בזמן שמנהטן סוערת בהפגנות אלימות, משפחות בשכונת פורט גרין בברוקלין – 95% מתושבי השכונה הצביעו להילרי קלינטון – מחפשות דרך משלהן להביע מחאה, כזו שגם אפשר לשתף בה את הילדים מבלי לסכן את חייהם או לגמור את הלילה בבית המעצר.
הבוקר שאחרי הבחירות לנשיאות הזכיר לרבים בשכונה האולטרה-ליברלית והמגוונת-אתנית את הבוקר שאחרי אסון התאומים, לא פחות: עיניים אדומות, חיבוקים ספונטניים נוגים, אנחות קורעות לב ומבטים מלאי הזדהות ותמיכה מזרים ברחוב. העצב, האכזבה ומעל לכל – התדהמה המוחלטת, התקבלו כמובנים מאליהם בשכונה שפחות מ 3% מתושביה נתנו את קולם לנשיא הנבחר. השכונה ההטרוגנית באופן קיצוני בכל מה שקשור למעמד כלכלי, גזע ונטיה מינית, היא הומוגנית באופן קיצוני לא פחות בכל מה שקשור להשקפה פוליטית. אפשר לומר שפורט גרין היא התגלמות הבועה הליברלית מבית מדרשו של ברק אובמה, אותה פוצץ דונלד טראמפ בליל הבחירות.
עיניים אדומות, חיבוקים ספונטניים נוגים. תושבי פורט גרין. צילומים: רונה תמיר
בקבוצת היאהו של הורי השכונה שיתפו שוב ושוב את המאמר שפורסם בהאפינגטון פוסט למחרת הבחירות, "מה נאמר לילדים?". גם בתי הספר בשכונה הגיבו לתוצאות הבחירות כמו אל אסון לאומי. בבית הספר Compass התכנסו ברביעי בבוקר ל"שירה שקטה ביחד, בתקוה שזה יעזור" והזמינו גם משפחות מחוץ לבית הספר להצטרף. הגירסה המקומית ל"שרים בכיכר". בכיתת גן חובה בבית הספר הציבו המורים לוח שעליו יכולים ילדי הכיתה לפרוק ולחלוק את רגשותיהם כלפי תוצאות הבחירות.
בלוק וחצי משם, בבית הספר "ארטס אנד לטרס" (Arts and Letters) הוקדשו מפגשי הבוקר לעיבוד קבוצתי של "האסון". האנה סטארק, מורה של כיתה ג', כתבה להורי הכיתה כי במסגרת הלימודים על סין ואגב ההתמודדות המשותפת עם תוצאות הבחירות, היא שוחחה עם התלמידים על טאואיזם ועל תורת הין-יאנג שעיקרה מציאת האיזון בין כוחות מנוגדים ביקום. היא דיווחה כי הבחירות לנשיאות הכיתה שאמורות היו להתקיים באותו יום – אחרי פריימריז ותקופת תעמולה כדין – בוטלו, לאחר ששני המועמדים החליטו לשלב כוחות ולמלא את התפקיד יחד, כדי לא לגרום לשום צד לחוש את צער ההפסד. "הם הביאו אותי לכדי דמעות", כתבה, "זה היה רגע חזק. בזמנים כאלה של אי ודאות, הלוואי שהכח והכנות של ילדינו ישמשו כח נגד לתהליך הכואב של הבחירות לנשיאות בארצנו. מי ייתן והילדים יהיו ה'יאנג' שלנו בזמן זה של 'ין'".
