"מה עם העורכת X, ומה עם העורך הבכיר ההוא?", נשאלנו ללא הרף מאז פרסום תחקיר מאקו בשישי האחרון. השילוב של עבודה תחת לחץ, תחרותיות, כוח אדם זול, תחלופה מהירה, שיטת הכוכבים, והתייחסות לעורך בכיר או לטאלנט כנזר הבריאה שכישרונו או כוחו מחייב הקטנת עובדים או התעלמות מהם, קיים לכל אורכו ורוחבו של שוק התקשורת. הדבר היחיד שהשתנה הוא שב-2021 כבר אי אפשר לשתוק מול זה.
ולא רק בענף תקשורת כמובן. רן בר זיק פירסם בהארץ על התעמרויות בענף ההייטק בעקבות התחקיר, עובדים רבים אחרים שיתפו על התעמרות שספגו במקום עבודתם בענפים השונים. עדויות רבות נוספות זרמו למערכת. חוק התעמרות בעבודה מחכה לעבור קריאה שלישית מאז 2015, אחרי שעלה שוב בשנה שעברה לחקיקה ועבר רק קריאה ראשונה. בתי המשפט מתחילים לפעול ביתר שאת בעניין, כשהאחריות בדרך כלל נופלת על המעסיק – ולא על המתעמר.
לכל אחד היו בוסים קשים, קשוחים, תובעניים, לא נעימים, לא משנה באיזה תחום הוא עובד. אני זוכר שבראשית דרכי איזה עורך שהיה לי צרח עלי בגלל איזה איחור בדדליין בדסק או משהו, באופן חריג. למחרת הוא כבר בא להתנצל והדברים נרגעו. אבל זה היה בדה מרקר ותרבות העבודה שם, לפחות באותם שנים, היתה טובה ונעימה ולא איפשרה התנהגויות כאלו. בסוף הכל מתחיל מלמעלה.
התחקיר שפורסם בשישי האחרון הוא פרי עבודה של חודשים. בזה אחר זה פנו למקום עוד ועוד עורכים וכותבים צעירים, אלו שמרוויחים משכורות נמוכות, שלא בקליקות הנכונות, שמרגישים שלא רואים אותם, ושספגו פגיעה נפשית ומקצועית קשה. 11 מהם עזבו לאורך הדרך, אחרים נמנעו מלעבוד שם מראש, אחרים ספגו רסיסי זעם.
בימים שחלפו מאז פרסומו הולך ומתברר כי מי שעבד במערכת מאקו ידע במה מדובר, כולל העורכים וההנהלה. מקרים נוספים ממשיכים להגיע. מאז יום שישי, במקביל להכאה על חטא פומבית בתגובה לתחקיר, נעשו ניסיונות לאתר את "המדליפים" ולהסיר מהרשתות החברתיות של העורכים, עובדים ועובדים לשעבר שנחשדים ככאלה.
הנהלת מאקו, שהפעילה לחצים עד רגע פרסום התחקיר כדי שנמתן אותו ואת חלקו של העורך ולדמן, טענה השבוע בשיחת זום מול עובדיה שלעורכת הופמן נעשה "שיימינג ברוטאלי". האמת היא הפוכה.
הופמן אינה קורבן שיימינג תקשורתי והיא לא בהכרח הסיפור העיקרי פה. היא והעובדים שתחתיה הם קורבן של הנהלה ומחלקת משאבי אנוש שכשלו בתפקידם, שלא שמו לעורכת גבולות אחרי התקרית הראשונה, ולא העבירה אותה מכל תפקיד ניהולי מיד לאחר שפתחה פרופיל פיקטיבי באתר היכרויות לעובדת שלה או תקריות אחרות. תמרורי האזהרה היו שם לכל אורך הדרך, אבל הנהלת מאקו ומחלקת משאבי האנוש שלה, החליטו להבליג או לטפל בצורה רפה (דוגמת ההצעה לעובדת שנפגעה "לבחור את העונש" של הופמן).
הופמן והעובדים שתחתיה הם קורבן של הנהלה ומחלקת משאבי אנוש שכשלו בתפקידם, שלא שמו לעורכת גבולות אחרי התקרית הראשונה
כמו במקרה של me too, גם התעמרויות בעבודה ובטח בתוך כלי התקשורת הגדולים והחזקים בארץ – שיודעים לחשוף ולבקר אך לא להסתכל על קנקנם – דורשות צעד קטן, זריקת אבן לשלולית העכורה שתייצר אדוות של חשיפה והצפה של הנושא. אתרים אחרים לא מיהרו לעשות ידיעות המשך לתחקיר או להדהד אותו. אולי כי הוא לא מעניין מספיק – ואולי כי פחדו כי הדבר יחזור אליהם כבומרנג כי גם להם יש מה להסתיר.
כאתר עצמאי קטן הנסמך על תמיכות הקוראים, נעשה הכל כדי לטפל בגל הפניות על מערכות יחסים דומות בכלי תקשורת ובמקומות עבודה אחרים שהגיע אלינו מאז שישי. בעזרתכם, נמשיך לחקור. אין לנו ברירה אחרת.
לפניות בנושא: [email protected]