מאיר שמגר, לוחם האצ"ל שגורש לאריתריאה, הפרקליט הצבאי הראשי, היועץ המשפטי לממשלה, שופט ונשיא בית המשפט העליון, זכאי שיקרא על שמו לא רחוב, לא כיכר, אלא חבל ארץ שלם – הידוע כשטחים המוחזקים, ונכון יותר יהודה ושומרון או הגדה המערבית. שמגריה יכול להיות שם מוצלח למדי.
מהלך חייו של מאיר שמגר היה כל כך מתוכנן כחץ שלוח למטרה, עד שאין אפשרות שלא להניח שהיתה זו התערבות ההשגחה העליונה. הדבר קרה במחנה המעצר באריתריאה, מאיר לוחם האצ"ל, יצא אל מחוץ למחנה כשבידו ספרו הבלוי של השופט אליעזר מלחי, ״המשפט המקובל האנגלי״, שכן כבר במחנה המעצר למד שמגר משפטים בהתכתבות. הוא חיפש מקום מבודד הרחק משאונם והלצותיהם של חבריו למחנה ולפתע ראה שיח קוצני עולה באש ולא נאכל.
מהאש נשמע קול הקורא לו "מאיר מאיר אל תרא, בוא ואראך את הארץ אשר אתן לך ואתה תיתן לבני עמך, ארץ שבה הדיכוי המוחלט מוגדר כשלטון החוק, ארץ שנתיניה חסרים כל זכות, בניהם נהרגים, אבותיהם מתעוררים השכם בבוקר לחפש עבודה, שבתיהם נהרסים, שבחוריהם מבלים את כל חייהם בבתי סוהר והיא נקראת שטח מוחזק בחסדי המשפט הבינלאומי והדמוקרטיה".
בני, לכך נועדת כשתהיה פרקליט צבאי ראשי. אגלה לך בחלום את הממשל והשיפוט שיחולו עליה ובלילות חסרי שינה כשתנוח ממלאכת יומך, תכתוב את הצו בדבר הוראות ביטחון שהוא חוקתה וחוקיה של הארץ המובטחת, צו שכל קצין בצה״ל יחזיק בציקלונו וכאשר תיכבש הארץ הזו במלחמת יוני 1967, מיד תיפרש על שולחנו של האלוף חיים הרצוג, המפקד הצבאי העליון של השטח הכבוש כך שכבר ביום השביעי לחודש השישי, תיכנס לתוקף. ואז אמנה אותך ליועמ״ש ותורה לפקודיך לא להתנגד לעתירות לבג״צ שיגיעו משמגריה, וכאשר בג״צ יהסס האם יש לו סמכות לדון בעתירות מחוץ לישראל, אמנה אותך לשופט עליון ותשב על כס השיפוט ויופיע בפנייך פישר קטן ושמו עו"ד פלדמן.
המפתח לעריצות דמוקרטית
זו היתה עתירה בעניין איחוד משפחות שתקרא עתירת אחמ"ש, האוסרת כניסת גבר שבעת הכיבוש שהה ברבת עמון לתחומי השטחים הכבושים להתאחד עם אשתו, איסור לא מטעמים ביטחוניים, אלא מטעמי דמוגרפיה, פן ירבו וישרצו וימלאו את הארץ. כשנגדו יטען איש פרקליטות כי אין סמכות לבית המשפט העליון לדון בעתירות מן השטחים – תלבין מכעס. אני ראיתי, איך הרעמת בקולך על איש הפרקליטות, מי הורה לכם לטעון כך, והרי בג"צ הוא המפתח לעריצות דמוקרטית לשלטון החוק בלב המאפליה, ותידום הפרקליטות, ותסכים כי יהיה בג״צ המפקח העליון על פעולות המפקד הצבאי.
את העתירה כמובן דחית ומצאת לכך סימוכין בספרו של שוורצנגר (לא איש השרירים) על משפט השטחים הכבושים וכאשר ניסיתי לדבר אל ליבך, להזכיר את צער אלמנת הקש הממתינה לבעלה ברמאללה, כתבת בסיום פסק הדין הקצר ״וכאשר יבוא השלום במהרה בימינו יבוא מזור לכל הנדכאים״. וידומו תושבי הארץ, ויברכו כל יום את עצמם איך הם מחזיקים את החולירע של כיבוש נאור יותר מחמישים שנה ואיש אינו פוצה פה, ודמעה רותחת אינה נושרת מעין.
