תקציר הכתבה ב-101 מילים
יועצת נגישות שביקרה בדירת עמידר למשפחה ערבית עם ילדה נכה, נתקלה בגזענות בוטה: נציג עמידר שאל אם מדובר ב"בני דודים", ובכניסה לבניין חיכו כתובות נאצה ואשפה. אב המשפחה הביע חשש עמוק לשלום ילדיו וטען שזוהי גזענות חסרת תקדים עבור ירושלמים כמותם.
המקרה מצטרף להתנגדות רחבה לשילוב דיירי דיור ציבורי, במיוחד ערבים, בשכונות יוקרתיות בירושלים. דאגה מפערים תרבותיים וירידת ערך נכסים הובעה גם בוועדת הכנסת.
דוח מבקר המדינה חושף אפליה מבנית במלאי הדיור הציבורי, המצמצם את זכאותם של ערבים לדירות. מסלולי סיוע חלופיים בשכר דירה אינם שוויוניים ואינם מספקים מענה הולם, ומאלצים זכאים לוותר על זכויותיהם ולהתמודד עם עוינות או ניתוק קהילתי.
בתחילת חודש פברואר הגיעה ד' (שם בדוי), העוסקת בהנגשת דירות לבעלי מוגבלויות, לשכונה בירושלים כדי לבחון התאמות נדרשות בדירה של חברת עמידר. הדירה יועדה למשפחה הזכאית לדיור ציבורי, אשר נזקקת לדיור מונגש בשל העובדה שבתם משותקת ומתניידת בכיסא גלגלים.
לדבריה, נציג עמידר שליווה אותה – עמו לא עבדה בעבר – שאל אותה האם מדובר במשפחה של "בני דודים", והוסיף כי "זו יכולה להיות בעיה", שכן דיירים אינם מעוניינים לרוב בכניסת משפחה ערבייה לבניין.
ד' הופתעה מהשאלה. היא לא הבינה מה זה רלוונטי אך כשהגיעו לבניין התמונה התבהרה: שקי אשפה קרועים נערמו בפתח הדירה, והזבל פוזר לכל עבר וחסם את הכניסה, על הדלת נתלו דגלי ישראל ועל הקירות נתלו שלטי נאצה: "ערבי שייכנס לגור כאן יסבול מיחס עוין ויצטער על הרגע שהסכים".
שקי אשפה קרועים נערמו בפתח הדירה, והזבל פוזר לכל עבר וחסם את הכניסה, על הדלת נתלו דגלי ישראל ועל הקירות נתלו שלטי נאצה: "ערבי שייכנס לגור כאן יסבול מיחס עוין ויצטער על הרגע שהסכים".
נציג עמידר טען באוזניה כי לא מדובר בתופעה נדירה, וציין כי אין זה מעניינו לפנות למשטרה, אך הבטיח לעדכן את החברה. הוא סיפר כי נתקל בעבר במקרים דומים, כולל סתימת מנעולים באמצעות דבק בדירות בעלות פוטנציאל לאכלוס על ידי דיירים ערבים. ד' מספרת כי שאלה את הנציג כיצד ידעו דיירי הבניין על זהות המשפחה המיועדת, והוא השיב כי אינו קשור לכך ולא ידע באיזו דירה מדובר.
"אני מפחד על הילדים"
הדירה שיועדה למשפחה ממוקמת ברחוב ראשי בשכונת מורדות ארנונה בירושלים. מדובר בשכונת מגורים חדשה הנמצאת בשלבי אכלוס ופיתוח תשתיות מתקדמים, הממוקמת בין שכונת ארנונה הוותיקה ממערב, תלפיות ממזרח, קיבוץ רמת רחל מדרום ושכונת צור באהר הפלסטינית מצפון. באזור נרכשו על פי ד' לפחות שתי דירות נוספות אותן בחנה, אשר לא יועדו למשפחה ערבית, ושם לדבריה לא נתקלה במסרים גזעניים או עוינים.
"יש לי ילדה משותקת, עם בלוני חמצן בבית. יש לי ארבעה ילדים ואני מטפל בה כל הזמן", אמר ב', אב המשפחה, בשיחה עם המקום הכי חם בגיהנום. "קיבלנו אישור לדירה בקומה ראשונה, עם מעלית, שתתאים לציוד הרפואי של הילדה. בתחילת החודש הגעתי לראות את הבית ולא היה בלגן. הוא נראה מתאים לנו, לילדה ולציוד שלה וחתמתי על חוזה. היינו צריכים רק לחכות לאישור רפואי ולבדוק אם נדרשים דברים קטנים נוספים כמו שקעים למכשירים ולבלונים". לדבריו, רק לאחר הביקור הרפואי ותיעוד הממצאים בכניסה לבניין הבין את ממדי הבעיה. "לא חשבתי שיש דבר כזה. אנחנו לא 'שטחים', אנחנו ירושלמים, הילדים שלי לומדים פה. לא ראיתי גזענות כזאת". מאז, הוא מעיד, הפחד מנהל את המשפחה.
