זה מצער לפרט, אך בכנסת ה 20 מפלגת הליכוד בראשות נתניהו עברו מהיותם מפלגה ממלכתית למפלגה אנרכיסטית.

אנרכיזם, במובן המילוני, כקבוצה של אנשים שמתנגדת למוסדות השלטון ולהיררכיה של נורמות שלטוניות. ביטול מוסדות המדינה ולעתים גם בביטול כלל המבנים ההיררכיים בחברה.

יש כמה אינדיקציות מלפני כהונת הכנסת ה 20 (אפרט להלן), אך בשנתיים האחרונות התופעה גברה. ההצהרות של בכירי הליכוד, בראשם ראש הממשלה חורגות מנימת ביקורת כלפי מוסדות המדינה ועברו מזמן להשתלחות בכל מה שמהווה (בעיניהם) נציגות של איזה שמאל-אליטיסטי-מיושן-מנותק מן העם.

ביטול ערכי של פסיקת בית דין צבאי

אני תומך במתן חנינה לאלאור אזריה. pic.twitter.com/Cfa8L0yU89

— Benjamin Netanyahu (@netanyahu) January 4, 2017

ההודעה של נתניהו אתמול ״אני תומך במתן חנינה״ לפני שבית המשפט סיים את הפסיקה היא ביטול מוחלט של המהלך השיפוטי. אם אדם עבר עבירה והורשע, מדוע הפוליטיקאי הבכיר במדינה מאיין את משמעות הפסיקה תוך כמה שעות? האם אדם שפשע לא אמור לרצות את עונשו? היכן עקרון ההרתעה לשאר החיילים, הצורך ללמד לקח מפסק הדין? ביטול מוחלט של מהלך משפטי מעמיק שנמשך יותר מחצי שנה.

בכירי מפלגת הליכוד צייצו וכתבו באותו הקו.

השרה רגב: ״משפט שלא צריך היה להתחיל״ (וזאת על אף שמפקדי החייל העידו שהוא פעל בניגוד לפקודות)

אפעל למתן חנינה לחייל אלאור אזריה. כך לא מתנהגים לחייל של כולנו.

זה משפט שלא היה צריך להתחיל. אירוע לחימה בו... https://t.co/ohM8PeCbu6

— מירי רגב (@regev_miri) January 4, 2017

סגנית שר החוץ: ״משפט החייל אלאור אזריה התנהל כמשפט ראווה עם סוף ידוע מראש״. האם היא מרפררת לעידן ׳הטיהורים הגדולים ומשפטי מוסקבה׳?

אמירתה חותרת תחת התיפקוד של בתי הדין הצבאיים בישראל. בכל דיון משפטי צבאי, בו מוגשות ראיות ונחקרים עדים, האם גם שם השופטים יודעים את הסוף מראש? ואיך אמירה כזו תשרת את המדינה כאשר תוצג בבית הדין בהאג? (למשל).

ביטול ערכי של מעמד בג״צ

השר יריב לוין, שלא הסתיר מעולם את רצונו להיות שר המשפטים מושך אחריו שלל התבטאויות מפחידות בנוגע למעמד של מערכת השפיטה הגבוהה ביותר בישראל: בגצ מסכן את יכולת קיומנו, שופטי בג״צ הם שמאל רדיקלי, הם מונעים מן הממשלה לבצע את תפקידה, ״אני מערר על הלגיטימיות של ההחלטות בעליון״, ״אין להם סמכות״ ועוד.

אחד השיאים הוא בפסיקת בגצ שניתנה לפני שנתיים (עמונה) והמדינה דוחה את ביצועה. אכן, מותר לבקש דחיות, אך ההליך לווה באינסוף השתלחויות שרי הממשלה נגד שופטי בג״צ. אפילו היועץ המשפטי כינה את החוק שהוצע על ידי הממשלה כ״לא חוקתי״ ובדרך לשם הגישה הממשלה בקשות דחית פינוי למשך 7 חודשים, שנדחו על ידי בג״צ, עד לבקשת הדחיה האחרונה שהעבירה את כל הויכוח לחודש פברואר.

