פהמיה אלח'אלדי היא אישה בת 82, חולת אלצהיימר. היא לא יכולה ללכת לבד, להתלבש לבד או להתרחץ לבד. בנובמבר 2023 מצאו אותה חיילי צה"ל בבית ספר בשכונת זייתון, אליו התפנתה מביתה. הם הגדירו אותה "לוחמת בלתי חוקית" וכלאו אותה מאחורי סורג ובריח. במשך חודשיים היא הייתה עצורה. בלי לראות עורך דין, בלי לראות שופט, בלי שמישהו בשב"כ או בצבא כלל בוחן את עניינה. מנותקת מהעולם.

מאז ה-7 באוקטובר צה"ל עצר בעזה המוני פלסטינים. לשב"כ לא היו ראיות שהם עסקו בטרור או פעילים חמאס ולכן הם סווגו כ"לוחמים בלתי חוקיים המסכנים את ביטחון המדינה" – המצאה ישראלית-אמריקאית המאפשרת כליאה המונית של אזרחים משטח אויב. חוק הלב״חים (לוחמים בלתי חוקיים, ר״ח) שנחקק ב-2002 נועד לאפשר לצבא לעצור גם מי שאינם לוחמים בצבא או ארגון טרור, ונולד כתשובה לפסיקת בג"ץ שקבעה שלא ניתן להחזיק במעצר מינהלי אזרחים לבנוניים כקלפי מיקוח אלא רק כאשר הם מסוכנים לביטחון המדינה. בתחילת המלחמה יזמה הממשלה תיקון לחוק הדרקוני ממילא , במסגרתו מפקדים זוטרים יכלו להעלים אנשים מבלי שההחלטה תעמוד לביקורת כלשהי במשך עשרות ימים. לא מדובר באנשי נוח׳בה, שכליאתם נעשית במסלול אחר והם מוגדרים מחבלים ולא לוחמים בלתי חוקיים.

מאז הכניסה הקרקעית לעזה בצה"ל ובשב"כ משתמשים בחוק כדי לעצור אלפי פלסטינים שעל פי רוב פשוט היו במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון. כך גם במקרה של פהמיה אלחאלדי, שמעצרה התגלה לגמרי באקראי לעורכת דין ברופאים לזכויות אדם. הארגון הגיש בקשה לבקר אותה, אז הסתבר למנוע ממנה ייצוג משפטי. בעקבות העתירה, בצה"ל התעשתו והחליטו לאפשר את הביקור. יומיים לפני מועד הביקור, הם שחררו אותה לעזה. 

מאז פרצה המלחמה נעצרו ללא הבחנה אלפי אזרחים שלא קשורים לחמאס תחת התווית לוחמים בלתי חוקיים, בהם גם נשים וילדים. כ-250 מהם רופאים ופרמדיקים. לפי בדיקת המקום הכי חם בגיהנום, 43 אחוז מהם שוחררו, מרביתם לאחר חודשים ארוכים במתקני כליאה, כאשר נקבע באיחור רב כי הם אינם מסוכנים. על פי הנתונים שאספנו מאז ה-7 באוקטובר נעצרו 5,933 עזתים, מתוכם שוחררו ביוזמת צה״ל והשב"כ 2,549. במסגרת העסקה האחרונה לשחרור החטופים שנחתמה בינואר, שוחררו 1,050 פלסטינים נוספים שהוגדרו לב"חים. ישראל התחייבה אז לשחרר את כל הנשים והילדים מתחת לגיל 19 שלא היו מעורבים ב-7 באוקטובר. מאז נעצרו נשים וילדים נוספים.  

2,790 פלסטינים מעזה עצורים כיום בישראל, 660 מהם בשדה תימן, עופר ונפתלי. השאר במתקני שב"ס. מבין העצורים, כך על פי נתוני שב"ס נכון למרץ 2025, אחת מהם היא אישה, ארבעה קטינים בני 16-18. המעצרים הסיטונאיים והשחרורים ההמוניים מלמדים על פרקטיקה של מעצר חפים מפשע שמוחזקים כבני ערובה לצורך סחר עתידי בעסקאות חילופי חטופים/ אסירים.

