נטע, בת ה-28 מאורנית למדה עיצוב תעשייתי באוניברסיטת אריאל, אלא שכשנה לתוך הלימודים חוותה משבר נפשי קשה. "הפסקתי ללמוד ולא הצלחתי לחזור", היא מספרת, "הכל היה מאוד טריגרי". במסגרת נסיונותיה להשתקם עשתה קורס סייבר, אך לא השתלבה בתחום. לפני זמן קצר היא סיימה שנה של לימודים במכינה הקדם אקדמית לאמנויות "הגראז'" בתל אביב – היחידה מסוגה בארץ וגם בעולם, שמכשירה אנשים המתמודדים עם משברים נפשיים לקראת לימודי אמנות ומסייעת להם להשתלב בשוק העבודה.
"שמעתי על הגראז' מחונכת באחת המסגרות השיקומיות, היא עצמה היתה בוגרת שלהם'", מספרת נטע. "הבנתי שמדובר במסגרת עוטפת שבגראז' נהיה כולנו באותה סירה, אני וסטודנטים נוספים שמתמודדים עם אתגרים נפשיים, זה דירבן אותי להגיע ולהחליט שאני מתמידה".
אחרי שנה של לימודים יומיומיים, נסיעות של שעתיים לכל כיוון, הרבה יצירה ותובנות, נטע מסכמת "בכל פעם שהייתי זקוקה לחיבוק, קיבלתי אחד. למרות הקורונה. התחלתי לדבר יותר השנה, למרות החרדה החברתית שלי, דיברתי מול הכיתה וגם מול אנשי ביטוח לאומי שהגיעו לסיור שם, אפילו העובדת הסוציאלית שלי היתה איתם, ועכשיו אני יכולה גם לדבר איתך ומול אנשים נוספים".
"הגראז' הוא קסם גדול", מספרת דלית שרון מנכ"לית הגראז ומייסדת המקום, "הרעיון היה לקחת חבר'ה שקיבלו אחוזי נכות בעקבות משברים נפשיים ולתת להם את הכלים להתקבל לבתי הספר המובילים לאמנות בארץ. חשוב גם ללוות אותם בחיפוש עבודה ולדאוג שיצליחו להתפרנס".
"הבנתי שבגראז' נהיה כולנו באותה סירה, אני וסטודנטים נוספים שמתמודדים עם אתגרים נפשיים, זה דירבן אותי להגיע ולהחליט שאני מתמידה"
"היום אני יכולה לומר שלא רק שאנחנו מצליחים, אלא שהגראז' עושה שינוי מהפכני בחיים של הסטודנטים שלנו. מעל ל-60 אחוז מהבוגרים שלנו לומדים במוסדות כמו שנקר, רימון או בצלאל. אחוז דומה משתלב בשוק התעסוקה. בראיונות הקבלה, אנחנו לא מדברים איתם על המחלה עימה הם מתמודדים, אלא על כמה הם טובים באמנות ומוכשרים. הם מטפחים גאווה ומעזים לחלום".
"להתפתח אמנותית ונפשית"
זו השנה השביעית לפעילותו של הגראז', שהוקם ב-2014 כיוזמה חברתית של האמנית והמרצה דלית שרון. הערב יקיים המוסד, לראשונה, ערב מכירת אמנות שהכנסותיו קודש לשיפוץ מבנה חדש שניתן לו על ידי עיריית תל אביב. באירוע, שיתקיים בגלריית "נסימה- לנדאו" בתל אביב, ימכרו צלחות קרמיקה עליהן הודפסו עבודות של שישה מבוגרי הגראז' (רין בלאק, טאהר עסאף, נועה כהן, אירה פרוחורובה, גיא זינגמן וסיון בירנברג) לצד צלחות שיתנוססו עליהן עיצובים של האמנים הישראלים צדוק בן דוד, נירית טקלה, Know Hope ופטמה שנאן. כל צלחת תימכר ב-250 שקלים. יותר מ-300 צלחות מתוך 500 שיוצרו כבר נמכרו מראש.
"החיבור עם הגראז' היה מיידי", מספרת תמר ארנון, אוצרת בינלאומית שיחד עם אלי זגורי, אצרו את עיצובי הצלחות. "חיפשנו ארגון או עמותה לתמוך בהם השנה והגענו לגראז' דרך חברה שמרצה שם. גילינו מקום שנותן לכל כך הרבה אנשים להתפתח אמנותית ונפשית. מיד התאהבנו.
