1.

אל תיגע בכפתור האדום.

2.

מימינך תמצא את גלגל העשורים. הוא טיפה תקוע, אבל עזוב: לא משנה לאיזה עשור אתה נוסע, תמיד יהיה אותו דבר – חם, מלחמה, ועדת חקירה, פרשן בטחוני אומר שחבל שלא נכנסו בהם, ודוגמנית שבדיוק מוציאה ליין חדש של הלבשה תחתונה מגיעה לבית חולים לחזק את החיילים הפצועים.

אפילו האנשים אותו דבר: שים את התמונה של רוני דניאל על התמונה של גולדה, ותראה שהם אותו דבר. שים את איסמעיל הנייה על תמונה של ערפאת, שים את נינט על התמונה של יפה ירקוני –

בקיצור, עזוב את גלגל העשורים. לא שווה את הדלק של המסע בזמן (אבל…)

3.

אבל משמאל תמצא את גלגל השנים: הוא יותר חשוב. בתוך כל עשור, יש שנים שאו-טו-טו הכל מסתדר, ויש שנים של כוס אמק למה לא התחתנתי עם הלפלנדית הזאת שהיכרתי בטיול לדרום אמריקה. באמצע האמזונס, תנינים משמאל, אריה מימין, ומי באה מולי? אלה קרי, הילדה מלפלנד! רוצה להתחתן. אמרתי לה, אלה, עכשיו 1993, חותמים שלום עם הערבים, הולכים להרביץ אותה בהייטק וברופאים רוסים בזול – לכי תאכלי שלג.

טעות, קורה.

כמו בפעם ההיא שראיתי "במבה במילוי קרם-במבה" במכולת, ואמרתי לעצמי, איציק – את זה אתה חייב לנסות. טעות. קורה (מה הטעות? לא קוראים לי איציק)

4.

אל תיגע בכפתור האדום, אומרים לך!

5.

עכשיו שים לב: באמצע יש את כפתור הימים, שהוא הכי מעניין. תנחת ביום הנכון – אתה נינט. תפספס ביום – אתה משה מלצר חולון. זוכרים את משה מלצר חולון? הוא עכשיו יוסי שירות-לקוחות הוט, אשדוד. ותשאלו, איך הוא הידרדר ככה? הכל בגלל שהוא נחת ברגע הלא נכון (וגם, האמת, הוא לא היה מלצר טוב. ועכשיו הוא בשירות לקוחות הוט, אז להיות טוב זה לא פרמטר הכרחי)

6.

אל תיגע! כמה פעמים צריך להגיד לך? (אבל למה? למה? כי:)

7.

כי יום אחד צה"ל יעשה משהו לא אתי – זה לא יקרה בימי חייכם, אבל סטטיסטית, במהלך ההיסטוריה העתידית, זה יקרה מתישהו בעתיד הרחוק – ואז ניאלץ להתקשר לאסא כשר, ולהגיד לו: אסא, קרה משהו באסה.

והוא לא יידע מי אנחנו, כי בעתיד הרחוק צה"ל יורכב בעיקר מכיפות סרוגות, שזו התקדמות עצומה מהתקופה שלכם, שהוא היה מורכב בעיקר מאנשים.

אנחנו מהעתיד, נגלה לו, ויש לנו מכונת זמן, שעקב הקיצוץ בתקציב הביטחון מתפקדת גם כמכונת גלידה, וכל פעם שאנחנו קופצים לעתיד כל הגלידה במכונה נהיית גלידה שכבר אכלו אותה, כלומר לא גלידה, כלומר קקי.

אני לא טכנאי מכונות זמן – יעקם אסא כשר את אפו – או מכונות גלידה.

לא בגלל זה באנו, נאמר לו אז בהכנעה, יש לנו בעיה הרבה יותר גדולה.

מה, הוא יגיד, מה כבר עשיתם?

ואז נגמגם ונגיד: אסא…

אסא…

אסא…

לחצנו על הכפתור האדום.

שהוא, מתברר. הכפתור של החוסר אתיות (ואז?)

8.

ואז הוא יגיד: כמה פעמים אמרו לכם לא לנגוע בכפתור האדום? מה אתם , ילדים?

ואנחנו נרכין את ראשנו בבושה, ונגיד, בבקשה אסא, בשביל צה"ל, עוד פעם אחת, שלוף את ציפורני הפילוסופיה שלך, כמו הוולברין של האתיקה שאתה, ותגיד לנו מה לעשות (אוקיי – הוא יגיד – מה לעזאזל עוללתם עכשיו?)

9.

אז תשמע, נגיד לו, חייל צה"ל נפל בשבי בסיור שגרתי ליד הירח, וכדי למנוע חטיפה השמדנו את הירח, השמש, שביל החלב, שביל קליפות התפוזים, ואת שביל הבריחה של ריטה, אם כי זה פחות חשוב, ריטה יכולה גם לברוח באוטו.

אוקיי – יאמר אסא – אבל את החייל השבוי היצלתם, כן?

כן, נגיד לו, היצלנו אותו מלהיות שבוי, אם לזה אתה מתכוון (ועכשיו הוא ממש יתרגז:)

10.

חשבתי שהבהרתי, יאמר, שהמטרה היא למנוע חטיפה, לא להרוג את החטוף!

ומנענו, נגיד אנו. לא מנענו? שרפנו את השמש, עד כמה שזה נשמע קשה לביצוע, ואת כל הכוכבים מסביב, וכתוצאה מכך החטוף איננו חטוף יותר. הוא חטוף לשעבר. הוא הפסיק להתחטף. הוא מריח את הפרחים מלמטה של החטיפות. הוא ישן עם הדגים החטופים. הבנת?

אה, אז זה בסדר גמור, יאמר אסא כשר, כל עוד לא התכוונתם להרוג אותו.

מה פתאום?! נזעק. זה מנוגד לערכי צה"ל החדשים: "לא מפקירים פצוע בשטח – הופכים אותו ללא פצוע".

זה נשמע לי אתי לחלוטין, יאמר אסא כשר. יותר אתי מאתי אנקרי. אני יכול ללכת לישון עכשיו? כי מוסר זה דבר מעייף ואני חייב לתפוס חרופ בין שתיים לארבע, אחרת אני נהיה עצבני ומתחיל לירות מהמרפסת על ילדי השכונה.

אה, שכחנו להגיד לכם: כל זה קורה ביקום אלטרנטיבי, שבו אסא כשר יורה מהמרפסת על ילדי השכונה. ברור שביקום שלכם זה לא יכול לקרות. שום דבר ממה שתיארנו לא היה יכול לקרות (אם כי, שמעתי שאצלכם "סברי מרנן" נחשב קומדיה, אז לך תדע)