***

את הנתונים על המעצרים והשחרורים שומר צה"ל קרוב לחזה. אלה נמסרים באופן חלקי לבג"ץ הדן כבר יותר משנה בחוקתיות של התיקון לחוק המאפשר את כליאת הלב"חים ללא הגבלת זמן. בתחילת המלחמה יזמה הממשלה תיקון חריג לחוק הדרקוני ממילא, שהגדיל את הקבועות הקבועות בו משמעותית ואפשר לכלוא פלסטינים למשך חודשיים וחצי – 75 ימים – ללא ביקורת פיקודית על ההחלטה, מבלי שהעצורים יבואו בפני בית המשפט, יפגשו עורך דין ומבלי שההחלטה תעמוד לביקורת שיפוטית. לא מדובר במחבלי נוח׳בה שאינם מוגדרים לוחמים בלתי חוקיים אלא מחבלים וכליאתם נעשית במסלול אחר.

החשש שמדובר במעצרי שווא לא זכה לביקורת עיתונאית. מעת לעת עיתונאי ימין אשר מדווחים על השחרורים ומציגים את הדברים כוויתור ללא תמורה על ״נכסים אסטרטגיים״ בזמן שהחטופים במנהרות  

לפי הגרסה הנוכחית של החוק שעברה ריכוכים מסיביים מאז פרצה המלחמה, קצין בדרגת רב-סרן יכול להחליט שפלסטיני הוא לב"ח ולכלוא אותו למשך חודש. במהלך התקופה איש לא בודק אם יש הצדקה להחזקתו, העיקר לכלוא אותו. החוק מאפשר להחזיק אותו במשך 45 ימים מבלי שיראה שופט. לאחר מכן יובא בפני מסך של טלפון נייד לשיחת וידאו עם שופט אשר יכול לאשר את המשך כליאתו למשך 180 יום וכל ארבעה חודשים להאריך אותם. הם מוחזקים שם בלי להבין בכלל מדוע. 

המנגנון דומה לזה של מעצר מינהלי, רק גרוע הרבה יותר. לא מדובר ״רק״ במעצר בלי ראיות, אלא שרבים מאלה שנעצרים מתארים חקירות כלליות וסתמיות המלמדות עד כמה שרירותיים המעצרים המתנהלים בשיטת מצליח. מי יודע, אולי אחד מהם ידע משהו. פעמים רבות הם נחשדו בפעילות לא חוקית כיוון שנעצרו באזורים שבהם הצבא נלחם בפעילי חמאס, בין היתר בתי חולים, בתי ספר של האו"ם או שכונות מגורים שננטשו. רופאים שנעצרו בבתי חולים סיפרו שנחקרו על טיפולים שהעניקו לחטופים, מאז הם מוחזקים כלואים כבר חודשים ארוכים. 

עד כה הפוקוס התקשורתי עסק בפלסטינים שמוחזקים עירומים, מכוסי עיניים, אזוקים 18 שעות ביממה. העדויות שיצאו משדה תימן חשפו התעללות שיטתית בעצורים שכוללת אלימות קשה, מכות חשמל ושיסוי על ידי כלבים. העינויים כללו גם חקירה ב"חדר דיסקו" – חדר חקירות עם אור חזק ומוזיקה בווליום גבוה כל היום בלי הפסקה. החשש שמדובר במעצרי שווא לא זכה לביקורת עיתונאית ואת הוואקום מילאו עיתונאי ימין שמעת לעת מדווחים על השחרורים כאילו מדינת ישראל מוותרת ללא תמורה על נכסים אסטרטגיים. במסגרת הלא נורמלי שהפך לנורמלי, כליאה המונית של פלסטינים ללא חשד קונקרטי, פשוט כי אנחנו יכולים, הפכה טריוויאלית לחלוטין. 

ד"ר יואל דונחין, רופא צבאי שגויס לטפל בשדה תימן, אמר לניו יורק טיימס שלא ברור מדוע רבים מהעצורים שבהם טיפל בכלל נעצרו, כשלדבריו לא סביר שהם היו מעורבים בלחימה. אחד מהם, סיפר, היה משותק, אחר סבל מעודף משקל חריף ונעצר במשקל של כ-300 ק״ג, אחר נשם מאז ילדותו דרך צינור שהוכנס לצווארו. "למה הביאו אותו? אני לא יודע", אמר ד"ר דונחין. "הם לוקחים את כולם״.

