הפינוי בגבעת עמל הבוקר הוא בסך הכל תזכורת. חשבתם שיש פה דמוקרטיה, שוויון בפני החוק וכל הקשקושים יפי הנפש ומצועפי המבט שלכם. תחשבו שוב.  

בשבוע האחרון קצת קשה למחוק לפעילים חברתיים את החיוך מהפנים: פה חשיפה של פרשיית שחיתות גדולה, שם מהלך של הרשות להגבלים עסקיים נגד מונופול הגז, פה הרשעה של ראש רשות מושחת, שם חקירה של רשות ניירות ערך של פרשיית שוחד. זה כמעט נשמע כמו ניקוי אורוות. תיכף תיכף, חברים, תהיה כאן מדינה מתוקנת.                          

צילומים: יואל הרצברג

ואז, בשקט בשקט, לפני שתזרח השמש, שוב חוזרים כמה מאות יס"מניקים, נציגי אימפריית ההון כוזהינוף-תשובה בחסות ובשיתוף עיריית תל אביב ומדינת ישראל הלא מתנצלת. הם מפילים קירות, מפנים מדרכם אנשים כאילו היו בובות, מרסקים דלתות, מנופפים באלות, לפעמים גם פוגעים – ולבסוף מכניסים את כלי המשחית שיהרסו את הבתים ויפנו עוד כמה הפרעות בדרך לקופת המיליארדים שתיבנה על אדמת גבעת עמל בלי להתנצל.

והשלל גדול כל כך, שאיש מכוחות אימפריית ההון והמוניציפליה והממלכה כבר לא עוצר לרגע ושואל את עצמו שאלות לגבי צדק והגינות. אלה, כמו הג'מוסים שאיכלסו את גבעת עמל עד לפני שבעים ושמונים שנה, נרמסו תחת גלגלי הקדמה, נהדפו הרחק הרחק עד שנשכחו והיו כלא היו. "הבטחה שלטונית", "דיור ב.פ", "ברי רשות בקרקע", "דיור חלופי" – כל המילים האלה הצהיבו על דפיהן ואז קמלו והתפוררו ועתה כאילו לא היו מעולם.

אם תרצו, השבוע האחרון והנצחונות המקומיים במאבק נגד השחיתות רק חיזקו את גישת ההון והשלטון, שמוטב לפנות ולרסק ולטהר ולא להתנצל כבר עכשיו, שהרי ממילא אי אפשר יהיה להשיב את הגלגל לאחור.

אש ותמרות עשן. הפינוי לפנות בוקר

פעם היה סיפור במשק הישראלי על הערכת שווי מופרכת של קרקעות באזור עתלית, שהיו בבעלות חברה שכונתה "תעשיות מלח". על בסיס הערכת השווי הקיקיונית הזו היה מי שהשתלט על בנק הפועלים ואחר כך גם על איי.די.בי. והכל בזכות ההבנה שאת הנעשה אין להשיב ואין להתנצל על העניין חלילה. שנים זעקו הקולות שמדובר בבדיחה, הניפוח, בפעולה לא חוקית. אבל מה זה משנה כשהבנק והתאגיד כבר עוברים ידיים, וכשהמיליונים עושים את דרכם לכיסי היזמים הממולחים?

את ההתיישבות בגבעת עמל, יודע כל יזם שיודע משהו על תעשיית ההון המקומית, יש למחוק כאן ועכשיו בלי התנצלויות. בעוד חודש, בעוד שנה, בעוד עשור, יישלפו הניירות ויקומו המנהיגים ויקימו זעקה. "איך זה קרה?" "איך זה יכול היה לקרות?" אבל כל זה כבר לא ישנה דבר. היישוב יהיה כבר זיכרון ישן, שנדרס תחת מגדלים נוצצים. התמורה תתחלק בין היזם שאחראי לחלק ניכר מיוקר המחיה בארץ לבין יזם אחר שמסביר בהקלטות איך לגבות חוב לבין הרשות המקומית שכבר מזמן ויתרה על תושביה בתמורה לגישה למועדון ההון ואינה מתנצלת על כך חלילה.

בקרוב, תיכף תיכף, יושלם המהלך. תרוסק ההתנגדות ותיסלל הדרך למיליארדים. היזמים למדו משהו מהשבוע הנפלא של שלטון החוק. צריך להיפטר כאן ועכשיו מההתיישבות, מהטרדה, מהאנשים האלה שצועקים ובוכים ומייללים כאילו יש להם זכות לדיון הוגן. מהר מהר, לפני ששלטון החוק יתעורר שוב.

ובלי להתנצל.

פינוי גבעת עמל נגמר תוך פחות משעתיים – דיווחים ווידאו מהשטח

שטח סטרילי. כוחות המשטרה אחרי הפינוי