתם צועקים ׳צדק, צדק׳. איזה צדק? מה אתם מבלבלים את המוח?״, זעק אחד מהם במהלך ההתפרצות לדיון הוועדה. ״תתעוררו. עוד מעט שיצאו החיילים הסדירים משירות. אתם באמת חושבים שילד בן 19 שהרים את חברים שלו המתים יצא נורמטיבי?״.

לפני שבוע, באותו המקום בדיוק, התקיים דיון בוועדת המשנה של ועדת חוץ וביטחון לכוח אדם בצה"ל שעסק בריבוי מקרי האובדנות בקרב לוחמי ולוחמות צה״ל בסדיר ובמילואים. במהלך הדיון נחשף כי 42 חיילים סדירים שמו קץ לחייהם מאז תחילת המלחמה. נציג צה״ל בדיון סרב תא״ל אמיר ודמני למסור את מספר הלוחמים הפוסט-טראומטיים ששלחו יד בנפשם בין סבבים, דוגמת המקרה הטרגי של מזרחי ושל דניאל אדרי, ששם קץ לחייו גם הוא לאחר שסיים את שירות מילואים ממנו לא התאושש. 

״עוד מעט שיצאו החיילים הסדירים משירות. אתם באמת חושבים שילד בן 19 שמרים את חברים שלו המתים יצא נורמטיבי?״

כיום צה״ל מכיר באופן אוטומטי רק במי ששם קץ לחייו בעת שהיה בשירות פעיל. בכל יתר המקרים, בני המשפחה וקרוביו של המנוח נאלצים לצאת למאבק על ההכרה בו כחלל. ״השותף שלי היה הכי קרבי בעולם והתאבד״, צעק אחד המוחאים בדיון. ״כתוב לו על הקרב ׳נפל בעת מילוי תפקידו׳, אבל אנחנו השקופים לא יכולים להיות ׳נופל בקרב׳. אתם כמה חברים מתים קברנו? את המסוק המסריח שאוסף את הגופות אי אפשר לראות כבר. אני לא מבקש חרטות וסיפורים. אבל תבואו ותשמעו כי נמאס״.

קטוע נפש

בחודש שעבר נחשף במקום הכי חם בגיהנום כי אגף מסווג שנועד לאיתור מרגלים מפעיל נגד נכי צה״ל מערך חוקרים סמויים וחקירות סודיות, וזאת בניגוד לפסיקה מפורשת של בג״ץ משנת 2007. בעשור שחלף מאז התחייב אגף השיקום להפסיק לתחזק את מערך החקירות הסמויות, אך בפועל הפר האגף את התחייבויותיו לבית המשפט ואף הגביר את היקף פעילות החוקרים.

״אין חבר כנסת אחד שעמד לצד הלומי הקרב. הגיע הזמן שהריבון, חברי הכנסת, המושלים, יתחילו לחוקק עבורנו״, אמר בשיחה עם המקום הכי חם בגיהנום נדב וירש, יו״ר פורום ״יהלומי קרב״. ״בסוף אנחנו רוצים לעצור את המתאבד הבא, שבתוך זה יש מהות וארגז של דברים שהגיע הזמן לטפל בהם כמו שצריך. צריך לתת את המשאבים לאגף השיקום ולכתוב חקיקה נכונה. עו״סית אחת על אלף איש משאיר את הכל אותו הדבר. לקטע רגליים יש מודל מודל שיקום – מה הוא צריך לעשות כדי לחזור ללכת. אני קטוע נפש. לי אין מודל״.

לפני כשנה חשף דוח מבקר המדינה מחדלי חמורים ביישום רפורמת ״נפש אחת״, שאושרה אחרי שאיציק סעידיאן הצית את עצמו מול משרדי אגף השיקום. על פי הדוח, רק 64 וחצי מיליון שקל מתוך 461 מיליון שיועדו לטיפול בהלומי קרב נוצלו בפועל. מתוך תקציב כולל של 1.5 מיליארד שקל, 62 אחוז לא נוצלו, ומתוך תוספת של 95 תקני כוח אדם אוישו רק 63.

לדברי זקן אגף השיקום אינו הבעיה. ״אנחנו רוצים שאנשים יתחילו להבין מה זה פצועי לחימה והלומי קרב, והכל צריך להשתנות מבחינת כולם״, הוא קובע. ״לשקם את הלוחמים זה לא רק לזרוק כספים שאין בהם כלום. צריך לדאוג למעטפת שתקלוט אותם, לשלב את המשפחה בטיפול, לדאוג לתעסוקה, לבנות מערך חדש להלומי קרב״. זקן מבטא בכך דרישה שהולכת וצוברת תאוצה בקרב לוחמים פוסט-טראומטיים רבים להפריד את הטיפול בלוחמים הסובלים מתגובות קרב מאגף השיקום, זאת לאור פערים חמורים שהתגלו לאורך השנים ביחס של האגף לפצועים הפיזיים מזה שמקבלים הפצועים הנפשיים ואלו הסובלים מתגובות קרב.