"מה באמת קרה בדיר יאסין?" כך קראו לערב העיון שערכה הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת בר אילן. האירוע הוא לרגל צאת ספרו של פרופ' אליעזר טאובר "דיר יאסין: סוף המיתוס".

"העולם הדתי לא חי בשלום עם העולם הפוסט מודרני" אמר פרופ' אליהו עסיס, דיקן הפקולטה, בדברי הפתיחה שלו, וחזר שוב ושוב על המילה אמת. לטענתו תרומתו של פרופ' טאובר לאותה אמת היא אדירה שכן הוא נכנס לנושא טעון פוליטית אשר "התחיל עם אינטרסים פוליטיים שקיבעו נרטיבים", ובאמצעות חשיפה של אלפי עובדות ומסמכים עשה שירות נהדר בעבורה. "אנחנו אנשי אקדמיה ומקדשים את האמת", חזר על המסר.

יחד עם זה, קשה שלא לקבוע שהאופן שבו נבנה ערב העיון חושף כי חתירה אל אמת אקדמית לא בהכרח התקיימה שם, אלא יותר חתירה לבניית נרטיב שיעלה בקנה אחד עם השקפה פוליטית המקעקעת את זכות הפלשתינים למדינה. "אם דיר יאסין מאפיין כפר ערבי בתקופה ההיא (קום המדינה – ר"ע) אז אין פה מאבק בין קהילתי בארץ ישראל. יש קהילה של יהודים והמון כפרים נפרדים שכל אחד חי לעצמו. לא היו פלסטינים אלא דיר יאסינים שכל אחד חי לעצמו. העולם של תושבי כל כפר נגמר בגבולות הכפר עצמו". דברים אלו, מודה טאובר, לא נכתבו בספר, אך הוא מצהיר עליהם כעל תובנה גדולה וחשובה שהתגבשה אצלו בעקבות הכתיבה.

הכפר דיר יאסין, זמן קצר לאחר שנכבש

ב-9 בספטמבר 1948 נכנסו לוחמי אצ"ל ולח"י אל הכפר דיר יאסין המצוי כמה קילומטרים מהקסטל (במקום בו נמצא אזור התעשיה של גבעת שאול בירושלים, בימינו) וזאת במסגרת מבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים. המטרה הייתה לכבוש את הכפר ולפנות אותו מתושבים.

אלא שמהלך העניינים התפתח לכדי קרב קשה במהלכו נהרגו כ-110 תושבים. גורמים ביישוב היהודי ובחברה הערבית טענו שבמקום התרחש טבח מזוויע. 70 שנה אחרי, עדיין ניטש ויכוח סוער בחברה הישראלית על שהתרחש בדיר יאסין. ד"ר מאיר פעיל, שהיה בזמנו ממונה בשירות הידיעות של ההגנה, טען שהתבצע שם רצע אכזרי. ההיסטוריון בני מוריס טען אף הוא כי בכפר בוצע רצח של אזרחים בלתי חמושים, לרבות נשים וטף, אונס והשחתת גופות. הבימאית נטע שושני מציגה עשרות עדויות לטבח בסרטה "נולד בדיר יאסין" ובהן גופה שנמצאה קשורה וחרוכה לגזע עץ, אישה שערפו את ראשה וראיונות עומק עם כמה מבין משתתפי הפעולה הטוענים כי אכן בוצע טבח. לעומתם של אלו, ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין ויהודה לפידות איש האצ"ל וממפקדי הפעולה טוענים כי כל ההרוגים הערבים נהרגו תוך כדי קרב וכי הטבח הוא מיתוס. אל עמדתם זו מצטרף גם ספרו של פרופ' טאובר.

הערבים הם ברברים

הוויכוח בין החוקרים, אם כן, אינו חדש, אלא שהאופן שבו תוכנן ערב העיון לספרו של טאובר הוכיח כי יותר משרצה לתת ביטוי לממצאיו האקדמיים הוא ביקש להטמיע  בקרב הקהל, שהיה מורכב רובו ככולו מגברים חובשי כיפות, נרטיב מובנה. ההרצאה הפותחת הייתה של פרופ' מרדכי קידר, גם הוא מאוניברסיטת בר אילן, והיא נועדה לטעון אודות ברבריות מובנית בתרבות הערבית. נושא ההרצאה היה "הטבח בתרבות המזרח התיכון".