כשניסיתי לדבר אל ליבך, להזכיר את צער אלמנת הקש הממתינה לבעלה ברמאללה, כתבת בסיום פסק הדין הקצר ״וכאשר יבוא השלום במהרה בימינו יבוא מזור לכל הנדכאים״
מאיר שמגר היה איש החוק והסדר, רבב לא דבק בו גם כאשר קבע כי אמנת ז׳נבה לא חלה על השטחים ואם היא חלה זה רק מכוח רצונו הטוב של שמגר, שהתיר הריסות בתים למרות הוראה מפורשת של האמנה. הוא קבע כי חוקיות ההתנחלויות היא לא שפיטה, שגירוש מן השטחים מותר, כי האמנה אסרה רק גירוש קבוצתי למרות שאמרה במפורש ״גירוש היחיד והרבים״.
הוא קבע שהעברת אוכלוסיית ארץ כובשת לשטחים הכבושים אסורה רק אם הועברו בכפייה ולכן לא חלה על התנחלויות. ולא הטית אוזן לטענה כי הקמת התנחלויות בהכרח תביא למשטר אפרטהייד והבאת אסמכתאות ממאמר שכתב משפטן סורי. כן, אני לא שכחתי כלום. אין פינה אחת במשטר הכזב החוקי של ישראל על שלושה מיליוני פלסטינים שלא נוצר בסנה הבוער מחוץ למחנה המעצר הבריטי באריתריאה שנגלה לשמגר.
ענק בין גמדים
אין מי שלא נפל ברשתו של איש הברזל. ענק בין גמדים, אביר חופש הביטוי בפסק דין עיתון הארץ וחברת החשמל, פסקי דין שלא משו מעורכי הדין זכויות אזרחניקים. ההופעה בפניו היתה יום חג לכל עורך דין. מרום קומתו היה משפיל מבטו לכל סוגייה זעירה שמצאה דרכה לבית המשפט העליון.
באותה עת טרם הקמתם של בתי המשפט המינהליים, הכל היה מתנקז לבית המשפט העליון ואם רצה המזל נדון בהרכב בראשות שמגר, ניצחת או הפסדת, אבל הרגשת שנגעת בקצה גלימתה של מלכות. לא בכדי יום לאחר פטירתו כתב מוטה קרמניצר, הספד מרגש על האיש שידע לשלב היטב בין שלטון החוק וערכים דמוקרטיים, האיש שראה במשפט חזות הכל.
שמגר היה אביר חופש הביטוי בפסק דין עיתון הארץ וחברת החשמל, פסקי דין שלא משו מעורכי הדין זכויות אזרחניקים. ההופעה בפניו היתה יום חג לכל עורך דין
מערכות משפט שונות מצמיחות אנשי ברזל מסוגו של שמגר: ההנס קלזנים של המשפט, ההולמסים, צאצאיו של ג'רמי בנתהאם. נזירים סגפניים העובדים את המשפט, משרתי המשפט בכל רמ"ח אבריהם. פניהם הנחושים, הלסת הקפוצה, כאילו עוצבו על ידי פסל אחד שעבד במקבת ובאיזמל פלדה. הכת הדומניקנית של המשפט. ידידי הטוב קובי שקלאר סיפר בפייסבוק, כיצד שאל אותו כסטודנט מגמגם, המהסס בין לימודי כלכלה ולימודי משפטים אליהם נמשך. בכח סדרת הטלויזיה ״פרקליטי l a למה ללמוד משפטים ולא הנדסה או מחשבים. והשיב לו הנשיא ״למד משפטים כי רק המשפט יכול לשנות את העולם״.
ואת העולם הוא שינה. אפילו אהבתו המוכחת לג׳אז, הוא עמד בראש פסטיבל הג׳אז באילת, הוסיפה לו סוד לא מפוענח. עד שהעולם כמעט זנח אותו, לפני כמה שנים ראיתי אותו בכנס הלשכה באילת, הוא ישב מבודד, לא מוכר על ידי עורכי הדין הצעירים. ״גש דבר איתו״, האיצה בי מיכל רובינשטיין אשתו השנייה, שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב. ניגשתי אליו עם בני שאול שהתלווה אלי לכנס. "עו״ד פלדמן״, אמר בקולו העמוק שצרידות שלטה בו. "זה הנכד?״ שאל. ״לא, הבן״ אמרתי. "ילמד משפטים?" שאל. "לא", אמרתי. "מוטב שכך". אמר ולא פירט.