"אני מפחד על הילדים שלי. גם אשתי מפחדת. לא אזרוק אותם למצב כזה. עדיין לא נכנסתי לבית וכבר עשו את מה שעשו. אם אצטרך לצאת מהבית, איך אשאיר אותם לבד? אם ירצו ללכת לשחק בחוץ אקבל ילדים מתים בסוף? יש לי בלוני חמצן בבית, מה יקרה אם יזרקו לי משהו פנימה? אני יודע שלא כולם ככה, אבל אני מפחד על הילדים". ב' הגיש תלונה במשטרה, אך עד היום לא התקבל מענה להמשך טיפול.
התנגדות השכנים הגיעה לכנסת
המתח סביב שילוב דיירי הדיור הציבורי בשכונות החדשות בירושלים אינו נעצר במסדרונות הבניין. בינואר האחרון הגיעה הסוגיה לכנסת, במהלך דיון סוער בוועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה). שתי תושבות העיר שהגיעו לדיון הביעו התנגדות פומבית לשילוב דיירי דיור ציבורי בשכונתן.
"הנטייה האלקטורלית של האוכלוסייה היא ימין מובהק, עם נטייה לימין קיצוני", אמרה בדיון אן זמור, חברת הנהלה במנהל הקהילתי גבעת שמואל, המשרת את תושבי שכונת הר חומה. "איך עמידר ראתה לנכון לשלוח אלינו תושבים – אזרחים ממוצא ערבי – כשהנתונים של השכונה שלנו כאלה ברורים, כשיש פער תרבותי ענק? למה השוויון הוא רק לזכאים? מה עם השוויון לאזרחים שרכשו דירה במיטב כספם בחומת שמואל כי ראו שהצביון של השכונה מתאים להם?". זמור הציגה שלט ועליו תמונות של "קבלת הפנים" שערכו דיירים למשפחה ערבית ושאלה: "זה מה שעמידר רוצה לעשות? תסיסה בשטח?".
במסגרת מבצע רכש ממשלתי שנערך בין השנים 2022-2024, נרכשו 1,043 דירות חדשות ב-61 רשויות ברחבי הארץ. נתוני הרכישה מצביעים על פערים משמעותיים: 78 אחוזים מהדירות נרכשו ביישובים בעלי רוב יהודי מובהק, 18 אחוזים ביישובים בהם חיים יהודים וערבים (אך אינם מוגדרים בהכרח כמעורבים), ורק 3 אחוזים ביישובים בעלי רוב ערבי מובהק.
עדה מויאל, שרכשה דירה בשכונת מורדות ארנונה – השכונה בה נערכה שבועיים לאחר הדיון "קבלת פנים" דומה ל-ד' ולמשפחה – אמרה כי הייתה משוכנעת שהיא עוברת לגור במקום יוקרתי. "אני מחנכת את הילדים שלי לקבל את האחר, אבל ראוי שתהיה שקיפות מחברה ממשלתית". לדבריה, התייעצה עם שמאי שאמר לה: "עשו פיגוע בבניין שלך – זה מוריד לך את ערך הבית".
אפליה מבנית במלאי הדירות
על פי דוח מבקר המדינה, בשנת 2023 עמד מלאי הדירות בדיור הציבורי על כ-48 אלף יחידות, כאשר 480 מהן משמשות למשרדי ממשלה או עמותות, ורק 150 נמצאות בשלבי טיפול לצורך השבתן למאגר הזכאים. זמן ההמתנה הממוצע לדירה עמד על 35 חודשים. הדוח ציין כי משרד הבינוי והשיכון נמנע מרכישת דירות ביישובים שבהם אין מלאי קיים, מדיניות הפוגעת בעיקר בחברה הערבית. גם כאשר התקבלה החלטה בשנת 2020 לרכוש דירות באום אל-פחם, רהט ושפרעם – בפועל לא נרכשה בהן ולו דירה אחת.
בסוף שנת 2024 ירד מלאי הדיור הציבורי ל-47,143 יחידות דיור, כאשר חברת עמידר מנהלת כ-74.2 אחוזים מהן. במסגרת מבצע רכש ממשלתי שנערך בין השנים 2022-2024, נרכשו 1,043 דירות חדשות ב-61 רשויות ברחבי הארץ. נתוני הרכישה מצביעים על פערים משמעותיים: 78 אחוזים מהדירות נרכשו ביישובים בעלי רוב יהודי מובהק, 18 אחוזים ביישובים בהם חיים יהודים וערבים (אך אינם מוגדרים בהכרח כמעורבים), ורק 3 אחוזים ביישובים בעלי רוב ערבי מובהק.
רות מנע, מנהלת אגף פרט וחריגים במשרד השיכון והבינוי, דיווחה בדיון בכנסת בינואר 2025 כי מספר הממתינים הפורמלי לדיור ציבורי עומד על 4,500 משפחות. נתון זה אינו כולל זכאים הממתינים מטעם משרד העלייה והקליטה, מספר שעמד נכון לשנת 2023 על כ-23 אלף משקי בית נוספים.
