בעודי מקפלת את השולחנות לקראת סגירה במסעדה בה אני עובדת, הבנתי שאחת ההמלצות שהכי בא לי לתת לאנשים, היא שכל אחד ואחת צריכות למלצר. מלצרות היא משלח יד מדהים. יש משהו בעבודה הזאת, בשלב הזה בחייך, שמחבר אותך לטבע האנושי בצורה הכי רלוונטית שאפשר להשיג כיום. המלצרים והמלצריות הן החוצץ המודרני בין החיה לטרף שלה – וזאת פוזיציה מאוד מחשלת.

אנשים באים למסעדה (או לבית קפה, פיצרייה או פאב) מאלף ואחת סיבות. לחלקכם זה נשמע מאוד בנאלי ואף יום-יומי, וזאת בדיוק הנקודה. אתם באים כדי לשבוע, ליהנות, לקבל כתף תומכת, אוזן קשבת, לקבל אישור על הסטטוס החברתי-כלכלי שלכם, להשתכר, להתפוצץ, לאכול את המנה המיוחדת הזאת שפעם ב- תרשו לעצמכם להזמין, תבואו לשבת ולדבר זה עם זו אל תוך הלילה. בין אם זה כדי לחגוג מאורע חשוב או סתם כדי לשרוף זמן. לחדש יחסים עם חבר מפעם או לנסות לפתור מחלוקת עמוקה בין בני זוג. חלקכם פוקדים את אותו המקום מדי יום וחלקכם רק פעם אחת בחייהם.

מסעדה טומנת בחובה אינסוף אינטראקציות אנושיות, אותן חוות המלצריות והמלצרים כל יום מחדש. מי שלא עבד מימיו בעסקי המסעדנות אולי יטען ש"מה הבעיה של המלצר הזה? הוא כולה צריך לקחת הזמנה ולהקליד במחשב" או "כמה זמן לוקח להביא חשבון? היא חדשה או משהו?" אז לא.

אוקיי, זה לא בדיוק ככה במציאות…מלצרית: שאטרסטוק

להיות מלצרית, או ברמנית, או מוכר שייקים, זו עבודה מורכבת נפשית. לצרכי נוחות אתייחס לכולם כ'מלצרים ומלצריות', אבל הכוונה שלי היא לכל צעירה וצעיר שמשלח ידם הוא מתן שירות לאנשים בהכנסה לא-מי-יודע-מה.

ראשית, תחשבו על ה"מקום בחיים" שבו נמצאים רובם המוחלט של המלצרים בארץ. רובנו צעירות וצעירים, בגילאי תיכון עד אוניברסיטה, שמתחלקים לשני סוגים עיקריים – אלו שחוסכים כסף לעתיד וטוחנים משמרות, ואלו שלומדים וצריכים לשלב בין כמות מספקת של משמרות לצרכי מחייה יחד עם לימודים אקדמאיים או על-יסודיים. לעיתים גם וגם, בתקופות משתנות.

מסעדנות היא תחום שמורכב מעובדים נמרצים וצעירים, בעלי עתיד פתוח וחוסר יציבות תעסוקתי, בגילאים שבהם תפיסת המציאות והזהות העצמית לרוב עדיין בשלבי גיבוש.

המציאות היום יומית כמלצר או מלצרית נעה בין מסירות לעבודה – כשצריך לטחון משמרות בשביל טיול או בשביל לממן את שנת הלימודים, לבין שגרה מעייפת של רכישת השכלה כלשהי. השכלה יכולה להיות הכשרה מקצועית, לימודים תיכוניים, לימודים אקדמאיים או כל כלי שמקדם את הצעירה או הצעיר מעט יציב יותר.

כשיושבים אצלך לקוחות, את יודעת מיד מי עבר את הטירונות הקטנה הזאת של החיים ומי לא אחז מגש מימיו. מלצרות היא אינה מדד למוסר עבודה, ובטח שלא המדד היחיד, אבל לקוחות שהיו או עודם מלצרים לרוב יכבדו אותך ללא מילים – יקדשו את הפסקת הסיגריה שלך, יתאזרו בסבלנות כשיש לחץ על המטבח או יערמו צלחות כבדרך אגב. אם יראו שאת סחוטה תחלוף במוחם המחשבה שאולי יש לך מבחן מחר בבוקר ואת כבר עשר שעות על הרגליים. הם לא יתעצבנו על מחירים כי הם מבינים שאת לא הבוסית פה, לא ידחפו לך את החשבון ליד כשאת סוחבת 16 כוסות ולא יחסמו לך את הדרך למטבח.

אוקיי זה כבר טיפה יותר מייצג. תודה ל: שאטרסטוק

אלו לא דברים שנעשים במודע. אלו רגישויות שמפתחים כשיודעים כיצד עסק מסעדנות עובד. הבורות בעניין הזה מצדם של הלקוחות התובעניים יחד עם לקוחות רגישים ומקסימים צצה בשנים האחרונות דרך קבוצת הפייסבוק "מלצרים ממורמרים ומתנשאים". ההתנשאות כמעט ולא קיימת אך המירמור הוא אין סופי. זה המקום שלנו לפרוק סיפורים על לקוחות שהחליפו חיתול על השולחן לבתם התינוקת והשאירו אותו על השולחן מלא בקקי, ושהמלצרית תתמודד. נשים ואנשים שמנסים להביא לפיטורייך כי הקפה שהם קיבלו היה עם קצף למרות שהם ביקשו בלי. לקוחות שמציעים לך כסף תמורת שירותי ליווי, לקוח ששבר בקבוק וניסה לדקור את הברמן, זוג שישב על חשבון של 800 שקל ולא השאיר טיפ "כי שהבוס ישלם לה, אני רק עושה טובה למלצרים". העבודה הזאת היא סוחטת והאינטראקציות ההזויות פשוט לא נגמרות.

מאידך אנחנו נתקלות ונתקלים גם בשלל אנשים עם לב זהב שברגעים הקשים של המשמרת עושים משהו קטן שפותר הכול. לקוחה קבועה שרואה שאת חיוורת כי את ממלצרת בים באוגוסט ולא שתית כוס מים כבר חמש שעות מרוב עבודה, ששולפת בקבוק מים ומכריחה אותך לשתות. הלקוח שראה שהפלת כלי של סוכרים בשיא הלחץ, וכשאת חוזרת לאסוף את רואה שהוא כבר סידר הכול. המשפחה שבאה כל שישי וקיבלה שירות פחות טוב מהרגיל, אבל עדיין הודו לך בסוף הארוחה והשאירו טיפ מכובד. לקוח שהביא לך עוגה לעבודה כי הוא ידע שאת עובדת ביום ההולדת שלך.

האחווה שנוצרת בין עובדי מסעדנות ובין נותני שירות בתקופות 'עבודת המעבר' שלהם, מבוססת על ההיחשפות המתמדת לטיפוסים השונים האלה. אנחנו נחשפות בגילאים צעירים למקרים קיצוניים בהתנהגות האנושית, על בסיס יום יומי ובלי שליטה על הקהל שאיתו נעבוד. ההיחשפות הזאת היא מגע ישיר עם המרקם האנושי האינסופי שיש בעולם. זה לא קטע של working class heroes– אבל זה כן שלב מפתח ומעצב, שאנשים שמעולם לא עבדו בעבודה מסוג כזה מפספסים. כל אחת ואחד צריכים למלצר.