שופטי בג"ץ אדישים למעצרים הסיטונאים ולשאלה האם מדובר במעצרי שווא. הנתון היחיד שהטריד אותם היה משך הזמן שעובר עד שהכלואים רואים שופט, מתוך הנחה נאיבית ששופט יבחן האם המעצר מוצדק. עורכי דין וארגוני זכויות אדם מעידים שהדיונים בבית המשפט אורכים כדקה או שתיים

ד"ר ח.ג.ר, רופא שיניים העובד במרפאה פרטית וחיפש מקלט בבית חולים שיפא, שם נעצר, סיפר לרופאים לזכויות אדם שנחקר לראשונה אחרי 47 ימים.  ד"ר א.ש, קרדיולוג שנעצר בביה״ח נאצר, סיפר שנחקר פעם אחת בלבד מאז שנעצר בפברואר 2024, חקירה שנמשכה חמש דקות. הוא עדיין עצור. "שאלו אותי על ה-7 באוקטובר, מי האנשים שאני מכיר, מי ראיתי. שאלו על מקומות, על אנשים, על רכבים שהם לקחו", תיאר. 

ח.מ, סטודנט לסיעוד שנעצר בביה״ח כמאל עדואן תיאר אף הוא שנשאל איפה היה ב-7 באוקטובר. "אמרתי להם שישנתי ולא שאלו אותי על אף אחד או על אף ארגון", סיפר בעדות לרופאים לזכויות אדם. "שאלו אותי מה דעתי על ה-7 באוקטובר. לא היכו אותי בחקירה, ניסו לשכנע אותי לעבוד איתם. סירבתי". ד"ר נ.ט, ראש המחלקה הכירורגית בביה״ח נאצר תיאר: "הצבא חקר אותי רק בברקסאת (שדה תימן). שאלו אותי שאלות כלליות. מה השם שלי, לאן הלכתי ומאיפה באתי, שאלות פשוטות. שאלו אותי על חטופים. אני אישית לא ראיתי חטופים, אבל היו כאלה שהגיעו ועשו להם ניתוחים בבית חולים. כל חקירה נמשכה שתי דקות בכל פעם…. מאז פברואר (2024) לא שאלו אותי שום דבר". 

***

שופטי בג"ץ אדישים למעצרים הסיטונאים ולשאלה האם מדובר במעצרי שווא. הנתון היחיד שהטריד אותם בנוגע לחוק היה משך הזמן הרב שעובר עד שהכלואים רואים לראשונה שופט, מתוך הנחה נאיבית ששופט יבחן האם המעצר מוצדק. אלא שעורכי דין וארגוני זכויות אדם מעידים שהדיונים, המתנהלים בעיקר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ובדלתיים סגורות, אורכים דקה או שתיים. לא ככה נראים דיונים מעמיקים. מעטים הכלואים שזוכים לייצוג משפטי, אולי רק המקושרים שבהם, וגם זה לא עוזר להם. 

ד"ר ח'אלד אלסר, רופא מנתח בבית חולים נאצר שנעצר במרץ 2024, סיפר לאנשי רופאים לזכויות אדם: "ביום ה- 45 למעצר, הגיע אדם שהציג את עצמו כשופט. הוא אמר לי שאני שייך לארגון טרור ושאהיה במעצר לתקופה לא ידועה. אמרתי להם שלא הוצע לי שום ייעוץ משפטי או הגנה על מנת שיובהר מצבי המשפטי. השופט ענה לי שגזר הדין שקיבלתי הוא בגלל שעבדתי כרופא בבית החולים. השופט לבש חולצה כמו של השב"כ וישב במשרד". באוקטובר 2024, לאחר שבעה חודשים במעצר הוא שוחרר. 

