דוח חריף של הסניגוריה הציבורית משרטט תמונת מצב של זליגת סמכויות וכלים מהמאבק בטרור אל תוך ההליך הפלילי, במסגרתם אמצעים שמטרתם מניעת אירוע טרור הופעלו כלפי נחשדים בכלל סוגי הפשיעה, כמו אמצעי מעקב טכנולוגיים ועלייה של מעצרי שווא.

מהדוח עולה כי המדינה העניקה לרשויות האכיפה כוח מופרז, בחסותו זינקו התלונות על אלימות משטרתית, גדלו מעצרי השווא, ונוצר משבר כליאתי חסר תקדים. ״לפתחה של הסניגוריה הציבורית הגיעו אנשים שפונו מבתיהם, אנשים שביצעו עבירות על רקע טראומה ופוסט-טראומה, וכן צעירים מעורערים ונעדרי מסגרת״, נכתב בפתחו של הדוח. 

ניתוח הסנגוריה מתחיל בשתי מגמות חקיקה שהתעצמו בשנה החולפת. הראשונה היא הרחבת סמכויות השיטור והאכיפה לצד זליגתם של מנגנונים קיצונים שנועדו למאבק בטרור אל המשפט הפלילי, והשנייה היא החמרה במדיניות הענישה ״תוך התעלמות מוחלטת ממשבר הכליאה החמור״, נכתב. זאת, במקביל לאוכלוסיות חדשות שנקלעות לפלילים בחסות המלחמה. על פי הדוח לקוחות הסנגוריה נזקקו בשנה החולפת לפתרונות שיקומיים לנוכח המלחמה, אשר לטענתם השפיעה במיוחד על האוכלוסיות החלשות בחברה. 

מנגנונים דרקוניים

הדוח נפתח במגמות חקיקה בתחום המשפט הפלילי, אשר סוקרו בהרחבה במקום הכי חם בגיהנום. ״מנגנונים דרקוניים״, ״צמצום שיקול דעת שיפוטי״, ו״מניעים פופוליסטים״ צוינו בהקשרי ״שטף יוזמות החקיקה הפרטיות״ שהוגשו מאז תחילת המלחמה, שרובן ככולן דורסות את זכויות היסוד של אזרחי ותושבי המדינה.

כך למשל במקרה של חוק הגנה על הציבור מפני ארגוני פשיעה, אשר הוגש כהצעת חוק פרטית ונקבע כהוראת שעה לשנתיים. החוק מאפשר ״הטלת הגבלות מרחיקות לכת על אדם, ללא תשתית ראייתית מספקת ובהסתמך על מידע מודיעיני בלבד״, כך על פי הסניגוריה. בין האיסורים נמנו איסור כניסה למקום או לאזור מסוים, איסור יציאה ממקום מגורים, איסור או מגבלה על יצירת קשר עם אדם או עם קבוצת אנשים ״בעלי מכנה משותף״, מגבלה על שימוש באינטרנט ועוד. 

הוועדה לביטחון לאומי תאשר חוק שיאפשר למשטרה לבצע מעקב המוני אחר אזרחים ללא פיקוח

״הטלת מגבלות מנהליות על אדם שהוא בחזקת חף מפשע – ללא תשתית ראייתית מספקת, ללא חשד סביר לביצוע עבירה פלילית ובהסתמך על מידע מודיעיני בלבד אודות חשש עתידי – עדיין מהווה לטעמנו פגיעה אנושה בזכות לחירות ולכבוד״, נכתב בדוח. 

עוד הצביעו בסניגוריה על הסדרת אמצעים טכנולוגיים פולשניים, כמו מערכת "עין הנץ" שאושרה לשימוש בינואר 2024. המערכת מאפשרת ״להתחקות או לבלוש אחר אדם, לבצע ניטור טכנולוגי של אזרחי המדינה, לאסוף ולשמור מידע רב אודותם ולהעבירו לגופים נוספים המוגדרים בחוק״, נכתב בדוח. ״זאת, כאשר אין כל חשד או זיקה לפעילות פלילית מצידם״. 

