1.

הגענו כולנו באוטובוסים מהעבודה בהייטק, מרמת החיל והרצליה פיתוח, והתכנסנו בכיכר רבין על שם יצחק רבין שנרצח בגלל שלא שם לב לתימני אחד שעמד ליד מדרגות העירייה – הוא חשב שהוא בא לשלם ארנונה, ושמח שסוף סוף תושבי הכרם מתחילים להבין שבלי ארנונה לא יהיו להם פארקים כמו בצפון תל אביב – ואז, כמה אנרכיסטים התחילו בלגנים, ורצו להיכנס לעירייה בכוח, אז ראש העיר אמר להם, למה בכוח? בואו מחר בין תשע לארבע, תקחו מספר ותיכנסו.

וזה מה שעשינו. כל כך פשוט. האתיופים האלה, לא מבינים מה זה תור אפילו (דובר מהומות האשכנזים. ויש עדות של שוטר מהשטח:)

2.

המשטרה הפגינה הכי איפוק שאפשר, אבל ברגע שהמפגינים התחילו לזרוק עלינו עותקים של גרוסמן החדש ודרכונים של האיחוד האירופי, לא היתה ברירה. ירדנו מהסוסים והתחלנו לאסוף את הדרכונים. שיהיה, אי אפשר לדעת בארץ הזאת. בעותקים של גרוסמן לא נגענו – בפעם האחרונה שאשתי נתנה לי לקרוא ספר זה היה "חמישים גוונים של אפור", ואם גרוסמן אפילו טיפה דומה לזה, אז עדיף לחכות לסרט (שוטר מהשטח. ויש גם עדות של שוטר מהתחת:)

3.

שלום, אני שוטר מהתחת. לא קשור לנושא שעל סדר היום, אז אני מעדיף לא להיכנס לזה. למעשה העדפתי לא להיכנס לשם מלכתחילה, אבל המדען שמקטין שוטרים ודוחף אותם למקומות, התעקש. בן זונה מדען. למה אין שוטרים שמקטינים מדענים, זה מה שאני רוצה לדעת! לא, לא, פער בהשכלה מדעית זאת לא תשובה (ויש התנצלות מהמערכת:)

4.

סליחה, זאת היתה סטייה דבילית מהנושא.

לא היתה.

כן היתה.

לא היתה.

רגע – אמרנו התנצלות.

ומה זה?

התפצלות.

זה אותו דבר.

זה לא אותו דבר.

זה כן אותו דבר!

זה לא אותו דבר, וסימן קריאה בסוף משפט לא מחזק את הנימוק.

תגיד את זה לאתיופים! פה משיגים דברים רק בכוח!!

רגע –

רק בכוח!!

הבנתי –

רק בכוח!!!!!!!!!!!!!!!!! –

טוב! בסדר!

רואה? רק בכוח.

בסדר, ניצחת – מה אתה רוצה?

לא זוכר. ברגע שיש לך כוח, אתה פחות זוכר מה רצית בהתחלה. תופעה ידועה.

אה. אז אתה פחות רוצה צדק, ויותר כוח.

צדק הוא כוח. מי אמר את זה?

היטלר.

לא, זה אני אמרתי – מה פתאום היטלר?

לא יודע, חשבתי.

לא לא לא – אל תתחיל לי עכשיו עם הטראומה האשכנזית המתנשאת שלכם (ויש עדות מפליט אריתראי:)

5.

חשוב לי מאוד שיידעו שאנחנו והאתיופים זה לא אותו דבר. הם רוצים להיות ממש כמוכם, וזה מסוכן לכם מאוד מאוד. אנחנו, לעומת זאת, בכיף נתפשר על לנקות לכם את הבתים ולסחוב בקבוקי מים מהסופר, רק תתנו לנו להישאר פה. אז מה אתם אומרים? מי שחור יותר טוב? מי? (פליט עם שלושה ארגזי מי-עדן על הגב. ויש עדות מאנרכיסט, שגרם לאנרכיה, משיקולי אנרכיזם:)

6.

אני האנרכיסט. זה אני. זה שכל הזמן גורם לאנשים להיות אלימים, אבל בסוף תמיד תאי המעצר מתמלאים בערבים ואתיופים, ואותי לא תופסים. למה? כי אני זריז. כולנו ככה, כל האנרכיסטים – זריזים. היה לי דוד, פעם, גם כן אנרכיסט, שתמיד חשבו שהוא לא זז מהמקום, היה עומד עם ידיים בכיסים ולא עושה כלום. אבל למעשה היה כל כך זריז, שהלך וחזר ואף אחד לא שם לב.

יום אחד הוא נעלם בתאונת זריזות בלתי מוסברת – יש אומרים שהוא נהיה יותר זריז ממהירות האור, וחזר לעבר, ובאמת אם תסתכלו בספרי ההיסטוריה תוכלו לראות אותו מופיע כמעט בכל תמונה: זה הוא שעומד בצד עם ידיים בכיסים ואף אחד לא יודע מי הוא (ויש גם את דבר הנשיא, בעקבות המהומות הבאות:)

7.

"אני לא יכול שלא להתייחס לתמונות הקשות שראינו, לכאב ולמצוקה שעלו מיוצאי הקהילה האשכנזית. ישראלים, שרובם נולדו וגדלו כאן," אמר הנשיא, "אם כי מיעוטם מתכנן להישאר פה."

"שגינו," המשיך ואמר, "לא ראינו, ולא הקשבנו די. בין המפגינים ברחובות, נמצאים מיטב בנינו ובנותינו, שמזה שנים לא זוכים לייצוג הפוליטי הראוי, ביחוד יחסית לעובדה שכל המקום הזה שלהם מלכתחילה. אבל!" – הזהיר כבוד הנשיא – "אלימות פאסיבית-אגרסיבית אינה הפתרון!" (ויש סיום אופטימי:)

8.

בסוף יחבקו גם את האתיופים, גם את המזרחים, וגם את האשכנזים. כל עוד אנחנו פה, יהיה בסדר (אבו מאזן. לא ההוא מהרשות הפלסטינית – אבו מאזן אחר. אופטימי. גר בתל אביב. עובד בהייטק. נוסע בפורשה. וכן, בסדר, נסע ברוורס ודרס את הבן דוד שלו – תמיד אתם מחפשים את הסטריאוטיפ, תמיד!)