"אנחנו כאן אם הם רוצים לדבר". ילדי בית הספר "ארטס אנד לטרס" מנסים להתמודד עם ה"אסון"
בכיתה ב' באותו בית ספר לימדו את השיר This Land is Your Land שנכתב כשיר מחאה בתקופת השפל הכלכלי של שנות ה 30' ועשה קאמבק בימי המאבק על זכויות האזרח בשנות ה-60'. המורים שוחחו עם התלמידים על הרצון לחיות במדינה שבה כולם זוכים ליחס שווה ושיוויוני. ג'קי בויל, המורה של כיתה ב', הבטיחה לתלמידיה ש"אנחנו כאן אם הם רוצים לדבר, אנחנו כאן כדי לתמוך ולהדגים כיצד יש לנהוג באנשים וכיצד יש בכוחנו להשפיע באופן חיובי על הקהילה שלנו. לא ניתן לאדם אחד לשנות את האופן שבו אנו רואים את העולם אלא נתעלה מעל המילים שלו, ויחד נהפוך יחד לחזקים יותר".
ועד ההורים של בית הספר הזמין את המשפחות למפגש של "תמיכה וחיזוק הילדים לאחר תוצאות הבחירות" ביום חמישי אחרי הלימודים. על סדר היום, בין היתר, "חיבוקים (בהסכמה), נאומים מפי ילדות ואימהות חזקות, תרגול נשימה ותנועה".
אחרי דברים שנשאו כמה הורים וילדים, עלה לבמה המורה לדרמה מר רולה, ושר את Don’t Stop Thinking About Tomorrow של פליטווד מק. רוב ההורים בקהל היו בעצמם תלמידי בית ספר כשהשיר הזה נוגן בחגיגות ההשבעה לנשיאות של ביל קלינטון. בין השרים עומדת איימי פרואיט, אם לארבעה תלמידים בבית הספר שאף אחד מהם לא נמצא לידה כרגע, הם עסוקים במשחק על המתקנים עם חבריהם. "סאם, הבן הגדול, שלי הודיע לי שהוא לא מוכן לדבר יותר על הרגשות שלו בעקבות הבחירות", היא אומרת, "כבר אין לו כח".
סאם לא לבד. רבקה פיילי (44), סופרת ועיתונאית שגדלה באפר איסט סייד – ממש כמו איוונקה – וחיה כיום עם משפחתה בברוקלין, היא אמא בבית הספר שבחרה לוותר על מפגש התמיכה: "החלטתי לאמץ את הגישה של אובמה ולעבור הלאה. כל יום רביעי ישבתי ובכיתי ונחרדתי והתאבלתי, והיום קדימה לחיים. אי אפשר ליילל יותר. אני מבינה שיש אנשים שצריכים את החפירה הקבוצתית הזאת, אבל אני חושבת שיש כאלה שזה רק מעצים אצלם את הפוסט טראומה".
"מי ייתן והילדים יהיו ה'יאנג' שלנו בזמן זה של 'ין'". שתיים מילדות השכונה בעצרת
"אני גם לא מאמינה במחאה ריקה", היא ממשיכה. "די, הוא נבחר. זה נורא ועשינו הכל כדי שזה לא יקרה אבל ללכת להפגין נגדו ולצרוח 'הוא לא הנשיא שלי' זה עקר וגם מזיק לדעתי. הוא כן הנשיא שלי, עד כמה שזה נורא, ואת המחאה נגדו צריך לשמור להזדמנויות – שלצערי בטוח יגיעו – כשהוא ימנה שופט עליון שמשחרר אנסים או אוסר על הפלות. אז נהיה חייבים למחות נגד דברים קונקרטיים, ולמחות בכל הכוח.
וחוץ מזה", היא מוסיפה, "אני חייבת לעבוד. יש לי 4,000 מילה להגיש עד מחר בבוקר, ואני לא יכולה להרים טלפון ולהגיד 'מצטערת, אני הרוסה מהבחירות אז לא כתבתי'".
ובכל זאת, במוצאי שבת כשלושת אלפים מתושבי השכונה – משפחות, זוגות ויחידים – התאספו עם נרות בידיהם בראש הגבעה בפארק המקומי ל"עצרת למען התקווה והטוב האנושי". גם העצרת הזאת נולדה בקבוצת ההורים המקומית, כשאחת האימהות כתבה ביום רביעי בבוקר שהיא מחפשת צורת מחאה ידידותית לילדים: "אני בדרך כלל לא פעילה פוליטית אבל אני מרגישה כל כך רע עם מה שקרה. יותר מכל אני רוצה להיות עם אנשים ששותפים לאהבת האדם ומגנים את מה שקרה לארצנו אמש".
