איור, מתוך הסדרה היפנית: Koichoco
1.
התשובה היחידה לרצח שלושת הנערים: להגיד מה שאמרתי קודם,
מה שאני אומר כל החיים,
מה שאני כותב בטוקבקים מתוך שינה,
מה שרקום לי על הבפנים של הבגד ים (שהוא כמעט ספידו, אבל למעשה קוראים לו ספיטו; אשתי קונה באינטרנט מסין),
מה שחרוט לי על קליפת המוח, ליד הסיסמה של הצפייה למבוגרים בהוט,
בקיצור, את מה שממילא הייתי אומר גם אם אף אחד לא היה שואל אותי –
אבל הרבה, הרבה, הרבה יותר בקול רם (צבי צביקי, יו"ר המכון לחזרה רפיטטיבית על דברים, וגם יו"ר המכון לחזרה רפיטטיבית על דברים. ויש הסבר:)
2.
אני זוכר, מתישהו באייטיז, היה בדיוק מקגייוור בטלוויזיה ו"עוד להיט" עם מדונה, ולא אשכח לעולם את הרגע – פתאום, עברה לי במוח מחשבה מקורית! זה כאב לי כל כך שהיו צריכים לקחת אותי באמבולנס, שבשנות השמונים עוד היה רתום לסוסים, ולקחו אותי לאיכילוב, ושמו אותי בחדר מיון, ובא רופא תורן ושאל מה קרה לי (באייטיז, רופא היה מגיע אליך בחדר מיון עוד באותו יום. איזה תקופה, לעזאזל), ואמרתי לו: דוקטור, כואב לי כל הגוף!
אז הוא אמר: אתה תל אביבי?
אז אמרתי לא.
אז הוא אמר, מצוין , אז זה לא איידס.
ככה זה היה באייטיז. רופאים היו יודעים דברים מעצמם, בלי לבדוק במחשב (אז אם ככה, מה זה יכול להיות?)
3.
אמרתי לו, אם ככה, מה זה יכול להיות?
הוא נתן בי מבט חמור, ואמר: יש רק אפשרות אחת נוספת – שהיתה לך מחשבה מקורית.
כן! – אמרתי – בדיוק עלה בדעתי הסכסוך הישראלי פלסטיני, וחשבתי על משהו חדש.
הוא נד בראשו בפנים חמורות, לקח שכטה מהסיגריה (באייטיז היו מעשנים בתוך חדרי ניתוחים, ואתם יודעים מה? כל העשור הזה לא מת אף אחד שאני מכיר!), ואמר: זה חמור מאוד.
כבר התחלתי לחשוב למי אני מוריש את כל כתבי נעמי שמר שלי, אבל אז הוא אמר, לא, דווקא יש תרופה מאוד פשוטה: אתה צריך לחזור שוב ושוב על מה שאומרים אנשים אחרים, בקול רם, ולהאמין שזה נכון, והכל יעבור (באמת? זה עד כדי כך פשוט?)
3.
אמרתי: באמת? זה עד כדי כך פשוט? אין בעיה: דודו טופז יחיה לנצח! דודו טופז יחיה לנצח!
לא, אידיוט, הוא אמר, זה צריך להיות משהו שקשור לסכסוך הערבי ישראלי.
אה, אמרתי, אין בעיה: דודו טופז יחיה לנצח, ויפתור את הסכסוך הערבי ישראלי.
ואיך שאמרתי את זה פעמיים, עברו לי כל הכאבים. לתמיד. כלומר, עד מלחמת לבנון השנייה שבה איבדתי יד, אבל עד אז דודו טופז כבר נכשל בנסיונו לחיות לנצח, אז מה אתם רוצים מהסכסוך? (ויש חתיכת היסטוריה:)
4.
באותו שבוע, ייסדתי את המכון, ששמו המקורי היה: "המכון לחזרה רפיטטיבית על דברים שלא עבדו אף פעם, אבל שאם אומרים אותם מספיק פעמים מרגישים יותר טוב."
אבל קיצרנו, כי גם לרפיטטיביים יש גבולות. יש גבולות.
שבוע אחר כך ייסדתי גם את מכון ויצמן, שנהיה יותר מפורסם. ולא פלא. כי ויצמן היה שני נשיאים. וגם דמות ב"עניין של זמן" בטלוויזיה החינוכית. אז פלא שאנשים זוכרים את המכון שלו עד היום? (ויש רשימת מרצים:)
5.
6.
שככה, סתם, רוצחים יהודים רק בגלל שהם יהודים? בברלין זה לא היה יכול לקרות (ואגב, גם לא בלינוקס)
