בעקבות הרצח הנפשע של שירה בנקי ז"ל, מתגלה שוב העיסוק האובססיבי של אי אלה הטרו-נורמטיבים בחדר המיטות של אנשי הקהילה הגאה. אולי זו קנאת הפין או שמא קנאת הווגינה, אבל אין ספק שהניסיון לסדר אותנו בתבנית של סקס בלבד נועדה להסיר אותנו מן התודעה כאלטרנטיבה של ממש.

אלה העמלים בפרך לדון בחדר המיטות שלנו – הקהילה הגאה – מוּנעים מפחד: פחד מאופציית חיים אחרת, וגם אעז לומר – מסקס נהדר.

לעוסקים בשאלת חדר המיטות (כאילו רק שם אנו חיים), יש אינטרס ברור: הם חוששים שאם נשים הטרו-נורמטיביות יקשיבו לאלטרנטיבה שאנו מציעות, מדד הגירושים יעלה. מה שאתם מכנים "חדר המיטות" – ממסגרים את הסקס בחדר סימבולי וממשי – הוא בעבורי עולם ומלואו.

בואו נדבר על סקס אחר, על סקס הדדי שמורכב משני סובייקטים, שתי סובייקטיות במקרה שלי. סובייקט אחת מזהה את האחרת, מעניקה לה את מלוא ההנאה, ואין זה קשור במצבו של הדילדו, אם עומד הוא וממילא לא ייפול עד אשר לא תרצה יותר, והוא יעבור לעונג הבא. סובייקט אל מול ועם סובייקט מענגות, מחבקות, מדברות – ואין זה אקט, אלא דינמיקה ארוכה והמשכית שממילא מתארכת סימבולית וממשית הרבה מעבר לכמה דקות ולקירות האטומים של חדר המיטות, שמיועד בעיקר לשינה במחוזות אחרים.

דורית אברמוביץ'

נכון, אני מתנשאת, כי כל אימת שמנסים להשתיק אותנו ולהרחיק אותנו אל שוליים רצחניים – אני מזכירה כי לא רק שיש אופציית חיים אחרת, היא אף טובה יותר מהפרת יחסי הכוחנות הנהוגים ביחסים הטרו-נורמטיביים (להבדיל מסטרייטיות והטרוסקסואליות), אופציה שעניינה דיאלוג שכל מרכיביו נוכחים.

אתם באמת מאוימים שמא יישמטו מכם איברים נפולים. אם לא היינו מאיימים עליכם, לא הייתם מייצרים נגדנו פוביה ושנאה יוקדת כל כך, לא הייתם מתווים לנו מסלולי הליכה צרים למצעד, לא הייתם ממסגרים אותנו כקוריוז מקרי או כפגם מולד. לא הייתם מנסים כל הזמן להבין את סוגיית האיוולת: מי הגבר ומי האישה אצלכן?

כבוצ'-לסבית אני נמשכת לפמיות – כך הוא מגדרי, מפרה תמידית בעצם מופעי את הסדר הנורמטיבי שממנו בוקעים ומתפרצים, ודאי מתוך אותה משפחה גרעינית – הכי הרבה פשעים נגד נשים, ילדות וילדים.

צפויים כבר הטוקבקים שיאמרו שאני גבר, שאני שעירה, שאני מכוערת, תגובות שגורות, מכנים זאת הסתה, מכנים זאת פחד מזו שנראית אחרת מתוך הכרעה, כי מדוע לי לבחור ביחסים הטרו-נורמטיביים ולשרת את הבעל מעצם מבנים תרבותיים שחודרים אל חדר המיטות ובית המשפחה, כאשר אני חיה באלטרנטיבה נהדרת  של מבט שמזהה מבט, של יחסים מרצון ולא מכניעה או מהסכמה בלית ברירה?

דורית אברמוביץ' היא מרצה למדיה חברתית ומגדר ומנהלת קמפיינים חברתיים