"הכסף מהמכירה הולך כדי לאפשר פעילות יומיומית. מעבר לכך, המטרה של פרויקט גיוס כספים היא לפתוח דלתות. רק מההתארגנות לקראת המכירה השבוע, תסריטאית מאוד בולטת בישראל נחשפה לגראז' והחלה לקיים שם הרצאות בחינם לסטונדטים. המטרה היא לא רק למכור צלחות, אלא שיכירו את המקום ואת העשייה בו ויתרמו לה גם כן".
לפני שהקימה את הגראז', הקימה המנכ"לית שרון עמותה אחרת שסיפקה מרחב אמנותי לאנשים עם רקע אישי בתחום בריאות הנפש, עמותת כנפיים הפועלת בתל אביב ומהווה חממה יצירתית למתמודדי נפש. "עזבתי את העמותה כשהבנתי שהצורך המשמעותי ביותר עבור אנשים עם רקע בבריאות הנפש הוא לעבוד ולהתפרנס", מספרת שרון. "בכנפיים הם הגיעו לחממה, יצרו וחזרו לחיי בדידות ועוני. הבנתי שאם נאפשר ליוצרים לרכוש השכלה – נגדיל את הסיכויים שלהם לחיות חיים בריאים ומלאים יותר".
"המדהים הוא שממש מתחילת הדרך אצלנו, התלמידים יוצרים דברים מאוד איכותיים, ולא תרפויטים. כמוסד ללימודי אמנות אנחנו מקפידים שתהיה הפרדה בין הכאבים האישיים לכלי האמנותי באמצעותו אנו מדברים. ואז העבודה נהיית עמוקה, אוניברסלית ובועטת".
אתגר של החברה כולה
בין השותפים של שרון לגראז' ניתן למצוא את ביטוח לאומי, שמכספי סל השיקום שמעביר לו משרד הבריאות, ממומנת שנת המכינה ועיריית תל אביב. "אנחנו כבר פורצים דרך", היא אומרת, "אם בעבר בביטוח הלאומי לא היו מממנים לימודי אמנות במסגרת סל השיקום, היום הם עושים זאת".
"אני יודעת שלאורך השנים שאנחנו פעילים היו מעט מאוד אשפוזים פסיכיאטריים בקרב תלמידים ובוגרים שלנו. לומדים אצלנו 50 סטודנטים מדי שנה, ואת מספר האישפוזים לאורך השנים אפשר לספור על יד אחת. כל זאת בהינתן העובדה שמגיעים אלינו אנשים שבילו עשור לפעמים באשפוזים חוזרים ונשנים ומצבם עדין ושברירי".
"הבנתי שאם נאפשר ליוצרים לרכוש השכלה – נגדיל את הסיכויים שלהם לחיות חיים בריאים ומלאים יותר"
"מגיעים אלינו סטודנטים מכל הארץ. לפעמים זה מישהו שישב בחדרו בבית שנים ופתאום שמע עלינו, או אנשים מיד אחרי אשפוז שסיפרו להם עלינו במחלקה. אנשים אוספים את עצמם ומגיעים כדי לייצר שינוי בחייהם. לפעמים מבקשים להתקבל ללימודים אצלנו אנשים עצורים לחלוטין שלא מפגינים בהכרח את היכולות המתבקשות במפגש הראשוני ואני לא בטוחה אם הם מתאימים אפילו. אבל אחרי חודש אני נפעמת מכישרונם, מהאינטליגנציה שלהם ומפתיחותם".
"האתגר הוא לא רק שלנו", מסכמת שרון, "אלא של החברה כולה. האתגר הוא להבין ולהפנים שאנשים שעברו משבר נפשי יכולים לחיות חיים מצוינים ולממש את עצמם, חברתית, כלכלית ובכל תחום אחר. אין מספיק פתרונות בישראל שאינם לכופף מזלות עבור אנשים עם רקע בבריאות הנפש. צריך עוד מקומות שמקנים השכלה ממוקדת, במגוון תחומים.
האתגר הוא להבין ולהפנים שאנשים שעברו משבר נפשי יכולים לחיות חיים מצוינים ולממש את עצמם, חברתית, כלכלית ובכל תחום אחר
"עולם העבודה והתעשייה צריכים להיות פתוחים וגמישים יותר עבור מי שעברו משברים נפשיים. אולי קשה להאמין באדם שהוא מבריק אך מבריז, למשל, אבל החברה חייבת לדעת לקבל זאת. רק ככה נוכל להרוויח ממה שיש לאנשים שעברו משברים לתת לנו. אנחנו לא צריכים להיות נחמדים רק בשביל האחר, אלא להבין כמה אנשים איכותיים אנחנו מפסידים בגלל סטיגמות, נוקשות ופחד".