שון דננברג, נכה צה״ל פוסט טראומטי הזכאי ל-50 אחוז נכות לצמיתות, סורב על ידי אגף השיקום לקבל הכרה כנכה נצרך בעקבות חלקו במחאת הלומי הקרב נגד אגף השיקום השיקום – מחאה אשר היה ממוביליה. המידע נמסר לו בשיחה סגורה שהתקיימה עם מנהלת מחוז חיפה באגף, עינת כהן, שאמרה שהוא ״מאוד ורבלי״ בפעולות המחאה שהוא לוקח בהן חלק. באוגוסט האחרון הוא הוכר עם אובדן כושר עבודה למשך שנה.

״לא הסבירו לי מה זה טריגר, מה זה חרדה. לא ידעתי אפילו מה זה פוסט טראומה. רק תוך כדי דיבור עם אנשים הבנתי״

השיחה התקיימה ביום שני האחרון במשרדה של מנהלת המחוז, בה נכחו גם סגנה, העובדת הסוציאלית שמלווה את דננברג, רינה כהן, ואשתו דניאלה. חוץ מאמירות תוכחה על השתתפותו במחאת הלומי הקרב, כהן דווקא הבהירה כי היא המליצה להעניק לו את ההכרה אותה ביקש, אך זו סורבה על ידי ודעת תגמולי מחייה. ״אני לא יוצא לעבודה עוד מעט שנתיים. יש לי ארבעה ילדים שאני לא יכול לפרנס, אבל אומרים לי שבגלל שאני אדם ורבלי במחאה אני יכול להסתדר״, הוא אומר בשיחה עם המקום הכי חם בגיהנום. 

״נאמר לי בצורה מאוד ברורה: בגלל שאני התחלתי מחאה מול משרד הביטחון בפתח תקווה הם לא מאשרים לי״, סיפר דננברג. לדבריו הסיבה הרשמית שבאגף ״רואים שאני מסוגל לעשות הכל במחאה, אז אני כנראה מסוגל לממן את המשפחה שלי. לא ידעתי מה להגיד. הייתי בשוק״.

100 אחוז הלם קרב

דננברג שירת עשרה חודשי מילואים במלחמת "חרבות ברזל", שמונה וחצי מהם בעומק רצועת עזה. "סיימתי את המילואים ביולי 2024 והייתי עצבני מאוד, לא כמו עצמי, מוטרד ומאוד קצר. רק אחרי ארבעה חודשים הסכמתי ללכת לפסיכולוג, שאבחן אותי וקבע שאני פוסט-טראומטי, אבל לא היה לי מושג מה זה", הוא אומר. "לא הסבירו לי מה זה טריגר, מה זו חרדה. לא ידעתי אפילו מה זו פוסט-טראומה. רק בשיחות עם אנשים הבנתי".

״הם יודעים עלינו הכל. הם ידעו כשהתחילה המחאה ועקבו אחריה מרחוק, הם באמת יודעים הכל״.

ביוני האחרון הוכר דננברג כפוסט-טראומטי בשיעור 50 אחוז נכות לצמיתות, אך הקושי מול אגף השיקום החל זמן רב לפני כן. "במשך שנה הייתי בבית ולא ראיתי אנשים, ואז נחשפתי לטיקטוק של עומר אמסלם (ממובילי מחאת הלומי קרב, א"פ). אמרתי: 'וואלה, אני הולך, אין לי מה להפסיד'. מאז תחילת המלחמה התאבדו עשרות לוחמים שלא קיבלו מענה, וגם אני הרגשתי את זה. זה התחיל כשהגעתי למשרד הביטחון ובמקום להציע לי עזרה, הציעו לי הלוואות. רק רצו לסבך אותי. זה בא מתוך תסכול, לא משום דבר אחר. אבל לחבר בין זה לבין עבודה? הייתי במחאה, ומאז חודשיים לא יצאתי מהבית. אם אני לא יוצא מהבית, איך אני יכול לעבוד?"

תגמול אובדן כושר עבודה (המוכר גם כ"נצרך") מוענק לצמיתות לנכים שחלה ירידה משמעותית ביכולתם לעבוד בעקבות הפגיעה, והוא מתקבל כמענק חודשי. בין הקריטריונים לקבלת ההכרה נדרשים דרגת נכות של 50 אחוז ומעלה, אובדן כושר עבודה בעקבות הנכות, וניסיונות שיקום תעסוקתי שלא צלחו.

דננברג נבדק על ידי צוות רפואי רב-תחומי לבחינת כושר העבודה שלו, שהעלה כי הוא אינו כשיר לעבודה בהיקף 100 אחוז משרה למשך שנה. חוות דעת הצוות נבחנה על ידי הרופא המחוזי והרופא המרחבי במשרד הביטחון, אשר אישרו את המלצותיו. עם זאת, הסיבה הרשמית בטופס הדחייה שקיבל דננברג הייתה כי הוכר באובדן כושר עבודה לתקופה מוגדרת של שנה, ולכן אינו זכאי לתגמולים נוספים. זאת למרות העובדה, שנכון למועד כתיבת שורות אלה, דננברג, שהיה המפרנס העיקרי במשק הבית, אינו עובד.