דרך ירושלים, יפו
מלבד פעילותה בתחום הדיור הציבורי, חברת עמידר מנהלת ביפו מזה עשרות שנים את "נכסי הנפקדים" עבור רשות הפיתוח. תושבים ערבים ויהודים ששוכנו בנכסים אלו לאחר 1948 הוחתמו על חוזי "דייר מוגן", הכוללים סעיפים המאפשרים את ביטול מעמדם ופינויים בגין שינויים מבניים ללא היתר. בעקבות תהליכי ג'נטריפיקציה שהחלו בשנות התשעים, גברו ניסיונות הרשות להביא לפינוי הדיירים.
בגל של צווי פינוי שהחל בשנת 2021, נשלחו למאות תושבים מעוטי הכנסה התרעות מעמידר, המציבות בפניהם ברירה: רכישת הנכס במחירים גבוהים, או עמידה בפני סכנת פינוי והוצאת הדירות למכרז פומבי למרבה במחיר. בדצמבר 2021, על רקע המאבק הציבורי והמשפטי שניהלו התושבים, קודמו מגעים בין מפלגת רע"מ לעיריית תל אביב לגיבוש מתווה שיעניק לדיירים הנחה של 95 אחוזים ברכישת הבתים. עם זאת, המהלך קרס בעקבות החלפת הממשלה; העירייה נסוגה מן ההסכם בטענה כי אינה יכולה לשאת בעלויות ללא השתתפות המדינה, ומאות המשפחות נותרו ללא פתרון מוסדר ותחת איום פינוי מתמשך.
מסלול עוקף זכאות
הפער בין הביקוש לדיור ציבורי לבין המלאי החסר הוביל ליצירת מסלול בו זכאים הופכים למקבלי סיוע בשכר דירה בעל כורחם. בשנת 2024 הגיע מספר משקי הבית הזכאים לתשלומי סיוע ל-200,381. ריקי כהן בנלולו, חוקרת ופעילה במאבק לדיור הציבורי, טוענת כי מדובר במנגנון המכוון לצמצום מספר הזכאים. "לא בכדי מפעיל משרד השיכון בשנים האחרונות תוכניות המפתות ממתינים לוותר על הזכאות שלהם", היא אומרת. לדבריה, מי שאינם עומדים עוד בתנאי הזכאות נותרים מחוץ למערכת עם סיוע בשכר דירה נמוך שנשחק, ולא עודכן בהתאם למחירי השוק מזה שני עשורים.
ביישובים ערביים, בהיעדר מלאי דירות של הדיור הציבורי, זכאים נדרשים לבחור בין מעבר ליישוב יהודי – צעד הכרוך בניתוק מהקהילה ומהמשפחה וחושף אותם לעוינות כפי שתואר – לבין הסתפקות בסיוע בשכר דירה. לדברי דני גיגי, מנכ"ל פורום הדיור הציבורי, שיעור הזכאים מהחברה הערבית בקרב מקבלי הסיוע עומד על כ-0.03 אחוזים בלבד.
באוגוסט 2024 הודיע משרד הבינוי והשיכון על מסלול "שכירות יציבה ובטוחה" למשך ארבע שנים. לפי מתווה זה, זכאים הממתינים לדירה יוכלו לוותר על מקומם בתור ולקבל סיוע מוגדל בשכר דירה בשוק הפרטי, הנע בין 1,600 ל-4,000 שקלים בחודש, במקום הסיוע הנוכחי העומד על כ-1,050 שקלים בממוצע. בתקופה זו לא יוצעו לזכאים דירות. אלו שיוותרו על מקומם יוכלו לחזור לרשימה בתום התקופה, אך מקומם לא יישמר. בפועל, רבים מהזכאים מתקשים להעמיד ערבויות לשכירות פרטית, ובמהלך ההמתנה, כאשר ילדי המשפחה מגיעים לגיל 18, המשפחה לעיתים קרובות חדלה מלעמוד בתנאי הסף לדיור ציבורי.
ביישובים ערביים המצוקה חריפה אף יותר. בהיעדר מלאי דיור ציבורי ביישוביהם, נדרשים הזכאים לבחור בין מעבר ליישוב יהודי – צעד הכרוך בניתוק מהקהילה ומהמשפחה וחושף אותם לעוינות כפי שתואר – לבין הסתפקות בסיוע בשכר דירה. גם מסלול זה אינו שוויוני: לדברי דני גיגי, מנכ"ל פורום הדיור הציבורי, שיעור הזכאים מהחברה הערבית בקרב מקבלי הסיוע עומד על כ-0.03 אחוזים בלבד.
ממשרד הבינוי והשיכון נמסר בתגובה: ״משרד הבינוי והשיכון פועל בהתאם לכללים ולנהלים הקבועים, ומקצה דירות דיור ציבורי לזכאים לכך לפי זכאותם. הקצאת הדירות נעשית ללא הבדל דת, לאום או כל מאפיין אחר, ותוך שמירה על שוויון, בהתאם לדין. בניגוד לנטען, ישנן דירות דיור ציבורי ביישובי החברה הערבית והמשרד פועל להגדיל את המלאי בהתאם לרשימת הממתינים, ובמקביל המשרד מציע אפשרויות סיוע נוספות״.
שיחה על זה post