"אין שקיפות, אין קריטריונים, ואנחנו לא יודעים איך מתקבלות ההחלטות על שחרור", אומר נאג'י עבאס, ראש מחלקת כלואים ב״רופאים לזכויות אדם״. "אפילו העצורים עצמם לא יודעים. רופא שאנחנו בקשר איתו שוחרר באוקטובר — מספר שהגיעו אליו בבוקר ואמרו לו: 'אתה משוחרר'. בלי הסבר או הצדקה"

רופאים נוספים שנעצרו והוגדרו כלוחמים בלתי חוקיים העידו שבבתי המשפט נאמר להם שאין נגדם כתב אישום ושהם ישתחררו רק בסוף המלחמה. כמו במעצר מינהלי, גם במעצר על פי חוק הלב״חים השופטים משמשים חותמת גומי שנועדה להכשיר את המעצר. עד כה לא ידוע על מקרה אחד שבו שוחרר עזתי שהוגדר לב״ח ושוחרר בהחלטת שופט. 

בכל זאת, כמעט מחצית מהכלואים שנעצרו השתחררו ביוזמת כוחות הביטחון. המדינה לא מספקת הסברים. "אין שקיפות, אין קריטריונים, ואנחנו לא יודעים איך מתקבלות ההחלטות על שחרור", אומר נאג'י עבאס, ראש מחלקת כלואים ברופאים לזכויות אדם. "אפילו העצורים עצמם לא יודעים. רופא שאנחנו בקשר איתו שוחרר באוקטובר — הוא מספר שפשוט הגיעו אליו בבוקר, קראו לו, ואמרו לו: 'אתה משוחרר'. בלי הסבר, בלי הצדקה".

המקרה המפורסם ביותר היה של מנהל בית החולים שיפא מוחמד אבו סלמיה ששוחרר ביולי 2024 אחרי שבעה חודשים במעצר, למרות טענות ששיפא שימש כמפקדה מרכזית של חמאס. בשב"כ הסבירו שאבו סלמיה שוחרר בשל מחסור במקומות כליאה. בשב"ס הכחישו והשחרור מוסגר כפדיחה. מאז, אומר עבאס, ישראל לא משחררת בפעימות אלא בטפטופים.

***

הביקורת על תנאי הכליאה במחנה הצבאי שדה תימן הביאה לשחרורים רבים, החל ממאי 2024. בשנה הראשונה של המלחמה החזיק צה"ל במתקן בתנאים לא אנושיים אלפי כלואים. תחקירים עיתונאיים ברחבי העולם על עינויים מצד חיילי צה"ל, לצד עתירה שהגישו ארגוני זכויות אדם לסגירת המתקן, הביאו את מערכת הביטחון לרוקן אותו מכלואים כמעט לחלוטין. 

באוגוסט אשתקד קיבלו שופטי בג"ץ עדכון כי במתקן מוחזקים רק 24 בני אדם, ביניהם אחד קטין. השופטים החליטו שהעתירה מיצתה את עצמה. מאז מחנה שדה תימן חזר לסורו וכיום מוחזקים בו מאות אנשים. שני מחנות נוספים ששימשו כמתקני כליאה של לב"חים, ענתות ועמיעד, נסגרו אף הם בשל עדויות על תנאי כליאה קשים. שדה תימן ומחנה עופר הם מתקני הכליאה העיקריים שבאחריות הצבא. בניגוד להצהרת המדינה בבג"ץ, לפיה שדה תימן ישמש מתקן מעצר זמני למיון כלואים, עצורים מוחזקים שם בתנאים אכזריים במשך תשעה חודשים ויותר. 

באחת מתגובותיה לבג"ץ ציינה המדינה כי 1,950 כלואים שוחררו לפני שראו שופט. כך שייתכן שהסיבה לשחרורים היא הקפדה פנימית של מערכת הביטחון על החוק, יותר מזו של השופטים, לצד המצוקה הקיימת במספר מקומות הכליאה. אפשרות שלישית שמסתמנת היא שהצבא לא מצליח להשתלט על מספרי העצורים ולא מנהל רישום מסודר של מי נעצר ומי לא. במוקד להגנת הפרט מדווחים על 400 עזתים שעל פי עדויות נעצרו על ידי כוחות הצבא אך צה"ל טוען ש"אין אינדיקציה למעצרם" ולמעשה בלעה אותם האדמה. גם עתירות לבג"ץ לא הואילו לקבלת מידע אודותם. 