״מה עדיף לך?״

״לקום בבוקר לעבודה? לפעמים אני מכריחה אותו להתלבש״, מספרת דניאלה, אשתו של דננברג. אחרי השיחה הסוערת במשרד של עינת כהן מנהלת מחוז חיפה, היא נשארה במשרד לבד עם אנשי האגף. ״אנסו אותי״ – כך תיארה דננברג את הדברים הקשים שהוטחו בה באותו מעמד טעון. ״הם רק אמרו לי כמה אני לא בסדר, ואיך אני נותנת יד לבעלי לריב על הנצרך במקום להיות בצד שלהם. אמרתי להם ׳אבל איזה טיפול אתם נותנים לו? כדורים?״. תגובתה של כהן, נזכרת דננברג, היו לא פחות ממדהימים. לדבריה מנהלת המחוז שאלה בתגובה  – ״׳מה עדיף לך? שהוא יהיה עם כדורים ויהיה לך שקט, או שהוא ישבור לך את כל הבית בלי כדורים?׳. התחלתי לזעוק את הכאב שלי, ואז היא אמרה לי ׳די, די, די. אותך אני לא צריכה לספוג׳״. למה מדברים אליי ככה? כי הקרבתי את המשפחה שלי למען המדינה?״. 

״מנהלת המחוז אמרה לי ׳מה עדיף לך? שהוא יהיה עם כדורים ויהיה לך שקט, או שהוא ישבור לך את כל הבית בלי כדורים?׳״

ביולי האחרון חשף תחקיר המקום הכי חם בגיהנום כי אגף מסווג במשרד הביטחון מפעיל מערך חקירות סמויות נגד הלומי קרב במטרה להוריד את אחוזי הזכאות שלהם לנכות, ובכך גם את שיעורי התמיכה הכספית שיקבלו. כעת, מסתבר, במרדף אחר צמצום הסיוע להלומי הקרב לא רק חקירות סמויות במלמ״ב – האגף האמון על לכידת מרגלים וחקירות הונאה במשרד הביטחון, נמצאות בארגז הכלים של אגך השיקום. ״הם יודעים עלינו הכל״, אומרת דננברג. ״הם ידעו כשהתחילה המחאה ועקבו אחריה מרחוק, ואני בכלל לא בטוחה שזה לא ממשיך. הם באמת יודעים הכל״.

״אנטי״ שיקומי

בפעמים רבות אי-מתן המענק מוצג על ידי אגף השיקום כמהלך ״שיקומי״ בפני עצמו. מגורמים באגף השיקום ששוחחרו עם המקום הכי חם בגיהנום מתברר כי בעיניי בכירים באגף, הכרה בנכה צה״ל פוסט-טראומטי עם כ-50 אחוז נכות בתור נצרך, לאחר שקיבל הכרה באובדן כושר עבודה, חוטאת למושג ״שיקום״. לשיטתם, אם יעניקו להלומי הקרב את הסיוע, יכולתם להשתקם תיפגע. על פי ההגיון הספרטני הזה, דווקא העדר סיוע הוא שידחוף אותו למעגל העבודה. 

עמדה זו משמשת, כפי שפרסמנו בחודש שעבר, גם את ארגון נכי צה״ל – הארגון היציג החוקי היחיד שהלומי הקרב כבולים אליו, בהתנגדות שלו לשיפור תנאי הזכאות של הלומי קרב נצרכים כך שיוכרו כנכים בשיעור של ״מאה פלוס״, הגדרה השמורה לנכי צה״ל פיזיים בלבד. 

״זה אבא לארבעה ילדים שרק מבקש את השקט שלו. אחרי שהוא היה במחאה הוא לא יצא מהבית חודשיים, ולי אין ביטחון. אם חלילה קרה לו משהו, אני והילדים שלי נזרקנו לרחוב״, אומרת דננברג. ״אנחנו לא מצליחים להתפרנס בכבוד. אפילו את הילדים אני לא יכולה לרשום לחוגים. אגף השיקום מציע שנממן את הטיפולים של שון והם יחזירו לנו, אבל אפילו את הכסף לשלם אין לנו״.

מאגף השיקום נמסר בתגובה: "אנו דוחים על הסף את ההערות המיוחסות למנהלת המחוז. מדובר במשרתת ציבור מן המעלה הראשונה אשר פועלת לילות כימים לשיקומם ורווחתם של המטופלים. האגף מעמיד לעזרת שון את כל המענים והתמיכה – הטיפוליים והכלכליים הנרחבים – כדי לסייע לו לשוב למעגל העבודה בקצב המתאים לו. הפגישה המדוברת התקיימה לבקשת שון, לאחר צעקות ואיומים חוזרים ונשנים מצידו, ומתוך רצון כּן של הצוות המטפל להמשיך את התהליך השיקומי ולהושיט לו יד לסיוע. בפגישה שון היה זה שהביע בפני הצוות את ההרגשה הטובה שיש לו במחאה, ונענה – שאת התחושה הזו יכול לקבל גם במסגרת קבוצות הטיפול השונות של האגף. אגף השיקום מאמין ביכולותיו וכישוריו של שון ובטוח ביכולותיו להשתקם ולחזור למעגל התעסוקה והיצרנות".