איור: מתוך סדרת האנימציה היפנית YuSibu
1.
היה כל כך חם, ששכחתי משרה נתניהו (אחד, שבדרך כלל זוכר)
2.
היה כל כך חם, ששכחתי משרה נתניהו (מסייה טוסו, בעלה של מדאם טוסו, שהכין פסל שעווה של שרה נתניהו בשביל אשתו ושכח אותו במרפסת, וכשהוא חזר מתיקון ליל שבועות בבית הכנסת הרפורמי המתקדם המודרני המקבל והמכיל בהנהלת דנה אינטרנשיונל – ההרצאה "פייסבוק בראי ההלכה" היתה מרתקת במיוחד – הוא ראה שהפסל של שרה נתניהו נמס לגמרי, והיה צריך לעשות אחד חדש,
רק שלא היה נעים לו להתקשר ולבקש ממנה לשבת ליציקה שוב, אז הוא ביקש מדליה איציק. ולכן, אם תלכו למוזיאון מדאם טוסו בחודשים הקרובים, אל תתפלאו לראות המוני תיירים יפנים עומדים מול הפסל וצועקים בכעס: "דליה איציק! דליה איציק!" כי אלה יפנים שמבינים, אי אפשר לעבוד עליהם, והם שילמו כסף בשביל לראות את שרה נתניהו משעווה, ועכשיו מביאים להם את דליה איציק?! החוצפה!
טוב, אולי אין המוני יפנים מהסוג הזה. בכל זאת, היה צונאמי רדיואקטיבי, חלקם לא שרדו)
3.
היה כל כך חם, ששכחתי משרה נתניהו (פיי יאנג וויי, מנכ"ל תנובה החדש, שאמרו לו שבשבועות נהוג לאכול מאכלי חלב אז הוא ציווה להכין קוטג' חדש בטעם שרה נתניהו, שזה מנהג סיני עתיק – לעשות מאכלים בטעם אשת הקיסר. עכשיו תשאלו: ואיך הוא יודע מה הטעם המדוייק של שרה נתניהו? יש לי תשובה מדוייקת על זה, אבל זה גועל נפש, ואני לא ארד לרמה הזאת של הומור. איזה קוראים יש לי, אלוהים ישמור)
4.
היה כל כך חם, ששכחתי משרה נתניהו, אבל במקומה נזכרתי בשרה גיבורת ניל"י, וכשאמרו לי למי באת לעשות מני-פדי, אמרתי לשרה גיבורת ניל"י, וגירשו אותי, השומרים של בית ראש הממשלה, לקחו אותי פיזית והעיפו אותי לרחוב, ואמרו: אין פה אחת כזאת, ותעוף מפה לפני שאנחנו יורים בך.
אז אמרתי להם לא, באמת, גברת ראש הממשלה הזמינה מני-פדי, ומרוב חום שכחתי איך קוראים לה.
הם ניסו לעזור לי: איך קוראים לבעלה, אתה יודע?
בטח, אמרתי, מי לא יודע איך קוראים לבעלה. קוראים לו נתניהו.
אז הם אמרו: נו, אז איך קוראים לה?
שרה… אמרתי – זה כמעט היה על קצה לשוני, אבל מרוב שהיה חם יצא לי: שרה… ברנרד? סילברמן? שרה-שיר-שמח?
לך לך מפה, הם אמרו לי, אידיוט כמוך לא ראוי לעשות מני פדי לשרה נתניהו.
זהו! – קראתי בקול – ככה קוראים לה!
נו, אמרו השומרים, איך?
שרה!
ואז הם ירו בי.
לדעתי מתוך רחמים.
מג"בניקים, הרחמים שלהם באים בצורה אחרת משלנו (חזי, מ"חזי ושמעון מניקור פדיקור", מוסד רב שנים אותו הוא מנהל עם אחיו. וכשאחיו שמע את הסיפור, אמר: אני לא מאמין! אתה לא זכרת איך קוראים לאשתו של ראש הממשלה? קוראים לה פולה בן גוריון.
היה חם, נו, מה אומרים לכם?)
5.
היה כל כך חם ששכחתי איך קוראים לי, אז אמרתי, אתם יודעים מה, קוראים לי שרה נתניהו. עמדו כל הפועלים במפעל "מכטינגר את מכטינגר מפיות נייר", ואמרו לי: מר מכטינגר, זה לא הגיוני!
מה אתם רוצים ממני, אמרתי, אתם יודעים איזה חום היה? (ועוד עברתי בטעות בככר הבימה בתל אביב, שאין בה טיפה צל, ונשרף לי המוח, אז נעמדתי מתחת לפסל הגדול של שלושה עיגולים חלודים, כי שם – אם אתה עומד בפרופיל ולא זז – יש פס דק של צל, וכל כך רווח לי שכתבתי על זה שיר:)
6.
בכיכר הבימה,
איפה שתיאטרון הבימה,
יש שלושה עיגולים
ששלושתם עגולים
ועומדים באוויר.
ולא נהיר
כיצד הם עומדים באוויר,
אחד על השני
(וזה לא אני,
זה כולם אומרים –
אפילו מורים!)
וזה של האמן
קדישמן.
לא להאמין.
פאקינג לא להאמין.
ולא נופל –
או לפחות לא בזמן שאני עמדתי מתחת (ויש סיום אופטימי:)
7.
היה כל כך חם, ששכחתי משרה נתניהו עד שירד הלילה ונשבר השרב ונזכרתי, ורציתי להתקשר ולהגיד שזה בסדר, אני כבר זוכר, אבל לא היה למי. אף אחד לא התעניין. אז אמרתי לעצמי, בשביל מה יש אינטרנט?
וכן, אני יכול לשמוע אתכם מנידים את הראש בכעס, ואומרים: הסיבה היחידה שנכנסנו לאתר הזה היא ציפיה למסר חברתי, ובמקום זה אנחנו מקבלים סתם אידיוט שמדבר שטויות.
אבל זה שקר.
הסיבה היחידה שנכנסתם לאתר הזה זה כי הוא בחינם, אז הנה הצד השלילי של כל ה"בעידן-האינטרנט-מגיע-לי-לקרוא-בחינם": אתם נחשפים לשטויות שזה בושה וחרפה. הנה עובדה. הנה עובדה (וגם נחשפים לחזרה רפיטטיבית חסרת פשר)