בין העצורים הללו אפשר למצוא אב ובתו בת החמש שהצבא פרץ לביתם הממוקם מאחורי בית חולים שיפא. האם סיפרה למוקד להגנת הפרט שהחיילים הורו לה לעזוב את הבית ולעקור דרומה והבטיחו לטפל בבתה, בעלה נלקח לתחקור. שבועיים לאחר מכן גילתה שהבית הופצץ, אך לא אותרו בו גופות ועקבותיהם נעלמו. עדי ראיה סיפרו שראו את האב עצור בכלא קציעות, אבל בצה"ל מתעקשים שלא ידוע להם על כך. כל ניסיונות לברר מה עלה בגורלם עלה בתהו. ילדים, קשישים, חולים סופניים, אנשים שלא ברור מדוע נעצרו מלכתחילה – כולם פשוט נעלמו מעל פני האדמה. 

בנוגע לחלקם התברר בהליכים המשפטיים כי הם מתו במתקני המעצר בישראל. כך גם במקרה של מוניר אלפקעוי ובנו יאסין בן ה- 18, שהצבא השיב שאין אינדיקציה למעצרם. לאחר שהמוקד להגנת הפרט אסף ראיות ועדויות שהצבא עצר אותם, צה"ל שינה את תשובתו והשיב שהם אכן מוחזקים על ידי הצבא, אך מוחזקים מתים. בתגובה לעתירה בבג"ץ השיבה המדינה כי נפתחה חקירה לבירור נסיבות מותם. לדברי עבאס "היו מקרים של אנשים שהצבא אמר שהם עצורים, אולם כשעורכי דין הלכו לבקר אותם התברר שהם מתים". באחד המקרים טענה המדינה שאין אינדיקציה למעצרו של עזתי שאחרי שלושה חודשים הופיע יום אחד בביתו. רק אז התברר שהוא הוחזק בתוך הרצועה ולא בשטח ישראל. 

***

העתירה נגד חוק הלב"חים הביאה לקיצור משמעותי של הזמן שניתן להחזיק אדם שהוגדר לוחם בלתי חוקי במעצר מבלי שיזכה לייצוג ומשפטי ויבוא בפני שופט. בשני הדיונים שהתקיימו עד כה השופטים הביעו עמדה כי תיקוני החוק הם כורח המציאות שאיש לא יכול היה לצפות לנוכח ה-7 באוקטובר. "לא יכולה להיות מחלוקת שגם במצב של מלחמה יש גבולות", אמרה השופטת רונן בדיון במאי אשתקד. "ברור לכולנו שהתוצאה של להחזיר אותם היא תוצאה שהיא לא טובה". הודות לעתירה שהגישו ארגוני זכויות אדם גם נחשפים מעת לעת נתונים חלקיים על המעצרים והשחרורים ההמוניים. שמותיהם של העצורים, גילם, משך זמן מעצרם והאם מתקיימים עדיין הליכי חקירה בעניינם לא נחשפים. דובר צה"ל סירב לספק למקום הכי חם בגיהנום נתונים על מספר הנשים והילדים שמאז 7 באוקטובר נעצרו, שוחררו, או עדיין כלואים. 

---

במשך זמן רב סירבו בצה"ל להודות שעצרו את ד"ר חוסאם אבו-ספיה, מנהל בית החולים כמאל עדואן שהוגדר גם הוא לוחם בלתי חוקי. כך גם התאמצו בצה"ל להסתיר את מעצרו של אסעד נצאצרה, הפרמדיק היחיד ששרד את התקרית בה נהרגו 15 עובדי הסיוע על ידי כוח גולני. צה"ל מנע ממנו להיפגש עם עורך דין במשך כמעט חודש בשל הגדרתו כלב״ח. רק בעקבות עתירה של המוקד להגנת הפרט הוחלט לשחררו. 

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: במסגרת הלחימה בארגוני הטרור צה״ל ברצועת עזה אנשים לגביהם יש חשד סביר כי הם מעורבים בפעילות טרור. עצורים רלוונטיים נלקחים להמשך תשאול, סינון והחזקה במתקנים ייעודיים בשטח ישראל ומוחזקים בהם מכוח צווי כליאה בהתאם לדין. הנתון אותו מציגה הכתבת אינו מבוסס ולא משקף את המציאות. במקרים בהם אין הצדקה להמשך החזקה, האדם משוחרר בחזרה לרצועת עזה בהקדם האפשרי ובהתאם לנסיבות המבצעיות, לפי דין.