השרים אישרו: יקודם השימוש בתוכנות ריגול נגד אזרחים

הדוח הרחיב גם על הצעת חוק המשטרה (חדירה לחומר מחשב), שהוגש על ידי ח״כ צביקה פוגל (עוצמה יהודית). החוק יאפשר למשטרה להתקין רוגלות במכשירים סלולריים של אזרחים בלי הגבלה על היכולות הטכנולוגיות שלהן, לרבות שימוש במצלמה או במיקרופון, תיעוד הפרט וצדדים שלישיים, ושליפת מידע שנאגר במכשיר בעבר ובעתיד. 

״ראוי שהסדרת השימוש באמצעים אלו תיעשה בדרך של עבודת מטה מסודרת בשיתוף כלל הגורמים הרלוונטיים, ובהם הסניגוריה הציבורית״, נכתב בדוח. ״ככלל, ראוי שענינים רגישים ומורכבים ממן אלה יקודמו במסגרת הצעות חוק ממשלתיות״.

אינפלציית מעצרים

במקביל ליוזמות החקיקה מצביע הדוח על שימוש ״רחב היקף ומדאיג״ בסמכויות מעצר. 59.7 אחוז מהמעצרים בשנת 2023 לא הבשילו לכתבי אישום, ובשנת 2024 ייצגה הסניגוריה ב-26,386 הליכי מעצר לצרכי חקירה. ״נתח משמעותי מאותם עצורים שוחררו כבר בתוך 24 שעות, וברוב המוחלט של המקרים הם שוחררו על ידי בתי המשפט בתנאים שהיה בסמכות קצין ממונה לשחררם בהם". במקביל, מספר התלונות בתיקי הסנגוריה על אלימות משטרתית עלה מ-119 בשנת 2021, ל-316 בשנת 2024.

״השימוש שנעשה בישראל בסמכות המעצר היא רחבת היקף ומדאיגה״, נכתב בדוח. ״מנתוני משטרת ישראל שפורסמו לאחרונה עולה כי בשנת 2023 חל גידול של 7.96 אחוז בכמות המעצרים הכללית לעומת שנת 2022, אשר האמיר ל–52,256. בשנת 2023, 59.7 אחוז מהמעצרים שהחלו לצרכי חקירה לא הבשילו לכתבי אישום, וכשליש מבקשות המעצר עד תום הליכים בתיקי הסניגוריה מסתיימות בשחרור בתנאים״.

עוד מתאר הדוח "הרעה משמעותית במצב הכליאה בישראל", עם למעלה מ-23,30 כלואים בבתי המעצר ברחבי הארץ, הרבה מעל התקן הרשמי של 14,500. בשנה החולפת נוספו 2,300 אסירים לבתי הכלא בישראל, 61 אחוז מהם מוחזקים בשטח מחיה הנמוך מ-3 מ"ר לאדם, בניגוד לחוק. 

כ-4,800 כלואים מולנים שלא על גבי מיטות, מספר שעמד בתחילת 2024 על כ-3,000 אסירים. בנוסף לצפיפות, ביקורים במתקנים העלו ממצאים חמורים כגון "תנאים תברואתיים ירודים", "מחסור בציוד בסיסי לאסירים", ובמתקנים ביטחוניים אף "מחסור משמעותי במזון עד כדי דיווחים על רעב קיצוני" ו"היעדר טיפול רפואי בסיסי".

במקביל, הדוח מצביע על ירידה משמעותית בשיעור האסירים המשתחררים בשחרור מוקדם: בעוד שב-1990 שוחררו 63 אחוז מהאסירים, בשנת 2024 רק כ-16 אחוז מהאסירים בייצוג הסניגוריה זכו לשחרור מוקדם. ״הצוות סייע ללמעלה מ-50 מלקוחות הסניגוריה הציבורית בהגשת בקשות חנינה לקיצור מאסר, מחיקת רישום פלילי, ביטול קנסות, ביטול פסילת רישיון ועוד״. נכון למועד פרסום הדוח, 33 מהבקשות ממתינות להחלטה, 7 נדחו ו-10 נענו בחיוב.