נדמה שהשחיתות, בצע הכסף, הדקדנס, העסקאות האפלות והחשדות הפליליים הפכו להיות חלק אינטגרלי מהשלטון בישראל. התרגלנו. מזה עשורים שההנהגה הישראלית נגועה בפרשות פליליות נוראות. ראש ממשלה אחר ראש ממשלה, מצעד בלתי נגמר של שרים וחברי כנסת, הסתבכו בפלילים. במקום תעודות יושר, נראה שחשדות פליליים, כתבי אישום והרשעות הפכו כמעט לתנאי סף הכרחי למשרה ציבורית.
אנו נאלצים להתמודד עם מודלים מנהיגותיים שגוררים אותנו דרך מסדרונות לה"ב 433, חדרי החקירות ואולמות בית משפט לתהומות של ריקבון, שהולך ופושה ומעמיק ושולח גרורות לכל עבר. מי שאמורים היו להוות דוגמא אישית ליושר אישי וציבורי, מגדלור של נקיון כפיים, מצפן של אמת ויושרה, הסתבכו בפלילים עד לצווארם. צל של חשד שהיה גורם בעבר לפוליטיקאי להתפטר בבושת פנים או לקפוץ מהחלון, הפך לנורמה שגורה.
שרי אוצר, פנים, כלכלה, בריאות, עבודה ורווחה, חקלאות, תיירות, רב ראשי ואפילו נשיא המדינה הורשעו וישבו בכלא על עבירות שוחד, גניבה, הפרת אמונים ואונס. שר ביטחון היה חשוד ונחקר במשך שנים בתיק פלילי ענק, אך העדים במשפטו נעלמו או מתו בנסיבות מוזרות והתיק נסגר. אחד מראשי הממשלה שלנו, אריאל שרון, נחשד ונחקר בשלוש פרשות שחיתות שונות, ואחד מבניו נשלח לכלא. שמו של ראש הממשלה שהגיע אחריו, אהוד אולמרט, נקשר בשורה של פרשות פליליות, ובאחת מהן אף הורשע וישב בכלא.
אבל ראש הממשלה הנוכחי שלנו, שזו הקדנציה הרביעית לשלטונו, רץ כעת לקדנציה חמישית כששלושה תיקים פליליים תלויים נגדו, ובהם מקננים אישומים לכאורה בשוחד, מרמה והפרת אמונים. כתבי האישום האלה מגיעים אחרי אינסוף פרשות פליליות בהן היה מעורב, לכאורה, במשך 22 שנותיו בשירות הציבורי, ונסגרו או מוסמסו בנסיבות לא מוסברות.
אנומליה מופרעת
כעת נדמה שהכל מתמוטט וקורס בזה אחר זה, כמו ארמון מבוץ חלקלק. פתאום מתגלה כי נתניהו מעורב לכאורה בפרשה בטחונית חמורה, כשדחף בנחישות לרכש צוללות נושאות גרעין וכלי שיט במיליארדי אירו מחברת טיסנקרופ הגרמנית, חרף התנגדותה העזה של הצמרת הביטחונית, וזאת כשמקורביו ובני דודיו העשירים מאוד, שאחד מהם מעניק לו קיצבה כספית קבועה במשך שנים, והשני מספק לו שירותים משפטיים צמודים במשך שנים – מתווכים לכאורה באותה עיסקה או עושים לכאורה עסקים עם אותה חברה וגורפים ממנה סכומי עתק לכיסם.
בהמשך נחשף כי גם לנתניהו עצמו, שהפך למולטי מיליונר בינתים, היו מניות בחברת תוצרי פלדה שעשתה עסקים עם טיסנקרופ. מניות אותן מכר ב-16 מיליון שקל, כשהיה כבר ראש ממשלה מכהן במשך שנה ושבעה חודשים. כמו כן נחשף כי חלק מאותה עיסקת חבילה בטחונית מפוארת, כנראה כללה אישור לגרמניה למכור צוללות מתקדמות למצרים, מאחורי גבם של שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש המוסד ויתר בכירי השדרה הביטחונית. ועוד לא דיברנו על הפרסומים בעיתונות הזרה על כך שנתניהו כנראה הרוויח מעיסקאות בלתי חוקיות של בן דודו גם עם לוב, בתקופתו של הרודן קדאפי, ועל העובדה שמבקר המדינה הורה ליועמ"ש לבדוק חשד לדיווחים כוזבים שיטתיים של נתניהו, לכאורה, במשך שנים.
כל זה, כידוע, לא הפריע לנתניהו, החשוד המרכזי בסבך הפרשות הפליליות הללו, לרוץ שוב לכהונת ראש הממשלה, תפקיד החולש על כל מנגנוני אכיפת החוק, ממנה את כל מי שבסמכותם לחקור אותו ולהעמידו לדין, ואולי אף מעורב אפילו במנגנון חקיקת החוקים עצמם, כך שיוכל, אם יחפוץ בכך, להתאימם לצרכיו האישיים. אנומליה מופרעת שכזו לא ניתן היה לדמיין אפילו בסיוטים השחורים ביותר של הוגי הדמוקרטיה הישראלית, שלא דאגה מבעוד מועד למנוע את השחתתה מבפנים.
עצם זה שכל האמור לעיל לא הפריע לבוחריו להעניק לו את אמונם, לפחות בסקרים, ולתת לו לטפס בעמודת המנדטים, ולא עצר בעד שותפותיו הקואליציוניות מלהבטיח לו את תמיכתם ונאמנותם בהרכבת הממשלה העתידית – מעיד על השחתה עמוקה ויסודית של כל נורמה שלטונית וציבורית.
האם בוצת השחיתות הטובענית הזו תכסה על כולנו בעוד ימים ספורים? או שיש סיכוי עדיין למשוך בציציות ראשנו ולהיחלץ ממנה איכשהו? האם, ללא קשר לתוצאות בחירות, הסיאוב העמוק הזה, הבלתי נתפש במימדיו, הוא מצב הפיך, או שעברנו את נקודת האל-חזור?