נשים נואמות בלבד. ה"עצרת למען התקווה והטוב האנושי" בשכונת פורט גרין
בעצרת, שההאשטג שהוצמד לה היה #היוהאור (#bethelight), עלו לנאום נשים בלבד: נציגת הקהילה הלהט"בית, משוררת אפרו-אמריקאית תושבת השכונה, מארגנת האירוע ועוד דוברות שכמו נלקחו מקואליציית הסיוטים של מצביעי טראמפ. על רקע הדיווחים על עליה חדה בהתנכלויות כלפי בני מיעוטים ברחבי המדינה בימים שמאז הבחירות, דיברו כולן על דאגתן לעתיד החברה האמריקאית ועל כוחה של האהבה לגרש את השנאה. בין השלטים שקראו "אהבה" ו"לא ניתן לאופל לנצח". הגבר היחיד על הבמה היה הזמר שחתם את העצרת בשירת "הללויה" של לאונרד כהן, עוד סמל אהוב של המחנה הליברלי שבא אל קיצו השבוע.
ככל שעוברים הימים נראה שברוקלין מוכנה לקום מהשבעה, לאפסן את החיבוקים, את הנרות ואת השירה ולעבור לפעולה. על הכוונת: בחירות הביניים ב-2018 לסנאט ולקונגרס. התארגנויות מקומיות צצות מדי יום. ביום שישי, למשל, הוזמנו אנשי קריאייטיב מתחום התוכן והפרסום ל"אירוע התרמה לארגונים ליברליים וסיעור מוחות בנושא התנגדות למצע של טראמפ והכנה לבחירות 2018". בין הארגונים הנתרמים: ACLU, ארגון זכויות האזרח הותיק, שפרסם ביום שישי בניו יורק טיימס מכתב פתוח לנשיא הנבחר ובו נאמר כי הארגון מתכוון לתבוע את טראמפ אם ינסה לממש את הבטחות הבחירות שלו אשר מנוגדות לחוקה (כמו איסור כניסת מוסלמים לארה"ב, ביטול חוקיות ההפלות ועוד).
שלטים שקראו "אהבה" ו"לא ניתן לאופל לנצח". שכונת פורט גרין בברוקלין
ועדיין, יש מי שאין להם סבלנות לחכות עד 2018 ומחפשים כבר עכשיו נסים: אחת האמהות בשכונה הפיצה בקבוצת הורים מקומית את כתובותיהם הפרטיות של האלקטורים, אותם 538 אזרחים שעל פי החוקה קובעים בהצבעתם את זהות נשיא ארצות הברית ואשר צפויים להתכנס ב-19 בדצמבר ולבחור את הנשיא. כמובן שתפקידם הוא רשמי בלבד, והם אמורים להצביע בהתאם לבחירת תושבי המדינה אותה הם מייצגים. אבל לפי האותיות הקטנות בחוקה הם רשאים להתנגד לכך אם הם מאמינים שהמועמד הנבחר אינו ראוי למשרה. וזה בדיוק מה שכותבת הפוסט מציעה: "אנחנו יכולים לבקש מהם בנימוס להצביע עבור הילרי. גם הילדים שלנו יכולים לכתוב להם, זה ייתן להם הזדמנות לתעל את תחושותיהם לפעולה שתביא תועלת וללמוד על אקטיביזם פוליטי. אין לי ספק שלפחות כמה מהם אינם חשים בנוח עם האפשרות שטראמפ יהיה הנשיא. נראה לי", היא מוסיפה בפיכחון, "שזה שווה ניסיון, גם אם רוב הסיכויים שזה לא יילך".