"האחר הוא האויב בהגדרה המזרח תיכונית", אמר קידר. "השחיטה מאפשרת לערבי במדבר את חיסול האויב באופן טוטאלי". לטענתו, תרבות השחיטה חדרה אל תרבות האסלאם שנכשלה בהתמודדות עמה. על מנת לזעזע את הקהל הראה קידר סרטון מערוץ מצרי שבו מצולמת הכנה להוצאה להורג באמצעות עריפת ראש. הרצאתו של פרופ' יואב גלבר מהמרכז הבינתחומי בהרצליה עסקה באופן שבו הערבים ביקשו לנצל את דיר יאסין לצרכי תעמולה. הרצאה נוספת של פרופ' מרטין קרמר ממרכז שלם עסקה בהפרחת הטענה כי היה טבח בכיבוש לוד. פרופ' קרמר קבל על כך כי מעשי טבח "מתגלים" כל הזמן ועל כך ש"הישראלים עצמם מזינים את תעשיית מעשי הטבח ככלי לקדם קריירה אקדמית".

כ', סטודנט לשעבר מאוניברסיטת בר אילן, שנכח באירוע טען כי ערב העיון לא כלל זמן לשאלות ודיון. "הרצאה ניתנה אחר הרצאה כשבאמצע הפסקה לשתייה וכיבוד. אך שום שאלות לא נאספו מהקהל. האווירה לא הייתה אקדמית אלא אווירה של מדורת שבט. הכול הנהנו לדבריהם של המרצים".

כרוז שפרסם האצ"ל לאחר שהתפרסמו עדויות על טבח בדיר יאסין

אין אומה פלסטינית?

בסיום הרצאתו מציין פרופ' טאובר כי להנהגה הפלשתינית היה אינטרס ליצור את מיתוס הטבח כדי שארצות ערב יבואו לעזרתם. אלא שהבעיה, לטענתו, הייתה שערביי ישראל היו הראשונים שהאמינו להנהגה והחלו לברוח מכפריהם.

טאובר אמר שהגיעו לידיו ראיונות שעשתה הרשות הפלשתינית בסוף שנות ה-90 עם פליטים שיצאו מכפרים וערים בכל רחבי הארץ. אלו התוודו כי מקרה דיר יאסין גרם להם לברוח. טאובר רואה בכך הוכחה ליצירת מיתוס דיר יאסין, שכן ההנהגה הפלשתינית הייתה צריכה להצדיק את בריחתם של הערבים ואת חוסר נכונותם  להילחם. "זה נשמע דבר מופלא. אומה שלימה מתפוגגת, בורחת מהארץ. מה קורה? למה לא נלחמים?" שואל פרופ' טאובר.  לדבריו, הממסד הפלשתיני אחראי על האסון כשטבע בערביי ישראל פחד שקרי מפני טבח וגרם להם לברוח ולנטוש את אדמותיהם. הוא מצטט חוקר פלשתיני, מבלי לציין את שמו, שאמר לו: "הישראלים נקיים מאשמה ואנחנו על הדרך הפסדנו את האדמות שלנו?"

מחבר הספר, פרופ' אליעזר טאובר. צילום: אונ' בר אילן

לא ברור כיצד מסיק טאובר מראיונותיהם של הפלשתינים את המסקנה כי הטבח בדיר יאסין היה בגדר שמועה בלבד שהפיצה ההנהגה הפלשתינית. דבר נוסף, אם בתחילת דבריו הוא טען שכל כפר חי את חייו לעצמו ולא ראה דבר מחוץ לגבולותיו לא ברור כיצד התקיימה מה שהוא מכנה "הנהגה פלשתינית", וכיצד אנשי הכפרים השונים, שקו האופק שלהם הסתיים לדבריו בגבולות הכפר, הקשיבו לה והאמינו לה עד כדי נכונות לנטישת אדמותיהם. ניתן היה להפנות לפרופ' טאובר שאלות אלו, אבל, כאמור, באקדמיה של בר אילן כנראה לא נהוג להקשות בשאלות.

דובר אוניברסיטת בר אילן מסר בתגובה: "צר לי לקלקל סיפור טוב באמצעות עובדות. איש לא ביקש להציג שאלות ולכן גם לא נמנעה הצגת שאלות. הכינוס היה לכבוד צאת ספרו של פרופ' טאובר ששולל את מיתוס הטבח בדיר יאסין".