בפיקוד העורף דורשים מהציבור להפגין "חוסן". כלומר, אנו נדרשים לשמור על איפוק ושליטה גם כאשר אנחנו בסכנת חיים. נכון יותר לומר שאנו נדרשים להפגין חיבה למשחקים מסוכנים. קולות נגד המלחמה התורנית כמעט ולא נשמעים. ההפגנות נגד נתניהו גוועות לאטן ויחד איתן אפשר להספיד את תנועת המחאה נגדו. גם יו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד, יישר קו עם נתניהו. במקום שיזכיר לציבור שכבר שנתיים וחצי נתניהו נכשל לספק לעם ישראל את שקט וביטחון שהם כה כמהים לו, ושמדיניות החיסולים לא מוכיחה את עצמה, הוא מצטרף לשטיפת מוח.
בהתחלה הבטיח נתניהו שתכף נכריע את חמאס. ואז את חיזבאללה וכמובן, את איראן. נגד כל אחת מהן מדובר ב"מערכה גורלית שתבטיח את קיומנו ועתידנו". והופ, תשעה חודשים אחרי שהנחתנו על האיראנים "מכה אנושה", נדרשת עוד אחת. הפעם כדי לחסל את חמינאי, או שמא יוזמה הומינטרית להציל את העם האיראני ממשטרו. אז מה אם אחרי חיסול סינוואר, חמאס רק הולך ומתעצם. אז מה אם אחרי חיסול נסראללה, חיזבאללה עדיין מרשה לעצמה לירות לעבר ישראל ומצטרפת לחגיגה. והנה, גם אחרי חיסול חמינאי, איראן יורה לעבר ישראל טילים קטלניים ברמת דיוק מפחידה. לא מן הנמנע שבעוד כמה חודשים יגידו לנו שצריך לצאת לעוד סבב, הפעם כדי לחסל את היורש של חמינאי. גם אז יגידו שמדובר ב"מנע" וב"הכרעה גורלית".
הטירוף נורמל
לפני שמונה חודשים, במתקפת האין ברירה הקודמת נגד איראן, הייתי בחודש התשיעי להריוני. ברחתי עם בן זוגי ובני הפעוט לירושלים, איפה שיש פחות אזעקות ופחות פגיעות. זה נגמר בלידה לפני הזמן בקומה מינוס שתיים של הדסה הר הצופים. ניסיתי להתרכז בתינוקת הרכה שנולדה שלי ובהתחדשות שהיא מביאה לחיי. במקום זה התמלאתי פחד ואשמה מהמציאות שהיא נולדה אליה ושישראל היא לא מקום לגדל בו ילדים. זה בדיוק מה שחשבתי ב- 7 באוקטובר, כשבני הבכור חגג יום הולדת שנה. מאז הטירוף נורמל. הנפש הדחיקה והלב סירב להאמין. הפתרון היה לשרוד ולא לחשוב.
ארבעה ימים אחרי שנולדה בתי, בישרו נתניהו וטראמפ על הניצחון המוחלט באיראן ועל שחר של יום חדש. למרות שכבר התרגלנו לשקרים, סירבנו להאמין וביום שבת האחרון, הלב של כולנו נפל. לטראמפ ונתניהו אין כל בשורה. זאת רק מדיניות סבבים חדשה.
החיים בישראל הם רולטה רוסית. הטילים האיראנים פועלים לפי כללים שלא הכרנו. גם אם נציית ונשמור על כללים, נרוץ למקלט או לממ"ד, אין כל ערובה שנשאר בחיים. כשממשלת נתניהו פתחה במערכה הנוכחית מול איראן, היא החליטה להמר על חייהם של מיליוני ישראלים. כמה ישרדו זה כבר משחק של מספרים. החיים שלנו בעיניו של נתניהו הם רנדומליים לחלוטין, סאגה בלתי נגמרת של חוסר אונים. זה נוח לו, כי כך הוא נבחר מחדש.
שיחה על זה post