אמיר גדידיאן

אמיר גדידיאן רשתי, בן 35 בעת מותו, היה מתמודד נפש מדרום תל אביב. הוא התמודד עם סכיזופרניה בעשור שלפני מותו והיה מוכר בביטוח הלאומי עם מאה אחוזי נכות. לפי בני משפחתו רוב הזמן היה מאוזן, קיבל זריקה כל שבועיים, גידל את שבעת ילדיו ועבד לעתים במאפייה בשכונה. אשתו סיון הייתה בחודש השמיני להריון עם ילדם השמיני כשמת. גיסו אהרן בן-אל ביטון אמר עליו: ״אף פעם לא ראיתי אותו אלים כלפי אנשים.״

בערב המימונה נכנס גדידיאן להתקף פסיכוטי. אשתו הזעיקה את מד״א, שלפי הנוהל הזמינו את המשטרה. הפסיכיאטר המחוזי אישר לאשפזו בכפייה, והנוכחים המתינו לצוות שיגיע לאשפז אותו. שני שוטרים שהגיעו למקום, הסייר לירן ישכרוב והמתנדב יעקב ברלין, הסלימו את הסיטואציה. אחרי שגדידיאן השליך סיגריה בוערת לכיוון אחד מהם, הם הפילו אותו לקרקע ואזקו את ידיו ורגליו. ברלין התיישב על גבו התחתון ונשאר שם דקות ארוכות, גם כשגדידיאן זעק שהוא נחנק, גם כשהשתין על עצמו וגם אחרי שאיש מד״א העיר ש״הוא לא איתנו״. מותו נקבע באיכילוב באותו הלילה.

חוות הדעת של המכון הלאומי לרפואה משפטית, שנכתבה בידי ד״ר מאיה פורמן, קבעה שמותו נגרם ככל הנראה מחנק. פורמן ציינה שלא ניתן לקבוע בוודאות את סיבת המוות, אך שממצאי הנתיחה יחד עם העדויות ״מעלים אפשרות״ של מוות מחנק, ושהתנוחה שבה הושם, שכוב על הבטן כשידיו אזוקות מאחורי גבו, מחזקת את האבחנה של ״תשניק תנוחתי״. חוות הדעת התייחסה גם לישיבה הממושכת של השוטר על גבו, אך ציינה ש״אין אפשרות להעריך את הלחץ שהופעל על גופו של המנוח״.

חנק שנגרם מהתנוחה שבה אדם מוחזק, ולא מלחיצה ישירה על צוואר. בחוות הדעת הפתולוגית הוסבר כי ״ישיבה על הגב התחתון של אדם ששוכב על הקרקע עלולה להפעיל לחץ על הסרעפת עד כדי הגבלה של תנועת הנשימה״. המכון קבע שעצם התנוחה, ריתוק לקרקע על הבטן עם ידיים אזוקות מאחורי הגב, הייתה יכולה לבדה להוביל לחנק.

מח״ש קבעה שהשוטרים ״נקטו בכוח סביר בנסיבות העניין״, ושמאחר שחוות הדעת ייחסה את המוות לתנוחה, הם לא יכלו לצפות שריתוקו לרצפה יוביל למותו. לגבי ברלין נכתב שהוא ״רכן מעל פלג גופו התחתון ונמנע מהטלת מלוא כובד משקלו״. מח״ש הוסיפה שצוות מד״א שנכח במקום לא הבחין בבעיה קלינית ולא ציפה להידרדרות, ולכן מדובר במוות בלתי צפוי. בדיקת המקום הכי חם בגיהנום העלתה שהתיק נסגר מבלי שחוקרי מח״ש צפו בסרטונים, ושמסמך שהעבירה פרקליטת מח״ש למכון הפתולוגי כלל אמירות שהתיעוד מפריך.

שני השוטרים המשיכו בתפקידם למחרת האירוע ובמשך כל תקופת החקירה. הם זומנו לחקירה רק בפברואר 2023, כמעט שנתיים אחרי האירוע, ונחקרו באותו יום. המתנדב יעקב ברלין נחקר באזהרה בחשד לגרימת מוות ברשלנות, והתיק נגדו נסגר כשלושה חודשים אחר כך. השוטר לירן ישכרוב, הבכיר בזירה, לא נחקר באזהרה כלל. ביולי 2023 חשף המקום הכי חם בגיהנום שברלין קיבל מהמשטרה תעודת הוקרה והערכה ״על תרומתך האישית ועל השקעתך המקצועית״.

המשפחה, האלמנה סיון גדידיאן ושמונת ילדיה, הגישה תביעת נזיקין על יותר מ-2.5 מיליון שקל לבית המשפט המחוזי בירושלים. בהמשך הורחבה התביעה וכללה גם את שני השוטרים, את מד״א ואת הפרמדיקית הבכירה. ערר שהגישה המשפחה על סגירת התיק הפלילי נדחה בספטמבר 2024. הפרקליטות ביקשה לעכב את תביעת הפיצויים עד להחלטה בערר, ובדצמבר 2024 נחשף שהזמינה חוות דעת פתולוגית פרטית מפרופ׳ יהודה היס בעלות של כ-10,000 שקל, לצורך התגוננות מפני התביעה.

לפי דוח מבקר המדינה ממאי 2023, ב-2021 החליטה מח״ש על הגשת כתב אישום בכאחוז אחד מהמקרים, 68 תיקים, וב-21 תיקים נחתמו הסדרים מותנים. המבקר לא הפריד את הנתון לפי חומרת העבירה. בדוח מח״ש עצמה נמסר שרק שני אחוזים מכ-2,950 תלונות הגיעו לכדי כתבי אישום, ושבשבעים אחוז מהם הושגה הרשעה. באותה שנה סגרה מח״ש 2,930 תיקים, 55 אחוז מהתיקים שנפתחו, בלי להעביר את עניינם לשום גורם במשטרה.

צוותים רב-מקצועיים שאמורים להגיע לזירת אירוע שמערב אדם במשבר נפשי, ולכלול גורמים מתחום בריאות הנפש כמו פסיכיאטר ופסיכולוג, עובדים סוציאליים וגורמי שיטור. תפקידם להעריך את מצבו של האדם, לתווך בינו לבין גורמי האכיפה ולמנוע הידרדרות. הקמתם הייתה ההמלצה המרכזית של הוועדה הבין-משרדית שמסקנותיה פורסמו בפברואר 2021. נכון לסיקור הם לא הוקמו ואין תאריך יעד להקמתם. ״הפתרון חייב להיות הקמת צוותי המשבר. זה יציל חיים״, אמר נתי לגמי מהסניגוריה הציבורית.