האנרכיסטים ימלאו אחרי הוראות בג״צ או לא ימלאו אחריהן? תלוי בחוק הבלתי חוקתי שהאנרכיסטים רוצים להעביר. הישארו איתנו.

ביטול ערכי של חקירות משטרה

זה חדש חם חם מן התנור האנרכיסטי. זה עוד לא השתלט על כל הליכוד, אבל ח״כי מן הליכוד כבר מראים את הכיוון.

שני ראשי יאח"ה הצטרפו לפוליטיקה מיד כשפרשו מהמשטרה.מזרחי לעבודה, סגלוביץ ליש עתיד.מה היו אומרים אם נשיא בית המשפט העליון היה מצטרף לליכוד.

— דוד (דודי) אמסלם (@dudiamsalem) January 3, 2017

עיתונאים וגולשים אחרים תקנו את אמסלם והעמידו אותו על טעותו. אבל הציוץ נותר שם. הטיעון של פוליטיזציה של הדרגים הממונים אינה חדשה למסרים האנרכיסטיים בליכוד. הנה השר לוין, הפליא וטען ששופטי בג״צ יכולים לפשוט את גלימתם ולהפוך לח״כים.

ביטול מוסד הנשיאות

לפני כשנתיים, כאשר ראה ראש הממשלה שסיכוייו של רובי ריבלין להיבחר לנשיא המדינה גדלים, הוא הניע מהלך לביטול חוק יסוד נשיא המדינה. לא ניתן לטששט זאת כיום, כל עיתונאי שעסק בנושא וקיים שיחות רקע עם בכירי הליכוד יודע שהעניין הזה לא היה רק ׳טוקינג-פוינט׳ אלא הצעה ממשית. זכורה לי שיחה בהירה עם בכיר בקואליציהשהסביר לי על מהות החקיקה המהירה, לשינוי/ביטול חוק יסוד שתבוצע תוך זמן קצר (מארס/אפריל 20144) וכאשר ניסיתי לברר אצלו מדוע לא יתבצע מהלך חוקתי מסודר שיכנס לתוקף רק החל מן הנשיא ה11 ואילך, הוא הסביר לי שאם לא חקיקה מהירה, הרי שזה כבר לא יהיה רלבנטי. ובקיצור: בליכוד עמדו לשתף פעולה עם גחמה פוליטית של ראש הממשלה נגד ריבלין כיוון שחששו מאופיו הביקורתי.

נתניהו נגד מבקר המדינה יוסף שפירא

לשכת ראש הממשלה מתדרכת עיתונאים שונים שיוסף שפירא (אשר מונה על ידי נתניהו) רודף את נתניהו מטעמים פוליטיים. מדוע? בשל פרסום (המבושש לבוא) של דו״ח צוק איתן. ״דו״ח לא רציני שמדיף ריח פוליטי״, זו התגובה שאנשי ראש הממשלה העבירו לערוץ 2, הנה לעיתון הארץ. אותם הניסוחים. מה הלאה? הצעת חוק לבטל את מבקר המדינה?

פגיעה במוסדות תרבות

החל מביטול פרס ישראל על ידי ראש הממשלה אחרי שהדיח את שופטי הפרס בשבתו לזמן קצר כשר חינוך, וכלה במאבקי התרבות השונים שמנהלת מירי רגב, שגם אם בחלקם מונעים על ידי כוונות לגוון את השיח התרבותי, הרי שהם מדירים מראש קבוצת אוכלוסיה שלמה שלא זוכה לשוייון וגיוון בו מנפנפת השרה.

ויש עוד: נתניהו נגד רשות השידור, נתניהו נגד החקיקה של עצמו, נתניהו נגד הקניין הפרטי (של פלסטינים), נתניהו נגד העיתונות כולה.